תם הטקס כאן, כל דאלים גבר. דייר באגם הדרעק, איתמר בן גביר, מחזיק באקדח, מתחפש לעבדאי על סדרן ערבי בחניון – ומאיים עליו. הערבי אינו חמוש, בקושי רב מתבטא בעברית, והכל סבבה אגוזים, אף אחד לא זז. אגב, המלווה של בן גביר רוצה לסגור חשבון עם הצעיר הערבי, שבסך הכל עשה את עבודתו כדי להביא כמה לירות סוריות דפוקות הביתה.
אבל למחרת התחיל הקרקס האמיתי של הכיפות. סיון רהב מאיר מחדשות 12, שעד לפני הקורונה עסקה ביבוא יידלעך טובים מאמריקע לכתריאליבק'ה, עורכת עימות בין הערבי לבן גביר; כי הכל כאן זה ריאליטי דרעק. אז מה אם הערבי לא מתבטא טוב בעברית? זה יופי של רייטינג, כי עושים משפט ציבורי.
ההפקה התרשלה, כי לא דאגו לפרופס. בן גביר היה צריך להגיע עם הפיסטולט ולאיים על העראבר באקדח שלוף גם באולפן, כדי להעביר את המסר אצל סיון - שרק בארץ ישרואל מגדירים אותה כעיתונאית ולא כמנחה של ריאליטי בזוי שמתחפש לאקטואליה.
הפרלמנט שלנו בכוכב הקופים בקפה של דני לא עסק בסוגיה. עכשיו החברים בחשש מנפתלי הגבר, שמאבד שליטה על הציבור. יש מפיקים בפרלמנט שמושקעים במיליוני שקלים בהפקות שונות. הג'מעה של נפתלי מתכננת גזירות, כמו הקטנת כמות הצופים. זה הפסד של מיליונים, והקומיסר של הקופה, אדון ליברמן, לא מתכוון לפצות על ההפסדים. הוא רוצה שאריק שלנו, מפיק אירועי ילדים כבר 30 שנה, יעשה הסבה מקצועית, אבל לא מוכן לממן לו לימודי רפואת שיניים, למשל.
הפרלמנט קצת בלחץ, כי לפני שהתחילו מופעי חנוכה, אריק הבטיח שאם האולמות יהיו מלאים בכל המופעים שלו עד אמצע ינואר, הוא לוקח את כולנו למשחק של ליגת האלופות באירופה. אנחנו צריכים להגיע רק עם דרכון, סלולרי וסיגריות. ברור לכל הנוכחים שמיקי מלכת הילדים, אשתו של אריק, לא תתיר לו לקחת אותנו לרמת החייל אם היא לא חלק מהפמליה, אבל אנחנו משחקים את המשחק. בכל בוקר פולו מתעניין בתפוסה של מופעי אתמול.
"נו, אריק? אני כבר בדיוטי פרי? נוסעים למדינה חמה? קשה לי בקור".
"פולו, המצב טוב, אבל לא טוב מאוד. בוא נחכה קצת".
ואז פולו אומר לי בשקט: "קוף, תסביר לי מה קורה כאן, אי אפשר להבין ממנו כלום".
"פולו, מה שהוא רוצה לומר, אבל לא יכול, זה שהמצב סביר, ולשם שינוי הוא לא יביא כסף מהבית. מנגד הוא קיבל ברקס ממיקי, אנחנו לא נוסעים לשומקום. מיקי מתחילה הצגה חדשה, ואנחנו ניסע ב־2025. תן זמן לזמן".
פולו מבין מהר כשמסבירים לו לאט, והוא מסכם את הסוגיה: "זמן יש לי בשפע".
ישראל עסוק עכשיו בסיום מופעי הפסטיגל. הוא סובל מאיתנו כל בוקר, כי אנחנו מציקים לו על "ערכת הפסטיגל" שכולם רכשו לילדים במופעים. עדלי "הגרמני" מוביל את הלהקה בחימום האווירה: "ישראל, בדקנו את עלות המוצרים בשקית, הגענו ל־17 שקל כולל מע"מ. איך פנינה אדרי הצליחה למכור לנו את הסחורה ב־150 שקל? היה לה מידע מוקדם שכל ההורים בארץ סתומים־על־מלא?".
ישראל, שבצוק העתים קיבל שוב מינוי חירום של שר הבריאות של הפרלמנט, מתעצבן מערימת הסתומים. "מה אתם רוצים ממני? אני מפיק האירוע? הכריחו אתכם לקנות? לא מספיק לכם שעכשיו אני מקדיש זמן כדי לברר בשבילכם אם לעשות חיסון רביעי, אתם מציקים לי על הכובע בערכה, אם הוא עלה 3 שקלים או 70 אגורות, וכמה עלתה המכולה שהביאה את הסחורה מסין?".
אני מכוחות השלום של האו"ם בסוגיה הזו. אני חייב את ישראל מרוכז בחיסונים, ולא בשטויות. חלפו כמעט חמישה חודשים מהבוסטר שלי, ב־1 בפברואר אני כבר פג תוקף. אני לא באמת מאמין לשטויות של קיבינימט הקורונה על החיסונים. אין מחקרים, אין נתונים, אבל המדינ'ע שבויה אצל בורלא מפייזר, שמנסה עלינו את הסחורה של החברה בניהולו. אז אם יחליטו על עוד חיסון ואפילו עוד עשרה, אתחסן בידיעה ברורה שמסתלבטים עליי. הרי אנחנו כבר לא מחוסנים, רק מוגנים. אבל ממה מוגנים? האומיקרון מפיל את כל המחוסנים, מה בדיוק יהיה ההבדל. אז ישראל צריך לבוא עם תשובות, כי הוא מחובר לכל הממסד הרפואי. מה שהוא יחליט, זה מה שיהיה. אגב, בינתיים הוא המליץ להמתין.
ההודעות התקשורתיות של שר הבריאות ניצן הורוביץ זהות לראיונות עם שרון מימר, מאמן בני סכנין, בסיום משחק שבו לקו חניכיו באפילפסיה ושכבו על הדשא 40 דקות בספירה מדויקת מתוך 90 דקות המשחק.
שואלים את הורוביץ על הגל החמישי, והוא עונה על כלכלה. רגע, אתה שר הכלכלה או שר הבריאות? אין לו מושג קלוש בשני התחומים ברמת המקרו, אבל הוא מקשקש, ואף מראיין לא מפסיק אותו. "לא ניתן לפגוע בכלכלה, לא נסכים להחלטות שיפגעו במשק", הוא מכריז. רגע אדון בעלבית של הרפואה, יש מגיפה? מה היא קשורה לכלכלה? בנט עשה לנו חשבון שיהיו כאן מיליון חיוביים, לא מעניינת אותי ההשפעה על גביית המסים ועמידה ביעדים.
אגב, גם את איווט זה לא מעניין, אדון הורוביץ. איווט, לדעתי הצנועה, לא רוצה מאושפזים שיעיקו על מערכת הבריאות הקורסת. 20 אלף גופות זה יופי של כלכלה לחברה קדישא, בנייה מואצת של שיכונים בבתי העלמין, זה ימבה כסף.
אז הורוביץ, ספר לנו: בתי החולים מסוגלים לטפל בהתפרצות המטורפת של השפעת ושל הקורונה? מדוע אתה לא אומר את האמת: רבותיי, אין לי מושג. גם למומחים שעובדים אצלי אין מושג. אנחנו היסטריים, בדיוק כמו כל הציבור, ובגדול - כל אחד עם המזל שלו.
אני אלרגי למאכערים, במיוחד כאשר הם מתחפשים למביני עניין. להורוביץ יש הבנה בקורונה זהה לשלי. שנינו מקשקשים, בלי להבין מה הנושא.
השבוע הלשין עליי איזה טינף שנחשפתי לחיובי מאומת ושאני מפר בידוד. התקשרו אליי כל מיני טיפוסים ממערכת הבריאות, ביטחון ומה לא. רק מהג'מעה של איווט לא התקשרו. מיד חשבתי לדפדף את המודיעים, כי חשדתי מיד שמסתלבטים עליי. אני נחשף בכל יום לאותם אנשים ולא מקבל קהל חדש, כולם בריאים כמו סוסי מרוץ.
אז פניתי לכיפוש, שתארגן לי בדיקת PCR מהירה. "מה קרה, מאמי? אנחנו שוב בהיסטריה? חכה על הקו, אני על זה. הנה, יופי, סע להיכל הספורט, מחכים לך שם. אני רוצה אישור, כן? לא להגיד לי: 'הייתי, הכל בסדר'".
נסעתי, נבדקתי, שלחתי לכיפוש את האישור והכנסתי את עצמי לבידוד עד קבלת התוצאה. הייתי משוכנע ששנ"צ יוציא אותי מהטירוף על כך שלא מוסרים לי את פרטי המתלונן, אבל זה מה יש, אכלתי אותה. רק למחרת בבוקר הגיעה תוצאה שלילית. מיד הפנמתי שמתפתח כאן משחק חדש: מי שרוצה להסתלבט על מאן דהוא, פשוט מדווח שהוא נחשף ומפר הנחיות בידוד, ואין מה לעשות נגד התופעה הזו, נצטרך לחיות איתה.
בהיותי מבודד מהעולם צפיתי ביותר מדי תוכניות אקטואליה, כי את כל הסדרות שעניינו בנטפליקס כבר סיימתי. אחת מהן הייתה "המקור", על יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר. אז מתברר שיוסי שלנו חמד אישה נשואה, אף שהתויירה אוסרת, אבל מתירה לקדושים כמו דוביד'ל המלך, ביבי "המשיח", וכן, גם יוסי רוצה להיות משיח. הבעל המקורנן, גיא שיקר, יצא מזה בזול, ואף על פי שהתויירה של יוסי שלנו אומרת שהוא היה צריך לגמור כמו אוריה החיתי, יוסי עשה לו הנחה.
לא ניכנס לצהבת ולחלקה של הדיילת בסינמה־רומן הזה, אבל מהפרשייה עולה ריח של הפרת אמונים בגדול, בענק. נתחיל בקטע שיוסי מארגן למאבטח שלו דיילת, חברה של הדיילת הנשואה. זה יופי של מקום עבודה המוסד, כשהבוס הגדול עסוק גם באיראן וגם בארגון חוויות למאבטחיו.
שיא הפארסה מתבטא במציאות שלפיה אדם שאינו מקצוען בריגול מצליח באמצעים פשוטים וזמינים להשיג מידע מבצעי על ראש מוסד: יעדי טיסה וחברות תעופה שבהן הוא טס, שמות ופרטים אישיים על מאבטחיו, מגיע לבית שבו הוא מתגורר ומנהל רב־שיח עם המאבטחים. בקיצור, חלטורה במהותה.
עולות גם שאלות, כגון מי מממן את כל סיפור החיזור. יוסי טס לתאילנד וארה"ב בעקבות הדיילת. האם אלה היו נסיעות עבודה מאושרות, או שלרמס"ד יש אפשרות לטוס לאן שבא לו, רק כי בא לו. מטבע הדברים, כאשר אדם במעמדו מגיע לארץ אחרת יש הכנות גם ביעד. הוא הרי מאובטח, הוא לא נכנס סתם לבית מלון שבחר, ביעד מצפים לבואו ומתכוננים בהתאם. אז מה סיפר יוסי על מטרת בואו - שהוא אמור לגייס סוכנת?
קיימת כאן רשות ביטחונית שקוראים לה מלמ"ב. האם הרשות הזו חוקרת את עלילות יוסי המאוהב? האם היו חריגות מתקנות שירות?
מצפייה בחלקה הראשון של התוכנית (החצי השני בשבוע הבא) היה קל להבין שכל השיחות שניהל יוסי עם גיא הוקלטו. מה עושים עם הקלטות? איך המוסד ומלמ"ב מונעים את פרסום התכנים הביטחוניים לכאורה? מתי יוסי יגיע לאולפן טלוויזיה, כמו ביבי לפני כ־30 שנה, יתוודה ויבקש את סליחתם של כרותי האונה שאמורים לבחור בו, אם וכאשר יחליט להיות דייר באגם הדרעק? כך נראית החברה בכתריאליבק'ה. אישיות ציבורית מפרקת בית בישראל, אחרי זה מנשקת ספר תורה וידיים של באבא־בובות, צמה בכיפור, והכל יופי.
אבל בביצה הסרוחה שלנו זה לא סיפור אם אבי אבות תורת המאכערים, רני רהב, לא מתלבש על הסיפור במטרה לדוג לקוח, או שהלקוח כבר עלה בחכה. "אסור לשכוח, יוסי כהן הוא גיבור ישראל", צייץ המאכער, כמובן בלי לבדוק את העובדות. יוסי אינו גיבור ישראל, הוא היה רמס"ד וניהל גיבורים אחרים. אין שום מסמך רשמי שהוא גיבור ישראל, למעט המאכער שהכתיר אותו. "המוסד זכה למנהיג ענק שידע להוביל את אנשי המוסד למבצעים הירואיים ברחבי העולם בכלל ובאיראן בפרט. בזכותו ובזכותם הפצצה עדיין לא יצאה לפועל! מציע לכולם לא לעסוק ביחסים שבינו ובינה".
כן, זה רני המאכער מציע. הוא גם ייצג את אייל גולן ונתן לו עצות חכמות נורא־נורא. אני מקווה שיוסי חכם יותר ויימנע מקשר עם המאכער הזה ו/או מאכערים אחרים. כי זה תמיד מסתיים רע, או הרבה יותר רע.
גם להקת השופרות של הביביסטים התגייסה לסייע, באותה התלהבות שבה הם מגינים על ביבי. הם הרי מכורים לדיילות: אחת ניהלה את המדינ'ע, השנייה ניהלה את המוסד. אוקצור, הם לא אהבו את הפרסום הזה, לטעמם זו רכילות זולה. להכפיש את גדעון סער ברשתות על קשרים עם נשים, או לחפש עדויות על יאיר לפיד, זה בסדר, זה מדאורייתא. אפילו אלוקים תומך בזה, ולשיטתם דורש את זה.
האלימות בספורט קובעת שיאים חדשים של גועל וגזענות. התחביב החדש של אוהדים הוא ליצור מגע פיזי עם מאמנים, כדי לבחון את תגובתם. זו פעילות צוות: מתגרים במאמן כדורגל אחרי הפסד, עם תיעוד של צילומים בסלולרי, כדי שתהיה סחורה ברשתות החברתיות.
אוהדים של מכבי תל אביב משליכים חפצים על שוער של בני סכנין. השופט חושש להפסיק את המשחק, עד שכוח המשטרה ייכנס ליציע ויפנה את כל יושביו מהאצטדיון. משטרת ישראל מקבלת 57 מיליון שקל על אבטחת משחקי ליגות מקצועניות. הפעילות המשטרתית מתבטאת בהגעה והיערכות לפני המשחק, ועם שריקת הפתיחה מתרכזים בעיקר: מה שלחו לשוטרים בחמגשיות - פתיתים או אורז אדום.
שיא הפעילות של משטרת ישראל התבטא בשבוע שעבר: דובר המשטרה בעצמו צייץ על אירוע חמור – הכנסת תרנגול ליציע במשחק גביע המדינה. האוהד שמכניס תרנגולים עושה זאת כבר 30 שנה, ולטעמו העוף הוא קמע של המועדון. המשטרה מיגרה את האלימות של העוף והרחיקה אותו לתשעה חודשים מהיציעים. אין ספק כלל, משטרת ישראל שלך ובשבילך. אולי גם הכחולים זקוקים למאכער כמו רני רהב לנהל משברים.
על אף האלימות הגואה, המשטרה לא נכנסת ליציעים גם כאשר יש הפרות סדר והתפרעויות, ברמה שמשבשת את הפעילות הסדירה. מנהלת הליגות עוסקת רק בשיווק, במיתוג של "המוצר", כך מגדירים שם את הכדורגל אצלנו. משרד הספורט אינו מתערב, גופות במשחק כדורגל הן רק עניין של זמן, והזמן יגיע.
גזענות היא עבירה פלילית שלא אוכפים כאן. מתישהו יקפוץ הקוף לערבים במשחקים, אז יהיו כאן פרעות שיזכירו את האלימות בערים מעורבות במבצע שומר החומות. אחרי הפרעות יספר מפכ"ל המשטרה לדני קושמרו שהאירועים תפסו אותם בהפתעה. השוטרים שלו הרי לא בתוך האצטדיונים וביציעים, הם עסוקים בחמגשיות. אני אבין אותו, זו סיבה טובה.
קולקציית האפסים שמנהלת אותנו לא מתעסקת באלימות בספורט, כפי שאינה מתעסקת בהפגנות בכל סופ"ש של תומכי נוער הגבעות ומיליציות הימין, שמוחות על מותו של אהוביה סנדק ז"ל, שנהרג במרדף משטרתי, כי לימין הפסיכי מותר הכל.
אחרי הפיגוע הרצחני ליד חומש דורשים שם להכשיר את ההתנחלות ולתת לה מעמד של יישוב קבע. הרי ישראל נכבשה בדם. בדקתי ולא מצאתי שום הכשר להתנחלויות בלתי חוקיות בתוך הערים הגדולות בישראל. ברחוב דיזנגוף למשל, אחרי הפיגוע בקו 5 בשנת 1995, לא אושר שום מבנה בלתי חוקי בגלל 25 קורבנות שנרצחו, אפילו לא בלטה. כי מתברר שהאדמה בדיזנגוף או בירושלים, חיפה, צומת בית ליד, באר שבע ועוד יישובים שחוו פיגועי טרור רצחניים – היא ממש לא קדושה כמו האדמה בחומש.
ולאלפי הקורבנות בתוך ישראל אין לובי משיחי ואלים שדורש פיצוי כאן ועכשיו. לחילונים בתוך הארץ מותר סתם להירצח בפיגוע, אין להם זכות על שום אדמה. חבל, היה צריך לחשוב עליהם, גם אם לא חבשו כיפה בפיגוע.
שבת שלום, שמרו על עצמכם, כי אין כאן ממשלה שיודעת לשמור עליכם. גם את הממשלה הקודמת לא עניינתם כלל, גם את הממשלות הבאות.
זה מה שיש.