1. "איך פייק נולד? כמו הצחוק. זה מתחיל מבפנים, ואז מתגלגל החוצה" (י. גפן). בניגוד לשיר, במציאות התהליך הזה פחות מצחיק. בעמודים הבאים נסקור את פעילותו המגוונת של מפעל הפייק המזין את מכונת השקרים הביביסטית. בואו נתחיל בפרשת הצוללות. מלכתחילה, העובדה שהשופרות מגיבים בצווחות אמוק בכל פעם שמוזכרת ועדת החקירה, מעוררת חשד. זה לא רפלקס מותנה שאיתו הם נולדו. זו הוראה, זו רוח מפקד, זה בא מקיסריה. מצופה היה מבנימין נתניהו להעביר לשופרותיו את המסר הפשוט הזה: "חברים, אותי ניקו מכל אשמה. שיבדקו מה שהם רוצים, אם יש מה לתקן, נתקן. יש לנו מדינה אחת".
מסר כזה כנראה לא עבר. השופרות מסתערים על ועדת החקירה בחמת זעם, עם קלשוני רעל ולהביורי־פייק. כל זאת, אף על פי שהיועמ"ש ניקה את אדונם נתניהו מחשד. הרי רק העובדות שאין עליהן מחלוקת בפרשה הזו צריכות להדיר את שנתו של כל פטריוט ישראלי, ועוד לא דיברנו על עשרות רבות של קצינים בכירים, רמטכ"לים, ראשי מוסד ושב"כ ובכירי ביטחון שהתאחדו למאמץ אזרחי חשוב במסע לשכנועה של הממשלה להקים, סוף־סוף, את ועדת החקירה. אז למה הם צורחים? הם לא מודעים לכך שעל ראש הגנב, בוערת הצוללת?
כדי להפיק תעמולת כזב, צריך מסגרת נורמטיבית. צריך שהשקר ייראה כאמת. כלומר, צריך לביית את השקר, לאלף אותו, שיעשה רושם טוב. מה שהולך כמו אמת, מתלבש כמו אמת ומתנהג כמו אמת, הוא כנראה אמת, נכון? לא נכון. בכל מקרה, ברור שאם איציק זרקא או רמי בן־יהודה יעלו סרטון שבו הם יטענו שכל פרשת הצוללות היא מזימה של זהבה גלאון ומנסור עבאס נגד שרה נתניהו, לא יהיה אפקט. אבל אם תראו פתאום בטלוויזיה אייטם דרמטי, באולפן מושקע, כששני מראיינים בחליפות שנראים כמו עיתונאים אמיתיים יושבים ומהנהנים מול מרואיין שנראה כמי שיודע על מה שהוא מדבר, יכול להיות שתשתכנעו.
2. זה התחיל בינואר 2019, כשאראל סג"ל ועמיתי ינון מגל ראיינו בערוץ 20 "קצין בכיר בחיל הים" שהוצג בשם ר', וצולם בגבו למצלמה. האיש, שדיבר כמי שבקי ומבין בפרשת הצוללות לאור עברו הימי, יצא להתקפה כוללת על הפרשה כולה, טען שמדובר באירוע שהומצא, שמטרתו היחידה הייתה להפיל קצינים בחיל הים, וכו' וכו'.
ב־23 בינואר 2022 יצא מהצללים, וה־ר' הפך לרני קפלן, איש חיל הים בעברו. עכשיו הוא כבר מתראיין בפנים גלויות. הוא יושב בערוץ 14 (וגם ברדיו גלי ישראל המזוהה עם נתניהו) ו"מפרק" את פרשת הצוללות לגורמים. הוא מוצג כקצין בכיר לשעבר בחיל הים. הוא אומר שקציני חיל הים, ביניהם כאלה המעורבים בפרשה, הם "חברים שלי", אבל הדברים נבלעים בבליל אדיר של האשמות שהוא שופך על הפרשה, על מפרסמיה, על חוקריה, על מי לא. כשמגיעים לשמה של התובעת עו"ד ליאת בן ארי, הוא אומר "גם היא עוד מעט לא תהיה כאן", המראיין שואל אותו למה, הוא עונה "היא תלך למקום הנכון", המראיין שואל איפה זה, הוא אומר "ליאת בן ארי היא פושעת. עבריינית". המראיין, שמעון ריקלין, שמזהה את הכותרת, חוזר ואומר: "ליאת בן ארי עבריינית". "כן", אומר רני קפלן. "למה?", שואל סג"ל. "כי היא לא הייתה בשימוע, ולא הייתה בשום דבר שקשור לדברים האלה".
ההבלים הללו, שבהם מרואיין שמוגדר כ"בכיר לשעבר בחיל הים" קובע שהתובעת ליאת בן ארי עבריינית על סמך זה שהיא "לא הייתה בשימוע" (שכלל לא קשור לפרשת הצוללות) אמורים לתת לצופה הסביר רמז שמדובר כאן בהתחזות אחת גדולה. פייק מארץ הפייקים. אבל בואו נמשיך.
ה"בכיר" שלנו (מחיל הים) עושה סיבוב ראיונות נרחב. הוא לא מגיע לכלי תקשורת שבהם הוא אמור להישאל שאלות קשות. הוא חונה בעיקר בערוץ 14 וברדיו ביביסטי. הוא אומר, בין היתר, את הדברים האלה: "תיק הצוללות הוא עלילת דם. כל הרמטכ"לים יודעים את האמת ומסתירים אותה. מיקי גנור לא שילם שוחד ולא היה יכול לקדם עסקה שכבר נחתמה בין ממשלות ישראל וגרמניה". אגב, אם ניצמד לעובדות, הרי שהאיש מקשקש. מיקי גנור "הוצנח" לעסקאות הללו לפני החתימה על עסקת שלוש הצוללות החדשות. ועוד לא דיברנו על זה שאחרי שגנור הגיע, החלו דיבורים על רכישת שתי ספינות נגד צוללות, הפרטת המספנה, רכישת ספינות השטח, ועוד ועוד. אבל בואו נמשיך.
ברדיו גלי ישראל, הוא מוצג שוב בתואר הבומבסטי והמרשים של "קצין בכיר בחיל הים". המראיין, ארז תדמור (תעמידו פני מופתעים) מתקף את סמכותו של קפלן על סמך הראיונות הקודמים מערוץ 14 (פייק ניזון מפייק), ואומר "אתה בעצם בא ואומר שכל מה שהאכילו אותנו פה זה הכל סילוף, ושקר מכף רגל עד ראש, אם צריך לחקור משהו זה הפוך, זה למה בגלל אינטרסים פוליטיים תקעו פה עסקה חשובה לביטחון המדינה".
קפלן מסכים ומוסיף: "הסיפור פשוט, מי שמנסה לראות את הפרטים מבין שאין פה כלום, יש פה צוללות אבל אין פרשה. הייתה כוונה מקורית להפיל ראש ממשלה על ידי צוללות, סיפורי דייגים, כלי שיט, וכל הזמן הוסיפו עוד, אין לזה סוף הרי". וכו' וכו'. האיש ניפק הררי מלל שהפכו את כל הפרשה הזו למי אפסיים. קשקוש בלבוש. לא ראוי לפרסום.
3. אז הגיע הזמן להסביר מי הוא רני קפלן, נכון? קודם כל, הוא בכיר בחיל הים כמו שאני בכיר בחיל המשלוח העיראקי במלחמת ששת הימים. האיש השתחרר מהחיל לפני 25 שנה בדרגת רב־סרן (עלה לסא"ל במילואים). צוללות ה"דולפין" החלו להגיע לישראל ב־1999, משהו כמו 12 שנה אחרי שהאיש פשט את מדיו. על פניו, הוא רלוונטי לפרשה הזו בערך כמו ניקול ראידמן. לשניהם, אני מניח, תהיה דעה זהה.
אבל זה משתפר: במהלך הראיונות השונים רומז קפלן כי החליט לצאת לתקשורת (בהתחלה דיבר בעילום שם, אחר כך בגלוי) כי "אני חבר של חלק מהקצינים המעורבים". נזרקים גם כמה משמותיהם של הקצינים הללו, פעם אחת אפילו עולה השם של שי ברוש. הרושם הנוצר הוא שיש לנו כאן קצין שיוצא להגנת חבריו בגלל הרעות, אחוות הלוחמים וחוש הצדק הטבעי שלו. מה שלא נאמר ולא מוזכר בשום ראיון מאלה שהעניק קפלן הוא פריט המידע המדהים הבא: רני קפלן הוא שותף עסקי של שי ברוש, הנאשם מספר 9 בפרשת הצוללות, אחד מאלה שנגדם הוגש כתב אישום בפרשה. הם שותפים בשתי חברות, אחת מהן היא החברה שדרכה הסתבך ברוש בתיק הצוללות וחטף בגינה כתב אישום. הפרט הזניח הזה לא הובא לידיעתם של צופי ערוץ 14 או מאזיני רדיו גלי ישראל עד רגע זה.
אני יודע שזה נשמע כמו פיליטון, אבל זה קרה וקורה, גם היום. הדברים של קפלן, שותף עסקי של נאשם בפרשת הצוללות, קצין זוטר שפרש מחיל הים לפני 25 שנה, הפכו לדברי אלוהים חיים. המכונה הביביסטית מהדהדת אותם בכל הכוח. פוסטים, ציוצים, מאמרים, פרסומים, הכל עם לינקים לראיונות המכובדים, המעונבים, בערוץ הלכאורה טלוויזיה, שהוקם בדיוק לצורך המטרה הזו: לקחת פייק, להלביש עליו תחפושת של עיתונות ולהפיץ אותו בכל הכוח. הראיונות הללו והתגובות עליהם מגיעים לקבוצות הוואטסאפ הביביסטיות, לדפי פייסבוק ביביסטיים עם מאות אלפי חברים. בשלב הזה מדובר כבר בתחקיר המועמד לפוליצר שחשף את האמת המזוקקת: מה שעשרות בכירי מערכת הביטחון לדורותיה עושים, זה מנסים לתפור תיק לנתניהו. אין צוללות, אין פרשת צוללות, אין כלום, כי רני קפלן אמר.
כפי שניתן להתרשם מגישתו המחמירה לגבי ליאת בן ארי, הקפלן הנ"ל הוא ביביסט. הנה פוסט שלו מדצמבר 2021: "איפה אתם, עכברים שמאלנים? לאן נעלמתם? אתם אבירי זכויות אדם? אתם אנשים אלימים! חסרי תרבות! חסרי מצפון! וגם חסרי ערכים אנושיים!". האיש שותף של הנאשם מספר 9 בפרשת הצוללות בשתי חברות פעילות: סיקונטרול ומריקלצ'ר סיסטמס. כדי לסגור מעגל, אחת החברות הללו, סיקונטרול, היא החברה שבאמצעותה שולמו החשבוניות שהסוו תשלומי שוחד בתיק 4000 (לכאורה, על פי כתב האישום). כלומר רני קפלן הוא לא רק שותף של הנאשם מספר 9 בפרשת הצוללות, הוא גם שותף בחברה שמסמכי התאגיד שלה הם חלק מהפרשה.
הרמתי לקפלן טלפון אתמול. לא תכננתי להיכנס איתו לוויכוח על הצוללות או על הביביזם, אלא רק על זה שלא טרח לעדכן אף אחד שהוא שותף של הנאשם, לפני שיצא לג'יהאד הפתטי נגד פרשה שנחקרה בידי עשרות חוקרים ופרקליטים. "כן, אני שותף של שייקה (ברוש)", הודה. מה עם גילוי נאות, שאלתי. "מה גילוי", אמר קפלן, "הרי המשטרה עצרה אותי לחקירה יחד איתו, מה אני צריך לגלות?".
את זה לא ידעתי. "גם אתה נעצרת?", שאלתי, "לא, בסוף זה לא מעצר, נחקרתי, לא באזהרה, כי אנחנו שותפים". נרגעתי. אז למה לא טרחת לעשות גילוי נאות? שאלתי, הרי העובדה הזו משנה את כל התמונה. "לדעתי זה לא משנה שום דבר וזה גם לא חשוב, אם אתה שואל אותי", ענה. הבנתי. ותודה לפייק ריפורטר, מיזם שנלחם בפייק ניוז, על הסיוע בהפרכת הפייק הזה.
4. נעבור לממד מקביל של מכונת הפייק, הממד הנפרד של גדעון סער. כזכור, בפרקים הקודמים למדנו על הליכי רכישת האסלות במשרד הפנים (בתקופת היותו של סער השר הממונה) ואחר כך הוציאה אותנו התחקירנית החרוצה מערוץ 13 לטיול מודרך בכסרא־סמיע, כשהתברר שאותו סער משוקץ רקח שם דיל מושחת שבמסגרתו הוא קיבל 133 קולות בבחירות תמורת זה שהמליץ לגרמנים למכור צוללות לשי ניצן.
הפרק הנוכחי שודר בליל רביעי. כן, על ידי אותה תחקירנית. הגילוי המטלטל הנוכחי שלה עסק בשני עורכי דין ממשרד דוד תדמור: עו"ד יחיאל כשר, המועמד לתפקיד שופט העליון, ועו"ד גלי בהרב־מיארה, המועמדת המועדפת לתפקיד היועמ"ש. זה לא לגמרי מדויק: עו"ד כשר כלל אינו מועמד של סער אלא הועלה כהצעת פשרה של לשכת עורכי הדין, שסער אימץ. ואילו בהרב־מיארה לא באמת שייכת למשרד תדמור, אלא רק יועצת חיצונית. נמשיך: על פי התחקירנית, משרד תדמור מייצג, באמצעות עו"ד כשר, חברה בשם "פנקסיה" בסכסוך משפטי מסוים. הפנקסיה הזו שייכת למיליארדר יונתן קולבר. הקולבר הזה היה אחד הערבים ל"תקווה חדשה" בבחירות האחרונות. בינגו. מרגע זה ואילך, השאלה הייתה לא אם סער ייעצר עד תום ההליכים, אלא מתי.
ראשית, ספוילר: גם אם כל הפרטים ב"תחקיר" נכונים, אין כאן שום דבר לא חוקי. אין כאן שום דבר שסותר את ניגוד העניינים שסער חתום עליו בעניין קנאביס או קולבר. לא אלאה אתכם בזוטות, נקפוץ ישר לעיקר: ההליך המשפטי שבו מייצג עו"ד כשר לא קשור בשום קשר ליונתן קולבר מהסיבה הפשוטה, שיש שתי חברות בשם "פנקסיה". אחת היא פנקסיה בע"מ, והיא עוסקת בזריקות למילוי קמטים. זו החברה שמיוצגת על ידי עו"ד כשר, המועמד לבית המשפט העליון. לקולבר אין שם מניות, אין לו קשר לחברה הזו, הוא לא מעורב בה בשום דרך שהיא. קולבר גם לא מכיר את כשר, ששאל בייאושו לאחר השידור בערוץ 13 את אחד ממקורביו "תגיד, יונתן בכלל מכיר אותי?".
לקולבר יש אחזקות (נמוכות, משהו כמו 6%) בחברה אחרת: "פנקסיה תעשיות פרמצבטיות". החברה הזו לא תבעה ולא נתבעה. היא לא קשורה לעו"ד כשר או לעו"ד בהרב־מיארה. נאדה. שום קשר בעולם. דיברתי עם קולבר שלשום. "אני לא מכיר את כשר, אני לא קשור לפנקסיה שהוא מייצג. עורכי הדין שמייצגים אותי הם יובל הורן ממשרד הורן ושות' ואילן ג'רזי ממשרד פרל כהן", אמר. במילים אחרות, התחקירנית לא טרחה לבדוק אם מדובר באותה חברה (אף שגם אם כן, כאמור, אין כאן כלום).
אגב, בין קולבר לגדעון סער אין קשר חברי או אחר כלשהו. סער פגש אותו פעמיים בחייו, מכיוון שקולבר הוא גיס של טל זילברשטיין, מקורבו ויועצו של סער. דרך ההיכרות הזו הסכים קולבר להיות אחד הערבים של "תקווה חדשה", טכניקה שבה השתמשו גם יאיר לפיד, משה כחלון ונוספים שהקימו מפלגות בלי מימון ממשלתי. הערבות שעליה חתם קולבר הוחזרה לו מיד אחרי הבחירות. בתכלס, סער לא קיבל ממנו שקל ולא חייב לו אגורה. התחקיר כולו הוא פייק מזוקק. אבל העיקר שהמאמץ למנוע מסער למנות יועץ משפטי לממשלה נמשך כסדרו.
5. מילה על עו"ד עמית חדד, המזוהה עם נתניהו. גם שמו השתרבב לכאן, כי במקריות מדהימה הוא העו"ד שניצב מול עו"ד כשר באותה תביעה שעליה דובר בתחקיר. בהתחלה סברתי שחדד הוא זה שהדליף את המידע לתחקירנית, שהתעצלה לבדוק אם אכן מדובר בחברה של קולבר. בהמשך, שיניתי את הערכתי. אפשר להגיד על עו"ד חדד הרבה דברים, טיפש הוא לא. הוא יודע מי תבע אותו. הוא יודע שזה לא יונתן קולבר. אז למה שיפיל סתם את התחקירנית המקורבת?
שתבינו: במוחו הרדוף והקונספירטיבי של בנימין נתניהו, כל יועמ"ש שימונה תחת סער כשר משפטים חשוד מלכתחילה. גם אם סער ימליץ למנות את יאיר נתניהו, ההתקפה תימשך כרגיל, כי התיעוב לסער הוא הכוח החזק בטבע (של קיסריה). אז ניסו עם האסלות, ניסו עם הקלפי ההיא בכסרא־סמיע, מנסים ברשתות החברתיות, בתלונות מקושקשות למשטרה, חופרים ובוטשים ונוברים כחיפושיות זבל בחירייה, ומה שמוצאים זה זבל. כלת פרס "אסלת הזהב" לא לומדת לקח ולא בודקת, בטלפון או שניים, את המידע שנמסר לה. למה? כי היא יכולה. כי התקשורת הישראלית ב־2022 היא ישות מתפרקת, נוכחת־נפקדת, נפחדת ונרעדת. וזה עצוב.