1. שומר הקופה
לאחר שהחלים מהקורונה, מתברר ששר האוצר אביגדור ליברמן אינו סובל מתופעת ה"לונג קוביד" המאפיינת חלק מהמחלימים. הנגיף לא שינה את עמדותיו בנוגע לפיצוי בעלי עסקים נפגעי אומיקרון.
כשנודע באוצר על כוונת העצמאים ובעלי חנויות רחוב לצאת להפגנה נגד ממשלת השינוי, שהותירה לטענתם מאחור ציבור שלם, הם מיהרו לזמן בהתראה קצרה מפגש עיתונאים תחת הכותרת "הקלות ב־1.3 מיליארד שקל לעסקים ולעצמאים".
מעשית, מדובר בהקדמת תשלומים: 600 מיליון שקל מהסכום להקדמת תשלומים לספקים, 500 מיליון שקל להקדמת החזרי מס, ו־200 מיליון שקל להקדמת תשלומים למוסדות תרבות. אפילו שקל אחד לא יגיע לבעל חנות אופנה, רשת מועדוני כושר או בעל אולם שמחות.
למען האמת, זה לא מפתיע. בפגישות שקיים השבוע ליברמן עם ראשי הארגונים העסקיים הוא שב והדגיש בגילוי לב: "חשוב לי להיות גלוי בפניכם. הסיוע הפעם חייב להיות ממוקד, רק בעסקים שנפגעו. לא נפקיר אף אחד, ונפעל באופן אחראי והוגן. נמשיך לעקוב אחר המצב ואחר הגשת דוחות המע״מ ונבחן נתונים כלכליים נוספים במטרה לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור העסקים והמשק".
אחד ממשתתפי הישיבה סיפר לי: "ליברמן הקשיב ונתן לכולם להתבטא. הוא ניתח את מצב המקרו והמיקרו של המשק ואת המגמות בעולם, ואמר שהוא מודאג מהחוב הלאומי הגבוה. מוזר לי שבישיבה כל כך חשובה לא השתתף מנכ"ל האוצר רם בלינקוב. יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים, לא העז לפתוח את הפה למרות שקיבל את זכות הדיבור מהשר".
שר האוצר מקבל נתונים שוטפים מחברות כרטיסי האשראי וגם ממקורות אחרים על כך שהפעילות במשק כמעט לא ירדה, לא בדצמבר וגם לא בינואר. תמונת המצב הסופית תתברר בדוחות המע"מ שיתקבלו עד 19 בפברואר (לגבי עסקים גדולים) או עד 19 במרץ (לעסקים קטנים ולעצמאים).
נשיא לשכת יועצי המס ירון גינדי, שהפך למקף שבין האוצר לעסקים הקטנים, מקווה שאם מחזור העסקים יירד בתקופות הרלוונטיות ביותר מ־25%, הפיצוי ישולם. הוא גם מפנטז שמתכונת הפיצוי תהיה מבוססת על מתווה צוק איתן, ושהכסף ישולם גם על סמך הירידה ברווחיות ולא רק במחזורים. "אני מאמין שליברמן לא יפקיר את העסקים, ובסופו של דבר יעניק את הפיצוי לעסקים שנפגעו. זאת מילה של שר האוצר, ואני בטוח שהוא יעמוד בה", אומר לי גינדי. אשרי המאמין.
אבל יש עסקים, כמו אולמות אירועים או חדרי כושר, שמתקשים להמתין לדוחות המע"מ. הם בונים גם על האפשרות לקבל הנחות בארנונה, אבל כאמור, קשה להאמין ששר האוצר יפתח את הכיס ויפזר שקלים לכל דורש. בענפים מסוימים הוא יסתפק ביוזמה החשובה לביטול ההיטל על העסקת עובדים זרים, המסייעת בעיקר למסעדות. המסעדן חיים כהן בירך את ליברמן על היוזמה, אך שכח שזו טיפה בים.
אבל מדיניות היד הקפוצה אינה גורפת. ליברמן מביא בהחלט בחשבון שיקולים פוליטיים, מתחזק תקשורת שוטפת עם שותפיו הקואליציוניים ונענה מעת לעת לדרישותיהם. לדרישות שר הביטחון בני גנץ (כחול לבן) הוא תמיד ייענה, וגם את פניותיו של שר התרבות חילי טרופר (גם הוא מכחול לבן) לא ישיב ריקם. ענף התרבות זכה לתמיכה של 60 מיליון שקל.
בזכות ח"כ אפרת רייטן (העבודה), יו"ר ועדת העבודה והרווחה, העצמאים קיבלו פיצוי משודרג עבור ימי בידוד. הכסף ישולם גם במקרה שהם מאומתים. ובכל זאת, כל הסיוע הזה מסתכם אולי במאות מיליוני שקלים בודדים. מדובר בכסף כיס במונחים תקציביים, בוודאי בהשוואה לממטרת הכספים שהופעלה בתקופת נתניהו.
יש גורמים פוליטיים נוספים המעוניינים להשתתף בכספי החלוקה, אבל ליברמן לא סופר אותם. אחד מהם הוא סגן השר אביר קארה, שזימן השבוע נציגי ארגונים עסקיים לפגישה עם ראש הממשלה נפתלי בנט, אך מידר את נשיא ארגוני העצמאים. לרוע מזלו, ח"כ קארה נדבק בקורונה ואת ראש הממשלה החליף בפגישה יאיר פינס, מנכ"ל משרדו.
רועי כהן כעס על שלא זומן, וכמי שאינו חושש להביע את עמדותיו אמר לי: "בזמן שעסקים קורסים קארה עושה פוליטיקה קטנה על הגב של העצמאים והעסקים הקטנים ושוב מטעה את ראש הממשלה. הוא הזמין רק את המקורבים לו ונוקט גישה של הפרד ומשול. הוא מידר אותי מפחד שאצעק את האמת לראש הממשלה".
בשורה התחתונה, ליברמן צדק עד כה במדיניות הכלכלית שיישם בכלל, ובפרט בכל הנוגע להשלכות הכלכליות של הקורונה. ביטול החל"ת היה החלטה מוצדקת מאין כמוה. ההחלטה שלא להטיל סגר התבררה כנכונה מבחינה עסקית (אף על פי שהציבור כפה על עצמו סגר רך).
ההערכה שלו שאומיקרון הוא שפעת עם יחסי ציבור הולכת ותופסת אחיזה גם בקרב אנשי מערכת הבריאות. שר האוצר דחף לביטול התו הירוק כדי להקל על העסקים, וזה יקרה ביום ראשון הקרוב (למעט בתי חולים, בתי אבות ומרכזי יום לקשיש). ולבסוף, ההחלטה שלא להפעיל ממטרת כספים מתבררת כנכונה.
אבל מכיוון שליברמן מתנהל כאילו הבחירות ייערכו מחר בבוקר, הוא נאלץ בשוליים גם להתמתן ולזרוק פה ושם פירורים. זה יוצר את הרושם כאילו הוא מתכופף, אבל זה רושם מוטעה. במהות, שר האוצר לא השתנה.
2. בעל הבית השתגע
הכתובת הייתה על הקיר. מה שהתרחש בחברות ציבוריות ללא בעל בית חזר על עצמו השבוע בדיוק מפתיע גם בשופרסל. איציק אברכהן, מנכ"ל שופרסל הפורש, יכול היה לחסוך מעצמו את עוגמת הנפש לו היה לומד את שחוו מנהלים אחרים בחברות בורסאיות ללא בעל בית.
בשלב מסוים המנכ"ל הדומיננטי של החברה הבורסאית מתבלבל, מתריס כלפי הדירקטוריון והעומד בראשו, חושב שהוא מבין הכל, ובסוף נאלץ ללכת הביתה. אלה מקרים שחזרו על עצמם בחברות כמו פז, פרטנר, ישראכרט, קבוצת איילון ביטוח וכעת שופרסל.
זה לא מקרי שהנהלת כלל ביטוח, חברה ללא בעל בית, רועדת מפחד מחשש שאלפרד אקירוב ישתלט על החברה. הפחד כל כך גדול, עד שדיון בנושא השליטה העתידית בחברה הגיע באופן תקדימי ותמוה לוועדת הכספים של הכנסת. יושב לו רגולטור, ד"ר משה ברקת, שדן בימים אלה בשאלה אם לאשר לאקירוב את רכישת השליטה, ומוצא את עצמו תחת אש צולבת של חברי ועדת הכספים. אז בשביל מה צריך את הפיקוח על הביטוח או הפיקוח על הבנקים? בואו נשאיר לפוליטיקאים את הסמכות לאשר שליטה בחברות בורסאיות.
אלא שד"ר ברקת לא נותר חייב: "אני רגולטור מקצועי שבוחן את מה שטוב למשק ולצרכנים. אני לא עובד למען גורמים כאלה או אחרים. ההחלטה כרוכה בהיבטים מורכבים כמו רמת המינוף, חוסן פיננסי, עמידה בדרישת החוק לצמצום הריכוזיות. אני לא חושב שמישהו יוצא כאן נשכר אם מתערבים לנו בעבודה לפני שנחליט".
חזרה לשופרסל: אין ויכוח שאברכהן עשה עבודה מצוינת. כן, היו לו גם טעויות עסקיות, כמו הכניסה להשקעה באתר הסחר אמריקן אאוטלט, או הוויתור על מועדון הלקוחות של לאומי קארד. אבל אי אפשר לקחת ממנו את ההצלחה הענקית בפיתוח המותג הפרטי, בהרחבת פעילות האונליין דרך האתר המוביל, השקת רשת הפארם B וההשקעה במערך הלוגיסטי העצום. אך עם כל הכבוד להצלחה, ויש כבוד, אברכהן עדיין אינו בעל הבית של שופרסל. בפועל הוא התנהג כך, וחבל שהוא לא הפנים את השינוי בכללי המשחק.
בתקופה ששופרסל נשלטה על ידי אדוארדו אלשטיין מאי.די.בי, נהנה אברכהן משיתוף פעולה עם יו"ר דירקטוריון מפנק להפליא בשם מאוריציו ביאור. ביאור התעניין בנעשה בשופרסל ממקום מגוריו הקבוע בארגנטינה. אברכהן נתן לו את הכבוד ושמר לעצמו את כל הכוח. כשאלשטיין הלך הביתה, המוסדיים לחצו על מינוי יו"ר קבוע במשרה מלאה. אברכהן התנגד למינויו של יפתח רון טל מחברת החשמל או של רוני קוברובסקי מקוקה־קולה. בשביל מה הוא צריך יו"ר דומיננטי מעל הראש? אבל כשיקי ודמני הוצע, כבר לא הייתה לו ברירה אלא לקבלו, אף על פי שגם אותו הוא לא רצה.
ודמני התנהל בצורה דיפלומטית, אף שספג החלטות שלא מצאו חן בעיניו. מנכ"ל שופרסל חשב שהוא מבין יותר טוב מכולם, המעיט בחשיבות הדירקטוריון ומידר חלק מהמנהלים. לטוב ולרע, אברכהן הפך לפנים של שופרסל. הכל, אבל הכל, עבר דרכו, אפילו מדיניות הרכש של ציוד משרדי. מנהלים בקבוצה הבינו את הרמז ופרשו בזה אחר זה. הם הבינו שתחת המנהל הריכוזי כל כך לא יצמח דשא ושאין להם סיכוי לעלות כיתה. מנהל השיווק ומועדון הדיגיטל גיא אבן היה האחרון שפרש לפני כחצי שנה, ועד כה לא נמצא לו מחליף.
אלא שבניגוד למנהלים בקבוצה, ודמני לא הרים ידיים. גם היו"ר מבין דבר או שניים בפוליטיקה פנים־ארגונית, והתחיל להקשות ולשאול שאלות. בנושאים שונים הוא קיבל גיבוי מוחלט מהדירקטוריון, ואפילו התחיל להתעניין בגיוס מנכ"ל מבחוץ. בפועל ודמני הראה לאברכהן את הדרך החוצה, לאחר יותר משנה שבה התאזר בסבלנות של נזיר בודהיסטי.
סיפור שופרסל מראה שמנכ"ל, ויהיה מוכשר ככל שיהיה, אינו יכול להתנהל בחברה בורסאית ללא גרעין שליטה כאילו הוא בעל הבית. הוא חייב להביא בחשבון את הממשל התאגידי, את בעלי המניות ואת הגופים המוסדיים המחזיקים בפועל בשליטה. אלא שכנראה קשה לדרוש את זה ממנהל המכהן בתפקיד יותר מעשור.
כדי למנוע את אי־הוודאות הכרוכה בפרישה, ודמני הקים ועדת איתור למינוי מנכ"ל שבראשה הוא יעמוד. הוועדה תבחר במנכ"ל בתוך שבועיים. המועמד המוביל הוא אורי קילשטיין, שפרש בסוף 2020 משופרסל, אך אין לפסול את מועמדותו של אורי וטרמן, מנכ"ל רשת הפארם B.
3. הרשות נתונה
בשבוע שעבר כתבתי על הקרב הצפוי בטרם עת למינוי יו"ר דירקטוריון בנק לאומי. השבוע סיפר לי מי שסיפר שזה לא המינוי היחיד שנדון בטרם עת, ושכבר כעת יש מתמודדים פוטנציאליים על התפקיד המאתגר של מנהל רשות המסים. נכון שהמנהל הנוכחי ערן יעקב יסיים את תפקידו בעוד יותר משנה, במרץ 2023, אבל זה לא מפריע למועמדים הפוטנציאליים להתחמם על הקווים. מבחינתם המרוץ כבר החל.
"אני מתכוון להגיש מועמדות לתפקיד. אני מניח שהמועמדויות יוגשו עד חודש דצמבר השנה", אומר לי ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, ומוסיף: "שואלים אותי אם אני מתמודד, ואני משיב בחיוב. אהיה מועמד מבחוץ".
בצמרת האוצר מחשיבים את גינדי הרבה מעבר לכוחו היחסי כנשיא יועצי המס. מבחינת מקבלי ההחלטות הפוליטיים הוא נחשב לבעל עוצמה אלקטורלית הרבה יותר גדולה מזו שיש לנציגי לשכות מקצועות אחרים, כמו רואי החשבון, סוכני הביטוח או עורכי הדין. גינדי השכיל בשנים האחרונות להתחבר היטב למסדרונות השלטון, והוא פילס את דרכו כלפי מעלה בדרכי נועם המתובלות בפוליטיקה.
"אין לי כוונה להתריס כאן נגד ערן יעקב, מנהל רשות המסים. מדובר באחד מבעלי התפקידים המוכשרים ביותר שאני מכיר. אבל בכל זאת יש יתרון למישהו שמגיע מבחוץ ומכיר את המגזר העסקי. יש ראייה משקית רחבה הרבה יותר", אומר גינדי.
מועמד מפתיע הוא אריאל פתאל, סגן נשיא לשכת רואי החשבון. את מועמדותו בחר להציג בעמוד הפייסבוק שלו, שם הוא מתואר כ"רואה חשבון בעל משרד עם ניסיון בהכנת אלפי דיווחים שוטפים ושנתיים, בעל ניסיון עשיר כדירקטור, מנהל, מרצה וכותב עשרות מאמרים מקצועיים, סמנכ"ל כספים ואחרי שנים של עבודת שטח מול אלפי רואי חשבון ויועצי מס מכל קצוות הקשת החברתית. כיום סגן נשיא לשכת רואי החשבון, ובעבר יו"ר קבוצת רואי החשבון אליוט גלובל". לדבריו, "החלטתי להתמודד על התפקיד בתקופה מאתגרת זו. המשך יבוא".
אחרי גינדי, פתאל וכל האחרים, יגיעו ללא ספק גם מועמדים אחרים, מרביתם מתוך המערכת. ניסיון השנים האחרונות הוכיח ששרי האוצר מעדיפים מינויים פנימיים כדי למנוע זעזועים, אבל היו גם מקרים יוצאי דופן. יאיר רבינוביץ' מונה בעבר לנציב מס ההכנסה, אף שהגיע מהמגזר הפרטי.
ליברמן ידוע כמי שמחשיב היטב את הדרג המקצועי. הוא לא יעשה שינויים שיהיו כרוכים בזעזועים. אבל כאשר מתפנה משרד, הוא לא יהסס למנות מישהו מבחוץ, כמו במקרה של מנכ"ל האוצר הנוכחי. ברשות המסים מדגישים שכל הסיפור הוא ביצה שעדיין לא נולדה, ושיעקב ממשיך כרגיל בתפקידו.
4. האוצר של החשכ"ל
החשב הכללי באוצר יהלי רוטנברג הינו סרבן ראיונות. הבוס ליברמן לא אוהב שאנשיו מפטפטים, אבל יש מקרים יוצאי דופן. לפני שבוע השתתף רוטנברג בפאנל בהנחייתי בכנס השנתי של התאחדות התעשיינים, והשיב בפרוטרוט על כל השאלות.
את האופטימיות שלו לגבי מצב המשק, למרות הנפילות בבורסה, הוא התקשה להסתיר: "העובדה שאנחנו יושבים בשיא הגל ומסוגלים לקיים כנס עם כל המגבלות, זה הישג בפני עצמו. העובדה שאין סגר מסבירה חד־משמעית את הנתונים החיוביים. הבנו שהסגרים מזיקים לכלכלה ולעסקים ומקשים על ההתאוששות, ושצריך לעשות ככל שניתן כדי להימנע מהם", הוא אומר.
בוא נדבר על המספרים ונסכם את השנה האחרונה.
"ההוצאה הממשלתית הכוללת במזומן עמדה על 478 מיליארד שקל כולל הוצאות קורונה, בהשוואה ל־400 מיליארד שקל ב־2019. הגירעון הגיע לשיא של 160 מיליארד שקל, שהיוו 11.4% מהתוצר. בשנת 2021 חווינו התאוששות דרמטית של המשק, והביטוי היה בהכנסות של 413 מיליארד שקל, מתוכם 384 מיליון שקל בהכנסות ממסים. ההכנסות ממסים ב־2021 זינקו ב־23% לעומת 2020. למרות הגידול בהוצאה הממשלתית, הגירעון ירד ל־4.5%".
כיצד אתה מסביר את הזינוק בהכנסות ממסים ב־2021?
"רוב ההכנסות ממסים הגיעו מגופים עסקיים גדולים החסינים לשינויים. החל"ת סייע לחברות הגדולות לבצע התאמות, ואז רווחיותן השתפרה. ההכנסות ממסים הן ברומטר לפעילות המשק. המשבר הנוכחי מרוכז בעיקר בתעשיות ספציפיות, קרי במסעדות, בתיירות ובתעופה. אנחנו מנצלים את סביבת הריבית הנמוכה כדי לתמוך ביעדים ארוכי הטווח של הממשלה, ועדיין בשנת 2022 הגירעון יהיה יותר נמוך, ברמה של 3.4%.
"הוא נגזר מתחזיות קודמות, אבל בקרוב נעדכן פורמלית את הנתונים ונביא בחשבון גם אפשרות לירידה מסוימת בהכנסות ממסים. שנת 2021 הייתה חריגה בהיקף ההכנסות ממסים, ואסור לגזור ממנה תכנון קדימה. בטווח הארוך חייבים להביא בחשבון את הפעילות המחזורית במשק".
למזלכם או שלא, עלויות גיוס ההון בעולם היו נמוכות מאוד, וניצלתם את זה.
"אכן, אנחנו עדיין נהנים מסביבת ריבית נמוכה מאוד, וזה קורה בכל העולם ובמיוחד באירופה. יותר מ־15 טריליון דולר מסתובבים במערכת הפיננסית בסביבת ריבית שלילית. עד לפני כמה שנים לא היה מונח כזה של ריבית שלילית. המון גופים פיננסיים מחויבים להשקיע את הכסף, וזה לוקח את העולם למדיניות מרחיבה מאוד, שגוררת איתה לחצים אינפלציוניים.
"אנחנו באוצר ניצלנו את ההזדמנות לקדם את יעדי החוב הממשלתי, ולתמוך ביצירת כושר ההחזר ארוך הטווח בעלויות נמוכות. היקף החוב הממשלתי עולה על טריליון שקל, אבל ישראל חזרה לתוואי יורד ביחס החוב־תוצר, מה שמעיד על עוצמת המשק. הירידה בצמיחה יחסית לאירופה הייתה אצלנו נמוכה. ספגנו פחות ירידה בתוצר, וההתאוששות הייתה מהירה הרבה יותר".
המשק במצב טוב, אבל התעשיינים מתלוננים שהשקל החזק פוגע ביצוא.
"אני מבין את הטענות, אבל בזכות השקל החזק מחירי המוצרים שביבוא יורדים, וזה ניכר באינפלציה הנמוכה בישראל לעומת ארה"ב ואירופה. באוצר אנחנו לא מתערבים בשער החליפין, כי זאת מדיניות מוניטרית שבאחריות בנק ישראל. אבל אנחנו כן עושים פעולות גידור על החוב החיצוני בצורה מסודרת, ובעניין זה אנחנו פועלים באותו כיוון של בנק ישראל.
"הכלכלה הישראלית היא בסופו של דבר כלכלה עם הרבה עוצמה. תפקידנו הוא להסתכל על היצוא וההייטק, אבל גם על התעשיות החלשות. איפה שצריך להיות ולסייע, נהיה שם.
"אנחנו עושים הרבה פעולות בקרנות אשראי וסיוע. בשנת 2021 אישרנו עסקות סחר חוץ בהיקף 3 מיליארד דולר, ואנחנו עוד מגדילים את ההיקף. פיתחנו מכשיר השקעה של 2.6 מיליארד שקל, שבאמצעות גופים כמו כלל וביטוח סיכוני סחר חוץ נותן מענה למימון ארוך הטווח של סיכוני אשראי.
"בימים אלה אנחנו נמצאים בבדיקה מחודשת של כל קרנות האשראי שהיו ב־2021, כולל חלק מהמסלולי המימון ליצואנים וקרנות האשראי בבנקים ובמערכת המוסדית. אנחנו מגדילים את תאבון הסיכון בימים אלה. נהיה בכל מקום כדי להסתכל ולתמוך בעסקים בכל המובנים".
דובר על מחסור בהשקעות בתשתית. מהן התוכניות שלכם בתחום?
"יש באמת הכרה ציבורית ומשקית רחבה שאנחנו נמצאים בפער תשתיות, למרות שצבר הפרויקטים בתשתיות הוא עצום. בתחום התחבורה אנחנו נמצאים בשלבי מכרז השקעות בהיקף 60 מיליארד שקל. זה כולל גם פרויקטים באנרגיה, מים ובינוי, הכל בשיתוף המגזר הפרטי.
"ההשקעות יהיו אחד הדברים המשמעותיים בשנים הקרובות. אלה פרויקטים ארוכים שתכנונם לוקח הרבה. כדי לייעל את התהליך צריך להפריד בין המקטע בפרויקט שבאחריות המדינה לבין זה של הקבלן הפרטי. המימון הזול, סביבת הריבית הנמוכה והאינפלציה הנמוכה מהווים הזדמנות בקידום התשתיות, כולל בתחום החינוך".
מרבים לדבר על הסיוע לעסקים נפגעי הקורונה. מה קורה עם קרן הלוואות הקורונה המסתיימת בפברואר?
"כל מסלולי המימון לעסקים פעילים, ונמשיך לממן עסקים תוך בחינת דרכים להקל בבירוקרטיה. אנחנו מגבשים תוכניות נוספות המפשטות את תהליך ההנגשה והיכולת של העסקים לתכנן את ההחזרים. החלטנו להאריך את קרן ההלוואות בערבות המדינה, כך שלא יהיה מצב שלא יינתן מענה לצורך באשראי לעסקים קטנים ובינוניים. מדובר בערבות של 95%, ואנחנו גם נותנים 'גרייס' של שלושה חודשים בהחזר ההלוואה. אין מצב שעסק בקשיים יישאר ללא מימון".