שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן נמצא בצרות. הוא כמובן לא יודה בכך, אבל הוא במצוקה. לא בגלל מהלך אנטי־ישראלי מרגיז שאושר במליאת העצרת ולא בעקבות יוזמה שלו שסוכלה. ארדן ערער את עתידו כראש משלחת ישראל באו"ם מסיבות שהוא יצר בעצמו, במו התנהלותו כשגריר.
הבעיה של ארדן היא שסיבת ההתערערות במעמדו אינה נעוצה במשהו שקרה במתחם האו"ם בניו יורק. הסיבה היא במשרד החוץ בירושלים. לפי דיווח שפורסם לאחרונה בערוץ 12, מי שקובלים על התנהלותו ותומכים בפיטוריו הם בכירים במשרד החוץ. הדיווח, אגב, לא הפתיע גורמים בקהילה הדיפלומטית הישראלית בניו יורק.
בשבוע שעבר שלח ארדן מכתב למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שבו גינה בחריפות את סוכנות האו"ם לעניינים הומניטריים (OCHA), שהגדירה את אלי קיי, שנרצח בפיגוע בעיר העתיקה, כ"מתנחל". ארדן תקף את הסוכנות על כך שהיא "מבחינה בין רצח של אזרחים לרצח של 'אזרחים מתנחלים'". התגובה נכונה וקולעת, אך היא לא תעזור לו, הואיל ומעל עתידו בניו יורק מרחפת עננה - והוא יכול להאשים בכך רק את עצמו.
לפי הדיווח, במשרד החוץ פועלים לפיטוריו. בכירים במשרד מציינים כי "ארדן עושה הכל כדי שיפטרו אותו. הוא שולח מסרונים לחברי מרכז הליכוד, התראיין ללא אישור לאתר החדשות 'ישראל שלנו' ועושה הצגות לבייס שלו כל היום במקום לעבוד". לפי הדיווח, מנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז קיים שיחת הבהרה עם ארדן, שהשיב כי הוא אינו רואה כך את הדברים. בכיר ישראלי בניו יורק אישר את תוכן הדיווח. "זה הוא, ארדן, שהביא על עצמו את צרותיו". לדברי הבכיר, בניו יורק מחכים להחלטה של שר החוץ יאיר לפיד בדבר המשך כהונתו של ארדן.
כהונת שגריר ישראל במרכז האו"ם היא תפקיד נחשק ומפתה, אבל כפוי טובה ומתסכל. השגרירים מגיעים לזירת האו"ם מלאים ברוח קרב, בשאיפה להיאבק במצב ש"כל העולם נגדנו" ולהפוך את ישראל לחברה אהודה. עוברים שבועות אחדים והמציאות טופחת על פניהם. לא ניתן לשנות את העוינות הבסיסית, הקבועה, הבנויה על הרוב האוטומטי של גושי המדינות החברות, הצמודים למדיניות אנטי־ישראלית. ראשי משלחות ישראל באו"ם קודמים פעלו בהצלחה בלתי מבוטלת ביצירה ובטיפוח של אווירת כבוד והערכה לישראל שהופגנו במסדרונות הארגון, במפגשים בלתי רשמיים עם שגרירי ארצות חברות מרכזיות, בדיונים על נושאים חברתיים ובשיחות פרטיות עם בכירים בעלי השפעה במטה הראשי של הארגון בניו יורק.
רוב ראשי משלחות ישראל באו"ם שכיהנו בשני העשורים האחרונים היו מינויים פוליטיים - אבל זהותם הפוליטית לא הייתה חשופה. שייכותם לאידיאולוגיה מסוימת לא הייתה ידועה. אחדים מהם נחשבו שגרירים אהודים, מחוזרים. ראשי משלחות ודיפלומטים בכירים של מדינות מרכזיות אהבו לשמוע את השקפותיהם בנושאים מדיניים. גם שגרירים של ארצות שאין להן יחסים עם ישראל קיימו קשרים סמויים עם שגרירים ודיפלומטים ישראלים. הם לא שינו את דפוסי ההצבעה של גושי הארצות, אבל היו בסוד מהלכים ויוזמות.
דני גילרמן היה מינוי של שמעון פרס, פרופ' גבריאלה שלו הייתה מינוי של ציפי לבני. שניהם היו שגרירים אהודים ומוערכים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק. רון פרושאור נחשב כאחד מהשגרירים הפופולריים בניו יורק. שגרירי חברות מועצת הביטחון אהבו לסעוד ארוחות ליל שבת במעונו הרשמי, ומסיבות יום העצמאות שהוא ארגן בבניין האו"ם זכורות כמפגנים של אהדה לישראל. את המסורת המכובדת של שגרירים באו"ם שהיו חפים מזהות פוליטית ואידיאולוגית ונחשבו נציגי ישראל, שבר בנימין נתניהו בכהונתו כראש ממשלה וכשר חוץ בפועל.
הוא מינה ושיגר לניו יורק כראש משלחת ישראל באו"ם את דני דנון, שתפקד קודם כל כנציגו של נתניהו. דנון לא היה כישלון כשגריר, אבל הוא הפך את המשלחת בניו יורק לחברה להפקת אירועים ולמנוף לפרסום אישי ויחצנות. הוא הצית מריבה מכוערת עם הקונסול הכללי דני דיין ואף ביטל את חגיגות ימי העצמאות של ישראל באו"ם.
קשר רופף עם הקהילה
ארדן הוא איש רציני, מוכשר, ייצוגי. אבל הוא נתמנה ושוגר לניו יורק על ידי נתניהו במהלך מוצהר ומתריס שמלכתחילה לא הבטיח לו סיכוי גדול להצלחה. נתניהו הטיל על ארדן שני תפקידים בעת ובעונה אחת: חצי שגריר בוושינגטון וחצי שגריר באו"ם. נתניהו, שלא אהב את ניצחונו של הנשיא ג'ו ביידן בבחירות, החליט שדי לישראל שתיוצג בבית הלבן ובגבעת הקפיטול על ידי חצי שגריר.
אם לא די בכך, ארדן הגיע לוושינגטון ולניו יורק עם גיבנת בלתי נראית אבל מורגשת היטב: הוא מוכר ומפורסם כמי שנמנה עם צמרת מפלגת הליכוד. זמן קצר לאחר כינונה של ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט, הבין ארדן שכמי שמזוהה כאיש של נתניהו, מוטב לו שינטוש את חצי כהונתו כשגריר בוושינגטון. בד בבד, הוא החליט להחזיק בחצי תאוותו בידו, כלומר בחצי כהונתו כשגריר באו"ם.
זאת הייתה שגיאה. גם בניו יורק, הרחק מישראל, ארדן לא שכח לרגע שהוא קודם כל בכיר ליכוד. בעת שעמיתיו לצמרת נוקטים צעדים לקידום מועמדותם לרשת את נתניהו, גם לו מותר לעשות משהו - יותר ממשהו - להבטחת מקומו בהתמודדות על ראשות הממשלה. במשרד החוץ, אגב, לא מודעים עד הסוף לעובדה שלשגריר בניו יורק אין כמעט קשרים עם הקהילה הגדולה בעיר. בכיר יהודי, פעיל ותיק בקהילה, אומר שהוא מעולם לא פגש את השגריר. "אני בכלל לא מכיר אותו", הוא קובל.
הקהילה בניו יורק היא ברובה הגדול ליברלית, ולמעלה מ־80% מבעלי זכות הבחירה הצביעו בעד ביידן. יהודי ניו יורק לא אהבו את נתניהו כראש ממשלה ומתעלמים לגמרי מקיומו כיום, וגם לארדן אין שיח עם בכירי הקהילה. בעת משבר יחסים בין ישראל לקהילה, היעדר קשר בין נציג ישראלי בכיר כמו שגריר באו"ם לראשי היהדות המקומית יהווה חיסרון ניכר. גם אם ארדן יישאר בתפקידו, נוכחותו בזירת האו"ם במובן המעשי תהיה מאולצת. הוא ישהה בעמדה קדמית של החזית הדיפלומטית הישראלית, בעת שבמשרד החוץ, הממונים עליו רשמית, אינם רוצים אותו שם ומייחלים להדחתו