כבר שנים שהנטייה הטבעית והבון טון הכללי הם לומר שהמין האנושי נמצא במסלול התרסקות שבא לידי ביטוי בפניו של הדור הצעיר שצומח לפנינו. דור שמורכב מהרבה דברים שמבחינה תדמיתית נתפסים כירודים: ריאליטי, סטוריז, מותגים, פוסטים, סלפי, פרסום, פילטרים, טייק אוויי. וכל אלו, כשמחברים אותם יחד, יוצרים מצג של דור שרואה בעיקר את עצמו וחי חיים מאוד מצומצמים מבחינת עומק ואינטלקט. גם הגיבורים של הדור, נהוג לומר, הם כאלו שלא עשו כלום וזכו לתהילתם בשל השתתפות בריאליטי או בסרטוני טיקטוק. זו האמירה הקבועה.
אבל האמת היא שיש לי שלוש מילים לומר על זה: יובל נח הררי. או בארבע מילים: פרופ׳ יובל נח הררי. ובכן, האיש הזה, פרופסור מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, אשר נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מפרופסור, הפך למטאור בתרבות שלנו (והעולמית), מכר מעל ל־35 מיליון עותקים מספריו בכל העולם, כשרוב הקוראים שלו הם בני הדור החדש, מככב בכתבות מגזין בחדשות 12 שבהן הוא נותן פרשנות למתרחש בעולמנו, ואפילו קיבל חיקוי נהדר בתוכנית הרדיו של שרון טייכר וערן זרחוביץ׳ ב–102FM (וההערכה שלי היא שבקרוב הוא יהפוך, כמו דמויות אחרות שהחלו בתוכנית הרדיו הזו, לדמות ב״ארץ נהדרת״).
כלומר, נוח לנו לראות את מה שזועק אלינו מבעד למדיה - למשל נועה קירל ששרה את החלומות של הדור הצעיר (״מיליון דולר״) או בר רפאלי בלבוש תחתון באינסטגרם - ולומר שהנה, ניתן לחזות בשידור חי בדלדול המין האנושי ולקבוע שאנחנו פוסעים אל עבר האבדון. ופחות נוח להסתכל על כך שלא ניתן להשיג מקום בקורס הפופולרי של נח הררי ״קיצור תולדות האנושות״, שמאוכלס על ידי בני הדור הצעיר שיושבים שם במשך שעות ומקשיבים לנח הררי, שפורט את ההיסטוריה האנושית מלפני 70 אלף שנה, דרך המהפכות בלשון, בחקלאות ובמדע ועד לימינו אלו.
מי שמכיר את הקורס של נח הררי יודע שזה לא רק קורס שנועד להזריק לך ידע, אלא קורס שהוא כמעט פילוסופי וספרותי, שנועד לגרות את בלוטות הסקרנות והמחשבה ולהניע אותך לשאול שאלות. מספר פעמים נח הררי חוזר על הדיאגנוזה שלו, שלפיה תחום ההיסטוריה קרוב יותר לספרות מאשר למדעים המדויקים. על פי נח הררי, היסטוריון טוב הוא סופר. אגב, את העמדה הזו קיבלו בוועדת פרס נובל כבר ב־1953, כשנתנו לווינסטון צ׳רצ׳יל את פרס נובל לספרות. ולא סתם ספרות, כי אם ספרות היסטורית שבה עסק צ׳רצ׳יל (בעיקר על ״ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית״ שכתב). בנימוקי הוועדה שחילקה את הפרס הסבירו שהפרס מוענק לצ׳רצ׳יל ״על שליטתו באומנות התיאור ההיסטורי״. אכן התיאור ההיסטורי הוא אומנות.
בחודשים האחרונים נסחפתי אל תוך עולמו של נח הררי באמצעות צמד אוזניות בלו־טות' איכותיות. שטפתי כלים עם "קיצור תולדות האנושות", הפעלתי מכונת כביסה עם הופעות האורח של נח הררי במיטב הפודקאסטים, סידרתי את הבלגן בחדר של הילדים עם ״21 מחשבות על המאה ה־21״, ויצא שלא רק הבית שלי הפך לנקי ומסודר, אלא גם הראש שלי. נח הררי הוא רב־אומן בסידור ההיסטוריה האנושית, והגשתה נעימה לעיכול ובטמפרטורת החדר. במובן הזה הוא שף שיודע לקחת את המרכיבים של ההיסטוריה, לערבב אותם נכון, להכניס לתנור למשך הזמן המדויק, ולהגיש לך אותה בצורה הטעימה ביותר.
כאן בישראל אנחנו מאוד אוהבים לאמץ אנשים מצליחים בחו״ל ולקבוע - בין שהם רוצים ובין שלא - שהם שגרירים שלנו. לפעמים זה פחות הולך לנו, כמו למשל עם אדם נוימן, ולפעמים זה מצליח יותר, כמו עם גל גדות. אנחנו מאמצים אותם ואז גם קובעים שהם מחויבים להביא לנו גאווה. נעזוב לרגע את מה שזה אומר עלינו ועל הישראליות ונתמקד בזה שהגיע הזמן להכניס את נח הררי ל״מאגר המייצגים״ שלנו, מכיוון שלא כולם מבינים את זה, אבל האיש הוא באמת מטאור בינלאומי. הוא נחשב לאחד האינטלקטואלים החשובים בעולם ולהוגה דעות מודרני רב־חשיבות והשפעה בסדר גודל שקשה להבין. בימים מסוימים אני הייתי מתפתה לומר שהוא אפילו נביא מודרני.
אבל כרגע אסתפק בלומר שהאיש והפופולריות העצומה שלו הם התשובה לכל אותם מודאגים מכך שהאנושות הולכת לאבדון. הכל בסדר, הדורות חולפים אבל הסקרנות האנושית לא נעלמת. אולי הדבר היחיד שגדל זו הציניות אבל לא הסקרנות והמחשבה. יש עתיד למין האנושי. אומנם מי שמכיר את נח הררי ותפיסתו יודע שהאדם לפני המהפכה החקלאית (שהתרחשה לפני 12 אלף שנה) היה יותר משכיל - מאחר שהוא נדרש לתחזק יותר ידע במגוון תחומים - אבל עדיין, גם עכשיו, האנושות צועדת לאן שהיא צריכה לצעוד, והמוח האנושי לא מפסיק לחשוב.
לסיום אני חייב לומר שיש משהו מאוד מעניין בהיכרות עם ההיסטוריה באופן רחב. ברגע שאתה מצליח להשקיף על ההיסטוריה באופן רחב (וזה מה שיובל נח הררי עושה למענך בספריו ובקורסים שלו), אתה מבין פתאום שהרבה מאוד מהדברים הקטנים שאתה חווה כסוף העולם עלי אדמות הם כל כך קטנים ולא חשובים. סוף העולם זו המגיפה השחורה במאה ה־14. סוף העולם זה ההשפעות הגופניות והבריאותיות של המהפכה החקלאית על האדם.
סוף העולם זה ההומו סאפיינס מכחידים את בני מינם האחרים (הניאנדרתלים ושות׳). הוויכוח שלך עם השכן על מקום החניה, הבן אדם שלא התקשר לאחל לך יום הולדת שמח, המסיבה שפספסת, החולצה שהזמנת מעלי אקספרס בדואר והגיעה קטנה יותר בשתי מידות, זה שניסית להכין פירה עם בצל מטוגן ולא הצלחת, הארבעה קילו שהעלית, זה שפרופ' איתמר גרוטו היה האפון ב״זמר במסיכה״ - אלו הם דברים הרבה פחות משמעותיים, שלא בדיוק ייזכרו בדברי ימיה של ההיסטוריה האנושית.