ש הטוענים כי ראש ממשלת בריטניה לשעבר וינסטון צ'רצ'יל הוא שטבע את הביטוי "מסך הברזל", ככינוי לגבול בין מדינות "ברית ורשה", למדינות מערב אירופה ומרכזה. מסך הברזל, שנוצר בשנת 1945, בתום מלחמת העולם השנייה, נמוג לאחר 46 שנה עם נפילתה הסופית של בריה"מ בשנת 1991.
עכשיו מסך הברזל קם לתחייה לאחר 31 שנה, לא בין הסובייטים למעצמות המערביות הקפיטליסטיות, אלא "מסך ברזל" בגרסה המודרנית - בין רוסיה הלאומנית, אולי בסגנון צארי־מודרני, לבין המערב. רוסיה נדחקה לפינה על ידי המערב, שבארוגנטיות מערבית מתנשאת כלל לא הקשיב לה בשלושת העשורים האחרונים.
הרוסים טענו כי המערב הבטיח שלא יתפשט מזרחה, לגרורותיה של רוסיה בעבר. המערב אינו יכול לצרף עוד ועוד מדינות לברית נאט"ו, כגון פולין, המדינות הבלטיות ורומניה, סמוך לגבולה של רוסיה הגרעינית, טענו הרוסים. הרוסים התאפקו, התחמשו, הגדילו את יתרות הזהב המוניטרי שלהם ויתרות המט"ח, והגדילו את תלותו של המערב בגז ובנפט הרוסיים.
הרוסים יודעים לחיות בעוני ובצמצום לאורך מאות שנים, עוד מתקופת הצארים. הגאווה הרוסית חשובה מרמת החיים ומהצרכים האישיים־מערביים של הפרט. אלה הם בני־חלוף לעומת הגאווה הלאומית הנצחית.
לבסוף פקעה סבלנותם של הרוסים מול מדינות המערב השבעות, שחשבו כי יכלו להמשיך להתפשט מזרחה ללא הפרעה. כאשר המערב ביקש לשים רגל גסה בגיאורגיה, הרוסים פשוט ניתקו ותלשו בשנת 2008 שני מחוזות מגיאורגיה - אבחזיה ודרום אוסטיה, לטובתם.
הרמז של הדוב הרוסי לא הובן. המערב חשב לנצל את חולשתה הכלכלית של רוסיה, שאינה אפילו בעשירייה הפותחת של המשקים בעולם, ונמצאת רק במקום ה־11. המשק הרוסי קטן אפילו מזה של קוריאה הדרומית, הנמצאת במקום העשירי. רוסיה כותשת את אוקראינה ללא רחמים ומתכוונת להכפיף אותה לרצונותיה של מוסקבה, לאחר שתקים שם ממשלה שתפעל לפי תכתיביה.
שתי אפשרויות יהיו לאחר בליעת אוקראינה בהמשך לבליעת מחוזות בגיאורגיה: ראשונה - להמשיך, לאחר מנוחה, לערער את היציבות בפולין, במדינות הבלטיות וברומניה, שאפילו הן חלק מהברית הצפון־אטלנטית נאט"ו, או, אפשרות שנייה, שהעוני שיתפרץ ברוסיה יביא לבסוף להדחתו של פוטין, אולי אף לא "בדרכי נועם".
רוסיה הענייה מוציאה על הביטחון 4.3% מהתוצר, ששווים ל־3.1% מכלל ההוצאה העולמית על ביטחון, כך עפ"י המכון הבינלאומי לחקר השלום של שטוקהולם, The Stockholm International Peace Research Institute.
גרמניה האחרת
המפסידה הגדולה ביותר ממלחמת אוקראינה היא אירופה, שבמשך שנים זלזלה בארה"ב שדרשה ממנה להגדיל את תקציב הביטחון ל־2% מהתוצר. האחרון שדרש זאת בתוקף, ונדחה בידי הקנצלרית הגרמנית דאז אנג'לה מרקל, היה נשיא ארה"ב הקודם דונלד טראמפ.
האירופים העדיפו חופשות ארוכות ובילויים על פני ביטחון, ואותו הם השאירו להיות לעול על כתפי משלם המסים האמריקאי. זה האחרון מימן חלק גדול מעלות החזקתם של כוחות ארה"ב על אדמת אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה, וכן את סבסוד כלי הנשק האמריקאיים שנמכרו לאירופים.
תקציב הביטחון האמריקאי, 3.7% מהתוצר, כ־738 מיליארד דולר בשנה, שקול ל־39% מכלל תקציבי הביטחון בעולם, המסתכמים בכ־2 טריליון דולר. רק עכשיו, לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה, הגרמנים נזכרו להגדיל את תקציב הביטחון ליותר מ־2% מהתוצר, לעומת 1.4% קודם לכן.
קנצלר גרמניה החדש אולף שולץ, שנולד בשנת 1958, ושהיה בן 31 שנה כאשר חומת ברלין נפלה, הכריז כי הוא מקציב מיד 100 מיליארד יורו לחימוש צבא גרמניה, וכי ההוצאה של גרמניה על ביטחון תעלה מיד ליותר מ־2% מהתוצר. עוד הכריז כי 1,000 טילים אנטי–טנקים ו־500 טילי סטינגר יישלחו מיד לאוקראינה לסייע במאבק בפולש הרוסי.
בכך גרמניה, בעלת המשק החזק ביותר באירופה, מתנערת לחלוטין מעשרות שנים של רוך צבאי בעקבות קריסת המשטר הנאצי והתמסרותה להגנה צבאית וגרעינית אמריקאית. לתעשייה הביטחונית הגרמנית, שיכולה להסתמך על יכולותיו הטכנולוגיות של המשק הגרמני, קשרים הדוקים עם התעשייה הצבאית של ישראל, דבר שמאפשר "קיצור דרך" להגעה בתוך זמן קצר להשקעות, פיתוחים, הקמה, אימון ומסירת כלי משחית לצבאה ובהמשך ליצוא לבני בריתה.
תם הפרק "הלא נעים" לגרמניה, שביקשה להצטייר כמדינה עם צבא הגנתי בלבד. חברות התעשייה הביטחונית והצבאית הגרמנית יעשו חיל בשנים הבאות, ועם יעילות גרמנית והזמנות מצד צבא גרמניה, הן תהיינה רווחיות.
צרפת, שלה כוח גרעיני ומושבות לרוב מעבר לים, עוד מהתקופה הקולוניאלית, מוציאה 2.1% מהתוצר על ביטחון. למרות שלא הכריזה כי תגדיל את תקציב הביטחון, היא לבטח תעשה זאת, ובכך תביא לעלייה בהזמנות מהחברות התעשייתיות העוסקות בתחום הצבאי, כולל מטוסי קרב - שהיא מפתחת עם גרמניה בעיקר, ובשוליים עם ספרד.
איטליה, השנייה ממדינות הציר במלחמת העולם השנייה, מוציאה רק 1.6% מהתוצר לביטחון. היא לבטח תצטרך להגדיל את הוצאותיה, למרות שיכולותיה המשקיות נמוכות מאלה של גרמניה וצרפת. בסופו של דבר, לתעשיות הביטחוניות האירופיות צפויה עדנה.
יפן, המדינה השלישית במדינות הציר ממלחמת העולם השנייה, התחייבה בפני האמריקאים שכבשוה - ואף קיימה לאורך שנים - שלא להעלות את תקציב הביטחון שלה מעבר ל־1% מהתוצר. היפנים אומנם משלמים מיליארדי דולר בשנה להגנתם, כ־1.82 מיליארד דולר, עבור השירות שהאמריקאים נותנים להם בשמירת ביטחונם, אבל גם היפנים החלו להגדיל את תקציב הביטחון.
הם עדיין שומרים על סביבות ה־1% מהתוצר, אולי עוברים אותו במעט, אבל הנשק היפני הופך ליותר התקפי: לא בגלל הפלישה לאוקראינה, אלא בגלל העלאת האיום מצד סין ובת־בריתה קוריאה הצפונית על יפן, המשק השלישי בגודלו בעולם.
היפנים רוכשים מארה"ב מאות מטוסי F-35 (לוקהיד מרטין). יפן תחזיק במספר הגדול ביותר בעולם של חמקנים אחרי ארה"ב. עוד רוכשת יפן מארה"ב מערכות רדאר, משחתות, טילי הגנה ועוד. מערכות לייזר הגנתיות ואולי התקפיות מפותחות בידי היפנים, והן ייכנסו לשימוש בשנים הקרובות.
רוסיה בשירות סין
המרוויחה הגדולה בעולם מהעימות פרט לארה"ב - שתוכל להגדיל משמעותית את היצוא הביטחוני והטכנולוגי לבנות בריתה האירופיות ולדרום־מזרח אסיה - היא סין. רוסיה ביקשה להיות אחת משלוש המעצמות הקובעות ומשרטטות את הגבולות הפיזיים, הדיפלומטיים, הכלכליים וההגמוניים בעולם, אבל למעשה הפלישה שלה, כמדינה ענייה, תותיר אותה מרוששת - וסין תוכרז כמעצמה השנייה והיחידה מול ארה"ב. רוסיה מחוץ למשחק, פרט ליכולות האיום הגרעיני שלה.
סין של היום כבר עם יכולות טכנולוגיות אדירות, שחלקן אולי עובר בתחומים מסוימים את ארה"ב, והיא המשק השני בגודלו בעולם. בשנים האחרונות סין מגדילה את תקציב הביטחון שלה ב־7%־12% מדי שנה. תקציב הביטחון שלה, על פי המכון בשטוקהולם, הוא 252 מיליארד דולר, שהם 1.7% מהתוצר. על פי המרכז הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים הוא עומד על 193 מיליארד דולר "בלבד".
סין עושה שימוש בכוחה הצבאי הגובר, משתלטת על צוקי סלעים ואיים בים סין, בונה עליהם בסיסים, מגדילה את יכולותיו של הצי ויכולותיו של חיל האוויר שלה, ולא שוכחת לנסות לבלוע עוד מדינות. לאחר בליעת טיבט וכן שטחים שנטלה מהודו, היא פועלת לבליעת טייוואן, לאחר שעכלה את הונג־קונג.
סין עדיין תלויה ביבוא גז ופחם לצורך הפקת כוח חשמלי. רוסיה, שיצוא הגז שלה למערב ייבלם, כבר הכינה בשנים האחרונות תשתית חדשה, עם צנרת של אלפי קילומטרים, ליצוא נוסף של גז למשק הסיני המשווע לאנרגיה.
עוד ירוויחו מהפלישה לאוקראינה מדינות העוסקות בגידולים חקלאיים מסיביים, כגון חיטה ושאר גרעינים. היצוא של רוסיה ואוקראינה עומד על כ־30% מהיצוא העולמי של גרעינים. הצורך הגובר באספקת גרעינים יניע ביתר שאת מדינות כגון אוסטרליה, ברזיל, ארגנטינה, קנדה, וכמובן ארה"ב, להגדיל את תפוקת הגרעינים.
הצורך לעבד שטחים אדירים יגביר את הביקוש לחברות אגרו־מכניקה העוסקות בייצור טרקטורים, מחרשות חכמות, זריעה, דיש ואיסוף. החברות המובילות בתחום הן בעיקר בארה"ב. העלייה במחירי התבואה תגדיל את הכדאיות להשקעות בחקלאות. מדינות אחרות שירוויחו מהמצב העגום שנוצר באוקראינה הן יצואניות הגז בעולם, שיבואו להחליף את היצוא הרוסי.
השנה הפכה ארה"ב ליצואנית הגז הגדולה בעולם, לאחריה קטאר, ובמקום השלישי - רוסיה. גרמניה תשמח עתה לקבל מארה"ב משלוחי גז. גם בעלות בריתה של ארה"ב - אוסטרליה וקנדה - תעשינה חיל ביצוא גז. הגדלת החימוש העולמי תגביר את הביקוש למתכות, ומכך תיהננה אוסטרליה וברזיל, שלהן חברות כרייה אדירות ובעלות ניסיון רב־שנים. גם להודו ולסין מכרות לרוב.
המלחמות הבאות יהיו תלויות לא רק בכלי משחית ונשק, אלא גם בתחום הסייבר. כל מלחמה תיפתח בתחום הסייבר ותימשך בו, במטרה לשבש מערכות צבאיות, תשתיות מינהל ותקשורת. עלות מתקפת סייבר זולה בהרבה משיגור טילים.
המדינה החזקה ביותר בתחום הסייבר היא ארה"ב, ואחריה לפי הסדר: סין, בריטניה, רוסיה, הולנד, צרפת, גרמניה, קנדה, יפן ואוסטרליה, ובמקום ה־11 ישראל - כך עפ"י אינדקס של אוניברסיטת הרווארד, The National Cyber Power Index. בשנים הקרובות, בעקבות מלחמת אוקראינה, חברות בתחום הסייבר תיהננה מפריחה.
בינתיים בישראל
נעבור לישראל: ההוצאה לביטחון בישראל עומדת על 5.6% מהתוצר, ההוצאה בכסף היא במקום 14־15 בעולם, בין 20־22 מיליארד דולר (לפי המכונים הבינלאומיים). ישראל הבטיחה לעצמה אספקת גז זמינה מהמאגרים בים הכלכלי של ישראל, ובמחירים נוחים, כך מתברר. טוב שממשלות ישראל הקודמות לא שעו בעיקר לפסבדו־מומחיות מטעם עצמן, שחלק מהן עדיין משדרות בתקשורת ולא מודות בטעותן או ביקשו עדיין מחילה, וגם לא למתנגדים למיניהם.
התוצר של ישראל מדורג במקום ה־33 בעולם, והתוצר לנפש במקום ה־28, דומה לזה של יפן ובריטניה. לישראל תעשייה ביטחונית מפותחת: בהתחלה מדינות באירופה עוד הרימו גבה כאשר נודע כי שוויץ קונה מישראל מערכות נשק, אף שהיא בעצמה יצרנית ותיקה של מערכות כאלה. אחר כך הלכו בעקבותיה עוד מדינות רבות באירופה, והן רוכשות עתה מערכות נשק בישראל.
ישראל היא בין עשר היצואניות הגדולות בעולם של מערכות נשק, כולל מכ"ם, לוחמה אלקטרונית, טילים, רקטות ומערכות מל"ט - ויש הטוענים כי גם תחמושת, כלי רכב קרביים מוגנים ואמצעי ירי ושיגור. ישראל מוכרת לגרמניה מערכות להגנה נגד מתקפת על טנקים, "מעיל רוח", ורוכשת מגרמניה צוללות.
עוד יתברר כי טוב עשתה ישראל שהגדילה את מצבת צוללות התקיפה שלה. אולי עובדה זו תובהר במהלך חקירת תיק 3000. אולי היה עדיף להוציא כסף על צוללות נוספות המיועדות, לכאורה, לטובת "המכה השנייה" מול איראן, אם הסכם הגרעין שעומד להיחתם בווינה לא יקוים וישראל תידרש לכל כוחה במסגרת "המכה השנייה", שתפקידה להבטיח כי "שנית מצדה לא תיפול". יש לשער שעל נושא זה היו השיחות עם קנצלר גרמניה אולף שולץ, ואולי אף התקבלה הבטחה ממנו שישראל לא תישאר לבדה אם ייפול דבר.
אגב חקירת הצוללות, אולי היה עדיף לחקור - במקביל לחקירת התייקרויות עלויות צי הצוללות שישראל הזמינה בגרמניה - את הנהנים והדוחפים להוצאה שנתית של עוד 1.5 מיליארד ש"ח לפנסיה עודפת לאנשי צבא. ההוצאה הנ"ל אושרה לאחר נאום הפחדות של שר הביטחון בני גנץ ממפלגת כחול לבן, נאום נטול בסיס והיגיון.
ואם כבר חוקרים, כדאי לבדוק מי הסמיך את שרת האנרגיה קארין אלהרר ממפלגת יש עתיד למנוע את המשך חיפושי הגז בים התיכון, כאשר כל העולם במצוקה בתחום. הממשלה הנוכחית נהנית מצריכה ויצוא של הגז, יכולות הסייבר הגבוהות, התוצר הגדול, הכוח הצבאי - כולל הימי, וכמובן מהקשרים שטוותה ישראל עם רוסיה, גרמניה, בחריין, האמירויות וכמובן ארה"ב. המלחמה באוקראינה מוכיחה שאם לא תנהל את העניינים בתבונה, האשראי שקיבלה ממשלת ישראל הנוכחית עלול לאזול.