פליטים. איזו מילה עגומה. לא בטובתם ולא מרצונם בורחים אנשים מארצם, נוטשים בית ורכוש מחשש לחייהם. נרדפים בגלל דתם, לאומיותם, השקפתם הפוליטית, נטייתם המינית.
הם בורחים למדינה אחרת ומבקשים מקלט מדיני קבוע או זמני. אמנה בינלאומית קובעת כיצד יש להתייחס למבקש מקלט הנכנס למדינה זרה ללא רשות, ומחייבת אותו להופיע בפני רשויות המדינה ולהצדיק את הסיבה לבקשה.
כאב, זעם, חמלה וצער מציפים את מי שצופה בימים אלה בתמונות הילדים שנהרגו בהפצצות הרוסיות, בשיירות של מאות אלפים העומדים במשך שעות לפני תחנת הגבול בניסיון לעזוב את אוקראינה. אנשים, נשים, ילדים ותינוקות בזרועות הוריהם, יותר מחצי מיליון, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, נמלטו מהמדינה המותקפת, וזרם הפליטים אינו פוסק.
התור של הממתינים לצאת דרך הגבול הפולני מתמשך לאורך קילומטרים, בקור מקפיא של מינוס 3 מעלות, והמדינות השכנות מכינות עצמן למיליונים. מזעזע לחזות בהמוני האנשים שנושאים במזוודות ובשקיות את מה שיכלו לסחוב בידיהם או לדחוס למכוניתם.
אירופה פתחה את שעריה בפני זרם הפליטים. המדינות השכנות מקבלות אותם בחום, לא דורשות פרטים, לא בודקות בציציות, הבירוקרטיה המשתקת כמעט שאינה קיימת.
אבל בישראל, צר לי לומר, כמו בישראל. הזמן עושה, כנראה, את שלו, ונשכחו הזמנים שבהם היינו אנו פליטים באירופה. אזרחים הזמינו קרובים וידידים שלהם למצוא אצלם מקלט בשעה קשה, אך משרד הפנים אסר על כניסתם והחזיר אותם כלעומת שבאו. למה? ביקורת הגבולות בנתב"ג מורשית לסרב לכניסתם של פליטים מ"חשש להשתקעות שלא כדין". מה זה בכלל שייך? האנשים האלה לא באו מתוך רצון להשתקע בארצנו. הם לא רוצים לעזוב את הבית שלהם באוקראינה. הם רק מבקשים עזרה עד יעבור זעם.
הגיע הזמן שתהיה רגישות מתבקשת לנושא. לא מדובר באלפים. המדינה היא זו שצריכה לבדוק בציציותיה ולתקן את דרכיה.