משהו: עוד 14 יום לסוף השנה. רוצים עצות איך לבזבז מהר כספי ציבור? (אה, אין לכם כספי ציבור לבזבז?)

סליחה, טראמפ

צבט לי בלב כששמעתי שלטראמפ צבט בלב כשהוא ראה את הסרטון שבו נתניהו מברך את ביידן על היבחרו לנשיא ארצות הברית. 
בתוך הלבבות הצבוטים האלה נתניהו עשה סרטון ברכה לביידן. בטח צבט לביבי הלב כשהוא עשה את הסרטון, אבל, ביבי, עשית מה שצריך.
סליחה, טראמפ, אם נפגעת. בבקשה, אל תיפגע. אתה יכול עוד להיות נשיא, נתניהו יכול עוד להיות ראש ממשלה, ותצטרכו, בשבילנו, להיות שוב חברים.   

אשת השנה האשכנזייה 2021

האות D היא שם מוסף יפהפה של עיתון איטלקי נפוץ מאוד.

D זה DONNA, אישה. כן, זה מוסף לנשים, ולקראת סוף השנה המגזין שאל את קוראיו מי ראויה להיות אשת השנה האיטלקייה לשנת 2021.
הבחירה הייתה איטלקייה יהודייה ששמה ליליאנה סֶגְרֶה. ניצולת שואה בת 91. אישה מרשימה. שנים ארוכות היא שתקה, ואז החלה לעבור בבתי ספר והתראיינה והשאירה רושם עצום. לפני כארבע שנים היא זכתה בתואר הכבוד “סנאטורית לכל החיים". מי שראיין אותה למוסף D, שאל בתוך הראיון גם שאלה שהקפיצה אותי. זו שאלתו:

“לפני כמה שבועות בעת הפגנה נגד החיסונים ברומא, כמה מהמפגינים הרימו כרזה שבה היה כתוב: ‘הפרוטוקולים של זקני ציון', והם טענו ש'לובי אשכנזי רוצה לשלוט בעולם',  ועכשיו, הודות לחיסונים ‘הם מצליחים בכך'. מדוע לדעתך בשנת 2021 עדיין יש איטלקים שמאמינים בעלילה האנטישמית הזו מהמאות שעברו?".

היא ענתה: “מאותה סיבה שיש אדם שאומר לאישה בת 91: ‘את חזירה, יש לך עור חזיר כל כך עבה שהיטלר לא הצליח לחתוך אותו, בואו נקווה שהקוביד יצליח'. אני מקבלת עוד עלבונות דומים. מעולם לא גיניתי את העבריינים, אבל הפעם עשיתי זאת, המשטרה מצאה אותו תוך 24 שעות, ואתה יודע מה הוא עשה? הוא ביקש מעורך הדין שלו להתקשר לבן שלי, שגם הוא עורך דין, ואמר שמרשו ‘מבוהל ממה שהוא כתב'. והוא ‘מבקש שיסלחו לו'".

אני קצת המום. חשבתי שאני מכיר איטלקים, והנה פתאום מוגלה כזו צצה. מה יש לאיטלקי לטעון שהאשכנזים רוצים לשלוט בעולם? בורלא הוא בכלל ספרדי. מאיפה איטלקי בכלל יודע מה זה אשכנזי? ומאיפה בא לו הרעיון שהיהודים הספרדים לא רוצים לשלוט בעולם? אני חושב שהוא כתב “הלובי האשכנזי" כי הוא יודע שלא נאה, ואולי לא חוקי, לכתוב הלובי היהודי. אשכנזים מותר לשנוא. זה דומה לרעיון שציונים מותר לשנוא, וזה לא נחשב אנטישמיות.

זרים מושלמים מאוד

מעודי לא הלכתי לסרט עם כל הרבה אנטי מראש כמו לסרט הישראלי החדש “זרים מושלמים". ידעתי שהסרט נעשה על פי סרט איטלקי באותו שם ועל אותו נושא: זוגות חברים נפגשים, ומשחקים משחק שבו כולם חושפים את הטלפונים הסלולריים של כולם.

לא רק אני הייתי בספקות. זו הייתה הקרנה למוזמנים מטעם קרן רבינוביץ', התומכת בסרט, ובקבלת הפנים אמרו לי רבים: כבר ראינו את הסרט האיטלקי. כבר אחרי רבע השעה הראשונה של הסרט הבנתי: אני מה זה נהנה. כל דקה הופתעתי לטובה מאוד. זה לא סרט ענק, אבל ההנאה והצחוקים באולם רבים.

כידוע, לסרט הזה עשו רימייק, זאת אומרת עשייה חוזרת, ב־22 מדינות ושפות שונות. אותו סיפור עצמו אבל עם דמויות אשר חיות באותה ארץ ובאותה שפה. בכל מקום זו הייתה הצלחה גדולה.

בדרך כלל אני לא אוהב רימייק. זה קורה בעיקר כאשר אמריקאים רוצים לעשות סרט אירופי מוצלח בגרסה לקהל האמריקאי. ככה הפכו את הסרט הצרפתי “ניקיטה" לסדרת טלוויזיה על אותה דמות נשית רצחנית בשירותים החשאיים. עוד סרט שעשו לו רימייק הוא “סחף חושים", של הבמאית האיטלקייה לינה ורטמילר, שהלכה לעולמה ביום חמישי (לפני שבוע). התוצאה הייתה גרועה.
דוגמאות טובות לרימייק? הכי טובה היא “שבעת המופלאים", שנעשה על פי “שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה היפני.

נחזור לסרט הישראלי החדש “זרים מושלמים". זה הסרט הראשון שעובד כרימייק לסרט ישראלי. אני מקווה שזו לא תהיה אופנה, כי תמיד מעשה חיקוי הוא פחות טוב מהמקוריות, אבל בכל זאת אשמח אם תרבות הרימייק תביא לקולנוע הישראלי חלק מהגישות של הקולנוע העולמי, למשל סרטים על ההרואיות של גיבורי מלחמה, האחרון הוא הסרט המצוין “צלף אמריקאי", שעשה קלינט איסטווד. הלוואי ונראה סרט דומה בגישתו בשם “הצלף הישראלי".

פינת השלולית

בשבוע שעבר עשיתי ניסיון, ולא פרסמתי את פינת השלולית. במקום זה פרסמתי קטע ששמו “רובוטים מתרבים". ניסיתי לראות אם מישהו ירגיש בחסרון “פינת השלולית". תוך 24 שעות מפרסום המדור באתר האינטרנט של “מעריב", הגיעה תגובה ממי שקורא לעצמו שף בידז'ו:
לא לא לא לא לא! מר עוזיאל. אתה רוצה לייסד פינה חדשה “רובוטים מתרבים"? בבקשה, זו זכותך, אבל לעניות דעתי זו לא זכותך לא לכתוב את פינת השלולית. לכן, אכתוב פינת שלולית (המתייחסת גם לקטע ב"שיפודים" מתחילת החודש).

צפרדע שחה על הגב להנאתו בשלולית. פתאום הוא רואה נסיכה מתבוננת בו ומחייכת. הוא ראה אותה הפוך (טוב, הוא שחה על הגב), מיד הוא התהפך על בטנו ובלי להסס שאל אותה אם אפשר לקבל נשיקה. היא אמרה “ממממ אם תפתיע אותי, אתן לך נשיקה. בוא נשחק 'ארץ עיר', ונראה אם תוכל להפתיע אותי". ואז היא אמרה אאאאל"ף בי"ת גימ"ל טקה טקה טקה טם, והצפרדע אמר סטופ! היא אמרה ו', ותכף הם התחילו למלא את רשומותיהם.

הנסיכה סיימה ראשונה והתחילה ספירה עד 10 וגם הצפרדע סיים. ואז הם בדקו את התשובות. חי - שניהם כתבו וולבי. צומח - שניהם כתבו ורוניקה. דומם - שניהם כתבו וו... וכך הלאה ארץ - וייטנאם, עיר - ורד הגליל, ילד - ולדימיר, ילדה - ורד. ואז הגיעו למקצוע. הנסיכה רשמה וירולוג. א־הא, היא אמרה בלבה “הצפרדע לא יוכל להפתיע אותי", אבל הצפרדע הפתיע אותה ורשם וַלָן. חחח, ומאז ועד עצם היום הזה הם חיים באושר ועושר.