פרשת NSO והטענות כבדות המשקל כלפי משטרת ישראל עמעמו השבוע את פרסום הממצאים המטלטלים של ועדת המומחים בראשות האלוף במיל' נעם תיבון לחקירת האסון ביחידת אגוז.
שלב אחר שלב מספר התחקיר של ועדת המומחים, איך שבוע אימונים שגרתי מהפשוטים והבסיסיים ביותר לתכנון והוצאה לפועל של מטווחים, הופך בתוך יומיים בלבד לסרט פעולה, לעתים דמיוני יותר מאשר סדרות הטלוויזיה "תאג"ד" ו"פאודה", שגם בהן התרחשו סצינות דמיוניות במפגש שבין לוחמים ובדואים מקומיים.
ועדת המומחים היטיבה לתאר איך כדור השלג הלך והתגלגל, מיציאות לא מאושרות של חלק ממפקדי הפלגות הביתה כסימן לבעיית משמעת, ועד לדרך שבה התנהלה היחידה בשטח לאחר הגניבה, דרך שתואמת יותר התנהגות של פלנגה מאשר של צבא מסודר.
ועדת המומחים של תיבון לא פסחה על שום פרט. בשקיפות סיפרה את הסיפור המלא, שמצייר תמונה עגומה וקשה מאוד. היו בצבא כאלה שאף סברו כי מדובר בתחקיר דגל אמיץ, אבל האמת היא שלא ממש. לקח לי זמן להבין את הנקודות הבעייתיות בתחקיר המומחים עצמו, והן רבות. את הסרט הנורא של שבוע האימונים באגוז, שהסתיים במותם הכואב של אופק אהרון ואיתמר אלחרר ז"ל, תיאר התחקיר היטב, אבל גבולות הגזרה שלו תוחמו בסופו של דבר לשבוע אימונים אחד באגוז.
פרקי התחקיר כמעט לא עסקו ביחידות אחרות, במצב המשמעת בחטיבת הקומנדו, ביחידות אחרות בצבא ובסוגיות מערכתיות חשובות של משמעת והקפדה על פקודות. הוועדה אף לא התעמקה בשאלות כמו מה מצופה מיחידות השטח בצבא ומהם הכלים שניתנים להן, מעבר לשינוי הוראות הפתיחה באש בהתמודדות עם התעצמות הבעיה מצד גנבים בדואים בשטחי האימון.
בצער רב צריך להגיד את האמת. ועדת המומחים לא סיפקה תשובה אחת משמעותית שיכולה אולי הייתה לשקף תמונת מצב וסוגיות מערכתיות בנושאי שגרה, משמעת ומקצוענות בצבא הלוחם, שהם מעבר לשבוע הזה ביחידה אחת ספציפית. לא ניתן ערך מוסף שממנו הצבא היה יכול ללמוד ולהפיק הרבה.
בצבא התגאו השבוע בכך שבשלב העובדות בתחקיר, מה שמכונה בפרקטיקה הצבאית "מה היה?", הייתה תאימות כמעט מוחלטת בין תחקיר המומחים לתחקירי המפקדים בשטח. בפועל זו אמירה שאין בה כלום חוץ מלספק המלצת יושר לתחקיר הפיקודי. כאילו מדובר בחקירת NSO שבה המשטרה זקוקה להמלצה מאנשי המקצוע של השב"כ והמוסד.
בפועל, תחקיר המומחים והתחקיר הפיקודי ישבו בדיוק על אותם גבולות גזרה. אין נתון אחד משמעותי במסקנות התחקיר של צוות המומחים, שתחקיר מבצעי פיקודי בראשות מפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס לא היה יכול להגיע אליו. פיקוד המרכז לא זקוק לאלוף נוסף שיחזיק לו את היד בדרך לבירור האמת.
ועדת מומחים אמורה לספק ערך מוסף, ואם בעיית הזמן היא שהפריעה הפעם, ניתן היה, כמו שנהוג בחיל האוויר, לחלק את לוחות הזמנים לשניים: למסקנות ביניים ולהרחבה נוספת ומעמיקה בשלב מאוחר יותר.
אחריות פיקודית
לנוכח הנתונים הללו, לא מפתיע שהדיון המרכזי שהתפתח ציבורית היה סביב סוגיית החלטת הרמטכ"ל שלא להדיח את מפקד היחידה סגן אלוף א'. זאת בין השאר משום שהיו פרטים משמעותיים שתרמו להתגלגלות האירוע, שעליהם לא ידע. זהו אומנם דיון חשוב על אחריות פיקודית, מה גם שהחלטות על הדחות לא צריך לקבל על אוטומט. קצינים טובים נמדדים גם לפי תיק הגב שלהם שהתמלא בדרך ארוכה ומפרכת: ערכים, אומץ לב ורמה מקצועית גבוהה שהם הציגו במשך שנים, במסלול קשה ומתיש.
לסא"ל א', מפקד אגוז, כך אומרים בצבא, יש הרבה מאוד מטען חיובי בתיק הזה, ובשיקולים של בעד ונגד צריך להביא גם את זה בחשבון. אחריות פיקודית אינה נקבעת רק במבחן התוצאה, אלא גם בדרך לשם, וצוות המומחים של תיבון לא מצליח לספק תמונה בהירה דיה של מצב המשמעת והסטנדרטים באגוז עד לשבוע הארור, ואף לא בחטיבת הקומנדו.
מה היו התנאים ואקלים המשמעת של היחידה שבה התפתחו דפוסי פעולה כל כך חריגים, שבאו לידי ביטוי בשבוע אימון אחד בנבי מוסא? האם הגיוני שהם יבואו לידי ביטוי מבלי ששורשי הפורענות צמחו עוד הרבה קודם לכן? אם כן, מה האחריות של המג"ד לתרבות של יחידתו, ומהי אחריותם של המפקדים הבכירים ביותר בפיקוח, בבקרה ובחניכה של המג"ד ביחידה מובחרת שנהנית מחופש פעולה גדול?
תחקיר המומחים לא נותן על כך מענה רציני. האמירה כי בביקורות שונות שבוצעו ביחידה בשנה האחרונה התוצאות היו משביעות רצון, אין בה כדי לספק את תו התקן למתרחש ביחידה, ואולי הדבר מעיד בעיקר על רמה נמוכה של ביקורת.
כך או כך, סוגיית הדחת המג"ד היא לא המרכזית שהייתה צריכה להיות עכשיו על שולחנו של הרמטכ"ל, ולגיטימי לחלוטין שיקבל החלטה שחשובה לשיקום היחידה. סגן אלוף א' צריך להישאר בתפקידו ובדרך גם לשקם את הקריירה כקצין שחשוב לצבא ושמסוגל להפיק לעצמו את הלקחים ואת חשבון הנפש.
לעתים מי שנצרב בטעויות חמורות הופך בעתיד לקצין טוב יותר. אבל בדרך לשם מוטב שהצבא והרמטכ"ל יתבוננו היטב בטענות שלהם עצמם כיצד נקבעת אחריות פיקודית, כפי שהציגו בבג"ץ לאחר ההחלטה התקדימית של בית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל את הדחתו של רב סרן גלעד פרנקן. כזכור, פרנקן פיקד על בסיס מצ"ח בבאר שבע, ותחת פיקודו היו שני רכזי מודיעין שניסו לגייס את ניב לובטון ז"ל. הלחץ שהופעל עליו הביא אותו לשים קץ לחייו.
הרמטכ"ל נלחם, ואפשר להבין למה, שבית המשפט לא יתערב בתהליך הפיקודי בצה"ל, אבל לא ניתן להתעלם מכך ששופטת המחוזי בתל אביב אורנה לוי, שביטלה את החלטת הרמטכ"ל להדיח את פרנקן מתפקידו, הציבה לצבא מראת ענק שמשקפת כיצד בעצם הם קובעים אחריות פיקודית, איך נקבע שיקול הדעת ובאילו כלים.
סיור בדואיות
האירוע באגוז הוא הרבה יותר משמעותי ורחב מאשר עיסוק בשאלת אי־הדחתו של מפקד היחידה. זהו דיון אזוטרי אל מול שאלות הרבה יותר גדולות שצוות ועדת המומחים היה אמור לספק, בניסיון לשקף תמונה רחבה יותר על הסטנדרטים והמשמעת ביחידות הצבא. ראוי היה שהוועדה הייתה עוסקת גם באחריות הצבא, כמערכת, בהתמודדות ובכלים שהוא מספק למפקדי השדה בשטח בהתמודדות עם אתגר שהוא אינו צבאי בעיקרו – הגניבות בשטחי האימונים, שהופכות להיות יותר ויותר אלימות מצד כנופיות פשע בדואיות.
אבל כאשר הדיון המרכזי הוא על עתיד המג"ד, השאלות הקשות, המערכתיות, נדחקות לקרן זווית. התחושה הלא נוחה שעולה מהתחקיר היא שסביבת הדיון שמתחמת את האירוע עד למג"ד היא הרבה יותר נוחה לצבא מאשר התמודדות עם בעיות עמוקות יותר של משמעת וסטנדרטים, כפי שבאו לידי ביטוי דווקא ביחידות מיוחדות בשנים האחרונות, לצד בעיות רוחביות נוספות בצבא היבשה.
ממצאי התחקיר באגוז העלו כי במהלך האירועים התבצע מה שכונה על ידי המפקדים "סיור בדואיות". בניסיון להחזיר את הציוד הצבאי, ביקשו המפקדים לתשאל ולחקור תושבים באזור. כך, למעשה, בשטח ישראל מסתובבים קציני צבא ובסמכויות לא להם נכנסים למאהל בדואי. בין המפקדים זה אפילו לא נתפס כפעולה שאסור לעשות אותה, והם אף מדווחים על כך לסגן מפקד היחידה.
שאלות של סמכות ומה היה קורה שם לו הייתה מתפתחת אלימות והלוחמים היו מרגישים סכנה ומפעילים את הנשק, כלל לא עולות שם. התחושה הכללית מזכירה יותר את תקופת המרדפים בשנות ה־50 מאשר את 2022. קשה מאוד להאמין כי פרקטיקה צבאית בתורה שבע"פ זוכה לשם ממותג "סיור בדואיות" ומתרחשת בפעם הראשונה בשבוע האסון באגוז. לא ידוע עד כמה הנורמה הזו נהוגה ביחידות נוספות, אך יש לפחות מספר דיווחים על פעולות דומות שהתרחשו בעבר בחטיבות חי"ר.
כמובן שלוחמי צה"ל נדרשים להגן על עצמם ועל ציודם בשטחי האימונים. פעמים רבות בשנים האחרונות ספג צה"ל, בצדק, ביקורת על הגניבות מהבסיסים ובשטחי האימונים. לאחרונה אף שונו נוהלי הפתיחה באש, אבל שטחי האימונים אינם שדה קרב, ושינוי הנהלים אינו תחליף לבחינה מעמיקה של צה"ל איך להתמודד בגבולות החוק עם הבעיות בשטח.
העצימות של הפעילות המבצעית תחת אש של צבא היבשה ירדה מאוד בשנים אחרונות. למעשה, האתגר האחרון המשמעותי של צבא היבשה היה בצוק איתן לפני שבע וחצי שנים. גם בגבולות המציאות שקטה הרבה יותר. למעשה, רוב מפקדי הפלוגות בצה"ל לא נלחמו תחת אש. במציאות של שגרה, פעמים רבות ישנה גם התרופפות משמעת ביחידות השדה.
האירוע האחרון באגוז, לצד אירועים נוספים שהתרחשו לאחרונה, הם הרבה יותר מסימן מטריד ומהווים איתות לבעיה רחבה יותר של משמעת וסטנדרטים. בהיבט הזה לא נוצלה ההזדמנות למינוף ועדת המומחים לתחקיר מעמיק, נוקב ואמיץ הרבה יותר מאשר אותו תחקיר מצומצם שהתמקד מראש רק בשבוע אימונים אחד ארור באגוז.
שאפּוֹ לימ"מ
המקצוענות שהציגה השבוע הימ"מ בחיסול שלושת המחבלים בשכם מסבירה היטב את רמת האמון הגבוהה שלה זוכה היחידה מצד המפקדים הבכירים בפיקוד המרכז. מי שמאשר פעולה כזו לאור יום, קרוב מאוד לקסבה של שכם, מבין היטב מה עשויות להיות ההשלכות של הפעולה המורכבת במקרה שהיא מסתבכת.
רמת האמון ביכולת של הימ"מ לבצע את הפעולות הללו הפכה בשנים האחרונות לכמעט בלעדית אל מול יחידות אחרות בצבא, גם כאשר מדובר בפעולות בשטחי יהודה ושומרון ולא רק באירוע טרור מורכב שבו יש צורך בצוות מתערב אל מול מחבלים מתבצרים.
הגיל של הלוחמים והניסיון המבצעי עושים את ההבדל הגדול ומביאים איתם בגרות, שקט ומקצוענות ולא פחות חשוב – משמעת מבצעית יוצאת דופן. המרכיבים הללו הם שמאפשרים ליחידה לבצע באיכות כזו פעולות מורכבות כפי שבוצעה בשכם. כל זאת בנוהל קרב קצר, כאשר מודיעין הזהב על מיקום חוליית המחבלים הגיע זמן קצר לפני הפעולה עצמה.
חוליית המחבלים שביצעה לפחות ארבעה פיגועי ירי בתקופה האחרונה הייתה בבחינת פצצה מתקתקת שתבצע פיגועים נוספים כבר בתקופה הקרובה. זה גם מסביר את האישור החריג לביצוע פעולה כזו לאור יום עם כל הסיכונים הכרוכים בה.
פרופיל החוליה שחוסלה הוא חריג מאוד לשנים האחרונות – התארגנות טרור של שוהדא אל־אקצא שהייתה מזוהה עם פת"ח והתנזים. בשנים האחרונות התארגנויות הטרור הללו כמעט לא היו מעורבות בטרור, וצה"ל גם פועל הרבה פחות כנגד חמושי התנזים, כחלק מההבנות עם הרשות הפלסטינית. המקרה הזה יוצא דופן, וככל הנראה החוליה מומנה באופן חריג על ידי הג'יהאד האסלאמי.
כמות חמושי התנזים בשטחי יהודה ושומרון היא אדירה. מוקדם לסמן את האירועים האחרונים כהתעוררות מבשרת רעות של התנזים בערי הגדה, כפי שהיה במהלך האינתיפאדה השנייה, אבל במערכת הביטחון מוטרדים מאוד מאיבוד המשילות של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בשטחי הרשות. מדובר בתהליך שעלול לבוא לידי ביטוי בכניסה חוזרת למעגל הטרור של פעילי פת"ח לשעבר.
ככל שהטרור יתגבר בשטחי יהודה ושומרון, גם היחידות המיוחדות הנוספות של צה"ל בחטיבת הקומנדו ובראשן דובדבן, אגוז והסיירות החטיבתיות של הצבא, יידרשו לביצוע יותר פעולות מיוחדות ומורכבות כנגד מחבלים. האתגר הזה מצוי בטווח היכולות, האיכות והכשירות של יחידות אלו – אבל בדרך לשם צה"ל נדרש לחריש עמוק בהעמקת המקצוענות, הסטנדרטים והמשמעת המבצעית.