האנשים האחרונים בעולם שרשאים מבחינתי להתבטא בסוגיית צביון המדינה הם ראשי המפלגות החרדיות, אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן. לתפיסתי, אלו הם פוליטיקאים שאין להם שום קשר לצביונה של המדינה. ועדיין לאחרונה פורסם כי השלושה הקימו “מטה משותף מיוחד” למאבק נגד הממשלה שלדעתם, “בהחלטותיה פועלת להרס צביון המדינה”.
הכרתם של דרעי, גפני וליצמן במדינת ישראל הציונית מתבטאת בעיקר בתחום של השגת תקציבים. אחרי תקופה של יותר מעשור שבה הם ישבו בנוחות בחיקו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שלושת הפוליטיקאים החרדים מצאו עצמם חשופים בלי פטרונם, בלי משרות, בלי עמדות השפעה.
אז נזכרו פתאום ונחרדו מעתיד תדמיתה הדתית־רוחנית של ישראל ומהאיום כביכול שהממשלה הנוכחית מהווה על צביון המדינה. אבל כשהם היו בשר מבשרה של הקואליציה, לא שמעו מהם מילים רבות של דאגה לצביונה של ישראל. אלו הם שלושה פוליטיקאים שלתפיסתי עשו את התורה קרדום לחפור בו, להשגת שאיפות פוליטיות; מנוף להבטחת אינטרסים מפלגתיים ואישיים ולריקון היהדות מערכים. אם שואלים אותי, העובדה שדרעי, ליצמן וגפני הם נבחרי ציבור אשר מייצגים את הבוחרים החרדים היא עצמה פגיעה בצביונה של מדינת ישראל.
הממשלה הנוכחית באמת הזיזה את הגבינה לציבור החרדי־החסידי. רפורמת הכשרות, יוזמות כמו העברת סמכות הגיור לרבני הערים, הדיונים על יישומו של מתווה הכותל (שכרגע שוב הוקפא), ההבטחות לגבי הרחבת התחבורה הציבורית בשבת – אלו הם תוכניות שלציבור החרדי־חסידי הם בחזקת גזירות, ומאבק נגדן הוא לגיטימי. אלא שאם דרעי, גפני וליצמן אכן ינהלו במשותף את המאבק הזה, הסיכויים להצלחתו קלושים ביותר. גם בקרב הציבור החרדי־חסידי ישנם רבים שכבר איבדו אמון והערכה כלפיהם.
לא צריך להיות יהודי שומר תורה ומצוות כדי לחשוש מפגיעה בצביונה היהודי של מדינת ישראל. מה שמתחולל בזירה הפוליטית בארץ מאז כינונה של ממשלת השינוי הוא בהחלט איום על תדמיתה של המדינה. אבל מדוע שלושה פוליטיקאים חרדים, שלא תרמו לדמותה היהודית של ישראל, מתגייסים למאבק על צביונה?
דווקא מי שנלחם למען שמירת צביון המדינה, אחראי לפגיעה בו
אחרי תקופה של יותר מעשור בה ישבו בנוחות בחיק נתניהו, מדוע שלושה פוליטיקאים חרדים, שלא תרמו לדמותה היהודית של ישראל, מתגייסים למאבק על צביונה?
