פליטים. איזו מילה עגומה. לא בטובתם ולא מרצונם בורחים אנשים מארצם, נוטשים בית ורכוש מחשש לחייהם. נרדפים בגלל דתם, לאומיותם, השקפתם הפוליטית, נטייתם המינית.
הם בורחים למדינה אחרת ומבקשים מקלט מדיני קבוע או זמני. אמנה בינלאומית קובעת כיצד יש להתייחס למבקש מקלט הנכנס למדינה זרה ללא רשות, ומחייבת אותו להופיע בפני רשויות המדינה ולהצדיק את הסיבה לבקשה.
התור של הממתינים לצאת דרך הגבול הפולני מתמשך לאורך קילומטרים, בקור מקפיא של מינוס 3 מעלות, והמדינות השכנות מכינות עצמן למיליונים. מזעזע לחזות בהמוני האנשים שנושאים במזוודות ובשקיות את מה שיכלו לסחוב בידיהם או לדחוס למכוניתם.
אירופה פתחה את שעריה בפני זרם הפליטים. המדינות השכנות מקבלות אותם בחום, לא דורשות פרטים, לא בודקות בציציות, הבירוקרטיה המשתקת כמעט שאינה קיימת.
הגיע הזמן שתהיה רגישות מתבקשת לנושא. לא מדובר באלפים. המדינה היא זו שצריכה לבדוק בציציותיה ולתקן את דרכיה.
התרעות פיקוד העורף