עבר לתמיהה מדוע תוכנית איכותית וחשובה כמו "עובדה" הפקיעה זמן שידור יוקרתי המיועד לתחקירים, לטובת שיחה סתמית עם ליאור שליין, על בת זוגו השרה מרב מיכאלי ועל בנו שנולד לאחר הליך פונדקאות - משל היה זה התינוק הראשון שנולד בהליך זה - אפשר כבר לקבוע שלפחות שליין עשה עסקה נבונה: הכנסת מצלמה לביתו וחשיפת מערכת היחסים שלו, בתמורה לקידום מופע ומיד לאחר מכן השקת ספר.

כך כתב שליין על ספרו: "אורי נולד בארצות הברית. לפני שהגענו לישראל, הסברתי לו לקראת מה הוא הולך: ברית המילה ומערכת החינוך, השירות בצה"ל והטיול אחרי צבא, יוקר המחיה והאוברדרפט הנצחי, מזרחים ואשכנזים… יצא מזה ספר 'המדריך לישראלי המתחיל'". כנסו וקנו. הקליקו ותיהנו. פתחו את הלינק ושלמו. קידום מכירות על גבו של העולל.

מעניין מאיזו פוזיציה מסביר שליין לנו ולאורי הקטן על "האוברדרפט הנצחי". היה דווקא מרתק יותר לשמוע איך אפשר להרוויח 9 מיליון שקלים מלא לעבוד, אחרי שהורידו את תוכנית הטלוויזיה שלך מהמסך. דווקא מזה היינו רוצים ללמוד.

שליין הוא רק עוד נדבך במגמה של עשירים ומפורסמים לנכס לעצמם משפטים ישראליים פשוטים, רגילים, שכולנו אומרים, כדי להרגיש חלק מהעם, אפרופו "אני יוצאת לעבוד רק כדי לפרנס שלושה ילדים וכלב" של רותם סלע (ראו טורי מלפני שבועיים). אולי כדאי שהתינוק יתפוס גם שיחה עם האם, שתלמד אותו איך פוליטיקאית משליכה אידיאולוגיה לפח בלי להסביר ובלי למצמץ, ואיך היא יושבת בממשלת אחדות כשלראש הממשלה יש פחות מנדטים משל מפלגתה, ואיך כל זה מתיישב עם ראייה פמיניסטית יוקדת. אבל אולי אנחנו מעמיסים עליו יותר מדי, הילד רק בן חצי שנה.

בראיון אמר שליין שבניסיונותיו לשכנע את מיכאלי להביא ילד לעולם, הוא הבטיח לה שמלאכת הגידול שלו תהיה עליו. "מה לא ברור ב'עליי'", חידד ואמר: "זה לא יהיה עול, זה לא יהיה נטל". כלומר, הדיל הוא ששליין יישא את נטל הטיפול, בזמן שמיכאלי תקדם ותפתח את הקריירה.

השימוש שלו במילים "עול" ו"נטל", בדגש על נטילת האחריות "עליי", כאילו מדובר במשא, מעט מטריד. גידול תינוק אינו נטל, להפך, הוא זכות אנושית טריוויאלית ומקסימה. מי שלא רואה בגידולו, בהאכלתו ובהיענות לצרכיו - גם אם הם מתסכלים וקשים - חלק מהקסם האנושי הבסיסי ביותר, אינו יודע מה הוא שח.

ההיכרות הכי אינטימית עם הילדים מתרחשת דווקא בשנותיהם הראשונות. כשאתה מנסה להרדים, והם מתעקשים להתעורר. כשאתה שר להם את "פזמון ליקינטון" והם מתרגלים לניגון, למילים, לקול שלך. כשהם פוערים עיניים גדולות ומגלים עולם חדש, צלילים ראשונים, עמוסים בסקרנות אינסופית, מנסים לגעת, לחוש, למשש, לתפוס. זה לא עול ולא נטל, זו מהות ההורות. העובדה שלפי התיאור מיכאלי כמעט התנערה מהטיפול בילד, ושליין מתנדב לשאת בהרואיות את גידולו על גבו, כאילו מדובר בסיזיפוס שמסתכל על סלע, היא תוצאה של בורות או של ראיית עולם פונקציונלית וצרה. או גם וגם. זה תינוק, למען השם, לא פרויקט.

במקביל ובלי קשר, אסי עזר ובן זוגו אלברט אסקולה פרסמו סרטון לקראת ההורות שלהם, שבו אסי אומר: "אם יש אחות לילה פנויה, ובזול, אנחנו צריכים. לא מצאנו. מה זה 100 שקל לשעה?" נזף באחיות הפוטנציאליות, "אתן צריכות רק להיות".

שני גברים צעירים בריאים, בעלי אמצעים, מחפשים אחות שתישן עם התינוקת, כדי שלא תפריע לשינה שלהם, בחדר השני, ותוך כדי כך קובלים על השכר שאותו האחות דורשת. מבחינתם, הם משלמים רק על השהות ולא על הידע, הניסיון, הזמן של האחות והשקט הנפשי של ההורים. התינוקת טרם נחתה בדירתם והם כבר מחפשים מוצא מהטיפול בה.

מוזר שדווקא זוגות שהיו צריכים להילחם על הבאת ילד לעולם, מתייחסים אליו כאל משימה שהם מעדיפים שמישהו אחר ייקח, ואף בתשלום. המלחמה של הורים גאים להכרה בהורות שלהם מקסימה וצודקת, ולכן הציפייה היא שאחרי הניצחון הם ינצלו כל שנייה להיות עם הרך הנולד.

גם שליין נלחם, ולדבריו היה צריך לשכנע את מיכאלי לוותר על האידיאולוגיות שלה - "א־הורית" ו"א־פונדקאית" - כדי להגיע למצבה הנוכחי, ההפוך לחלוטין. לכן זה משונה להתייחס לשהות איתו כמו אל חלוקת משמרות מעייפת בסופרמרקט.

אין דבר יותר עצום, גדול, ערכי ומקסים בעולם מלגדל ילד, מלחבק תינוק, מלהרגיע עולל בוכה שזקוק לתשומת הלב של אביו, לנשיקה מאמו. זה לפעמים עשוי להיות נשגב אפילו יותר מהנחיית "הכוכב הבא" או מקידום קריירה פוליטית. 