הפיגוע הנורא בבאר שבע הכה בנו השבוע כמו רעם ביום בהיר. הוא לא הגיע מאף אחד מהמקומות שעליהם הסתכלו ואליהם התכוננו במערכת הביטחון: בדואי ישראלי שלא קשור לחמאס, לא ליהודה ושומרון, ללא רקע של איחוד משפחות ואפילו ללא רקע של עיסוק בעבירות פליליות קלאסיות. אין לו שום קשר למשילות בנגב, בעיה מטרידה כשלעצמה. לכן את הפיגוע הזה צריך לראות כאירוע שונה, שלא בהכרח מנבא איך ייראה חג הרמדאן המתרגש עלינו בחודש הבא.
על פי מסקנות החקירה בעת כתיבת שורות אלה, מוחמד אבו־אלקעיאן מסתמן כמפגע בודד, כזה שפעל לבדו, אבל רחוק מהפרופיל הקלאסי, זה שהכרנו של מפגע בודד. שלא כמו הדוקרים בעיר העתיקה – ברובם צעירים מתוסכלים חסרי כל רקע אידיאולוגי, שמתנפלים על שוטר חמוש בידיעה שהם ייהרגו במהירות – הוא בא עם רקע אידיאולוגי עמוק ועם תשוקה לרצוח כמה שיותר.
לנוכח זוועה שכזאת – הנטייה האנושית היא לשאול: "איך דבר כזה קורה?". תקשורת פופוליסטית ותאבת טרפיק תמהר גם להצמיד לזה את המילה השחוקה "מחדל" ותצביע על המשטרה, כאילו היא שאשמה בתוצאות האיומות. אבל המציאות המצערת שבה אנו חיים היא שמחבל שטוף שנאה שאוחז בסכין ושבוחר לתקוף אזרחים, יכול לחולל נזק אדיר עוד הרבה לפני שתגיע הניידת הראשונה.
חמאס, כדרכה, מיהרה לקשור כתרים למפגע, בתקווה שיבואו אחריו עוד, אבל נראה שהפיגוע הקשה הכה בתדהמה גם את הקהילה הבדואית בנגב, שיצאה מגדרה לגנות אותו, בלי "אבל" ובלי "מהצד השני". ייתכן שדווקא בנגב תהיה לפיגוע הקשה השפעה משככת לקראת השבועות הקרובים, שבהם יצטלבו הרמדאן, חג הפסח וחג הפסחא הנוצרי.
בחג הרמדאן שעבר, שהוביל למבצע שומר החומות, רשמה חמאס הישג נדיר: היא הצליחה לחבר בין כל חלקי הפזורה הפלסטינית ולהניע אלימות ביהודה ושומרון, בקרב ערביי ישראל ואפילו ירי רקטי של פלסטינים מלבנון ומסוריה. לקראת הרמדאן הנוכחי היא עושה הכל כדי לשחזר את ההישג: לא בעזה, שם חמאס לא מוכנה עדיין לעוד עימות, אלא ביו"ש ובקרב ערביי ישראל.
לצורך כך היא מגבירה את אש ההסתה ברשתות, ועם תחילת הרמדאן תתחיל לשדר את פאר היצירה שלה: סדרת טלוויזיה של 30 פרקים המכונה "קבדאד אל־אחראר" – "אגרוף החופשיים". מדי ערב ישודר פרק באורך 40 דקות, שבו מציגה חמאס ומשחזרת כיצד גברה בכוחותיה הדלים על המעצמה הציונית. כל פרק יתאר "הצלחה" של חמאס מול ישראל, כמו פעולת היחידה המיוחדת בח'אן יונס לפני שנתיים וחצי. בפעולה ההיא נחשף הכוח המסוערב והפעולה הסתבכה. אחד הלוחמים, סא"ל מ', נהרג מאש חברו.
רוב פרקי הסדרה צולמו במוצב "אשקלון" של חמאס בצפון הרצועה, בתקציב דל ועם ציוד רעוע. רוב השחקנים קיבלו שכר זעום, אם בכלל, אבל מפיק הסדרה נשלח להשתלמות בטורקיה בתקווה שילמד ליצור את התשובה העזתית ל"פאודה" הישראלית.
כרגע לא נראה שמאמצי חמאס נופלים על קרקע פורייה בשטחים. בשנה האחרונה ניכרת התגברות בטרור העממי ביהודה ושומרון, אבל היא החלה בשומר החומות ונשארת יציבה מאז. באותו זמן נהרגו כמעט מאה פלסטינים בשטחים, חלקם מחבלים וחלקם אזרחים, אבל עדיין הרחוב הפלסטיני נראה חסר אנרגיה לצאת ולהתעמת בהמוניו.
המסר מירדן
מי שתקבע את הטמפרטורה ברמדאן הזה היא, כמו תמיד, ירושלים. שם נטרל בית המשפט לעת עתה את המוקש שהבעיר את הרמדאן הקודם – המחלוקת על בתי שייח' ג'ראח. הפעם גם הוקם מבעוד מועד חמ"ל משותף של צה"ל והשב"כ במחוז ירושלים של המשטרה כדי למנוע חיכוכים מיותרים, כמו הצבת גדרות הברזל שהלהיטו את שער שכם ברמדאן הקודם.
על אף הפיגוע בבאר שבע ישראל דבקה עדיין במדיניות של מינימום הגבלות בהר הבית לתושבי מזרח ירושלים והשטחים, כדי לאפשר חופש פולחן בחודש החג. גם יהודים יורשו לעלות להר לקראת הפסח ובמהלכו.
בשבוע הבא צפוי מלך ירדן להגיע לביקור נדיר ברמאללה. איש לא מצפה שהוא יציג שם את הנרטיב הציוני, אבל בישראל מקווים שידגיש את הצורך בשמירה על השקט כדי לאפשר את קיום הפולחן בימי החג. גם הרשות הפלסטינית, שמקפידה לשמור על תיאום טוב עם ישראל, תוביל מסר כזה.
גורם משמעותי נוסף שישפיע על הטמפרטורה בחודש הקרוב הוא האסירים הפלסטינים. בבתי הכלא מתנהל בימים האלה דיון ער בשאלה אם להתסיס את הרחוב או לתמוך בקיום חג שקט. לקולם של האסירים הפלסטינים יש משקל רב ברחוב הפלסטיני, ובמערכת הביטחונית עוקבים בדריכות אחר הדיונים האלה.
צה"ל יתגבר כוחות ביהודה ושומרון בימי הרמדאן, אבל ישתדל לשמור על פרופיל נמוך ולצמצם את החיכוך עם הפלסטינים רק למקומות ההכרחיים. המשטרה תתגבר כתמיד את ירושלים, מתוך הבנה שכל אירוע עם נפגעים שם הוא בעל פוטנציאל תבערה. בשורה התחתונה: אין סימן שאנחנו בתחילתו של גל טרור, וגם בפתח הרמדאן הזה יש יותר גורמים מרסנים מאשר כאלה שמדרבנים אלימות. כבר בשבוע הקרוב צפויה עלייה ניכרת בטמפרטורות, ועם התנהלות נכונה - היא תישאר רק באוויר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]