השבוע שחלף עמד בסימן ירי הרקטה מדרום לצור על ידי שלוחת חמאס בלבנון, כך ככל הנראה סבורים בישראל. חיזבאללה, לכל הפחות, נתן אור ירוק לירי ומאפשר את הפעילות של חמאס בדרום לבנון, כחלק מהבריתות שקיימות בציר שעובר בין איראן, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי.
הירי השבוע מהווה איתות למערכות הבאות, שבהן ישראל עשויה למצוא את עצמה עסוקה באתגרים מבצעיים בכמה גזרות. המתיחות הביטחונית עדיין לא התפוגגה. יום שישי האחרון של הרמדאן המצוין היום, עיד אל־פיטר, שנופל בשבוע הבא על ערב יום הזיכרון, והנפיצות והשבריריות סביב הר הבית - עשויים להדליק שוב את השטח.
הכוננות הגבוהה, לרבות תגבורי הכוחות הגדולים ביהודה ושומרון, צפויה להישמר לפחות עד מוצאי יום העצמאות, אז אמורה מערכת הביטחון לקיים הערכת מצב מחודשת ולהחליט אם לחזור בהדרגה למצב שגרה. זאת לאחר היערכות מיוחדת ופריסה נרחבת של הצבא הסדיר במשך כמעט חודש וחצי.
ניתן להעריך שבתמונת המצב הנוכחית, חמאס, שמשקיע על פי ההערכות של מערכת הביטחון מאמצים רבים להדליק את השטח בהסתה ובניסיון להכווין פיגועים מיהודה שומרון, רצה להשיג הרבה יותר, במיוחד במקומות שבהם הוא למעשה לא משלם מחיר מצד ישראל על פעולות שהוא מבצע מחוץ לרצועת עזה.
בשנים האחרונות, פעם אחר פעם, נכשל חמאס בעיקר ביהודה ושומרון - וזה הכישלון האסטרטגי אולי החמור ביותר מבחינתו - בכך שאינו מצליח למשוך את כוחות השטח להתקוממות עממית. גם הפעם, למרות התקופה המתוחה, האוכלוסייה הפלסטינית, ברובה המוחלט, לא יצאה לרחובות והשטח לא בער. למעשה, בעשרת הימים האחרונים אף מורגשת ירידה מסוימת בהיקפי הטרור, גם כשמדובר ביידוי בקבוקי תבערה ואבנים על רכבים ישראליים בצירי התנועה.
ניתן להניח שלנוכחות הכוחות הגדולים של צה"ל בתקופה זו הייתה השפעה, כמו גם למאמצים ולמדיניות של ישראל שלא לפגוע במרקמי החיים האזרחיים, ולתיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות שפועל בצורה טובה גם בעת הזו. בפיקוד המרכז נערכו במשך חודשים להצטלבות התאריכים הרגישים ליהודים ולמוסלמים בחודש הרמדאן. גם לאחר ההסלמה הנקודתית באזור ג'נין, פעלו שם מתוך תפיסת בידול ונקטו פעולות מבצעיות כירורגיות על פי הצורך המבצעי, כדי לא לאפשר להסלמה לגלוש לאזורים נוספים. מרבית הפעילות המבצעית ההתקפית כוונה לאזור צפון השומרון, ובעיקר לג'נין ולעיירות ולכפרים הסמוכים לה.
באופן כללי נשמרה השגרה האזרחית והכלכלית בשאר רחבי הגדה. זה לא מבטיח דבר לעתיד ואפילו לא לימים הקרובים, וגם עכשיו מבינים היטב בפיקוד המרכז שאירועים חריגים בהר הבית ופיגועים קשים שמצליחים עלולים לשנות את התמונה ולהוציא שוב את השד מהבקבוק.
אבל לצד הפוטנציאל הקיים תמיד להתלקחות, פעולות נכונות בשטח, איזונים וניהוג עדין של המצב – יש בהם כדי לסייע בבלימת מגמות מסוכנות, במיוחד כשהציבור הפלסטיני באופן כללי לא רץ להסלמה במלוא האנרגיה, גם כאשר חמאס עושה ניסיונות הסתה רבים ברשתות החברתיות.
אבל השאלות האסטרטגיות של ישראל אינן טמונות בכאן ובעכשיו ובשאלה אם המתיחות הביטחונית הנוכחית תימשך ואולי אף תסלים בימים הקרובים. במשך יותר מחודש חלקים גדולים מהצבא הסדיר וצמרת צה"ל עסוקים באתגרים של הזירה הפלסטינית, אשר מסיטה את הצבא וקציניו גם מעיסוקים ואתגרים חשובים כמו איראן, וכמובן פוגעת באימונים של החטיבות הסדירות ובהכשרות המסלול של היחידות המיוחדות. התמשכותה של המתיחות והתחממות ביטחונית נוספת עשויות לאיים גם הפעם על התרגיל הגדול של חודש המלחמה שמתכנן צה"ל בחודש מאי.
ללא מנופי לחץ
מאחורי הפיגועים הקשים בבאר שבע ובחדרה, שמסמנים בדיעבד את הנפץ שחימם בהדרגה גזרות שונות, לא עמד הפעם חמאס. אלה מעשה ידיהם של פעילי טרור מקרב ערביי ישראל. אבל בהמשך האירועים רואים במערכת הביטחון את חמאס כאחראי מאוד, בין השאר למתרחש בהר הבית.
לאחר שומר החומות הבין חמאס את הפוטנציאל שיש למהומות במגזר הערבי ברחבי ישראל ככלי נוסף במאבק שלו מול ישראל. לא במקרה הוא מכוון את מאמצי ההסתה שלו גם כלפי ערביי ישראל, וצעירים קיצוניים רבים עומדים מאחורי המהומות בהר הבית, שבהן הנציגות הסמלית של חמאס בולטת במיוחד.
למרות ירי הרקטות מהרצועה, במערכת הביטחון סבורים כי חמאס עדיין פועל מתוך האינטרסים שלו להרחיק את העימות מעזה. טוב לו הרבה יותר בשלב הזה שהעימותים וההתכתשות עם ישראל נעשים ממקומות אחרים. בסבירות גבוהה מאוד, אותו רף אירועים בימים שלפני מבצע שומר החומות היה מוביל כעת לסבב הסלמה ברצועה.
ההסלמה יכולה לקרות גם עכשיו, אם יתרחשו אירועים נוספים וחמורים בהר הבית, אבל עד עכשיו חמאס פועל ברצועה, וכשנוח לו אף מונע מפעילי טרור מארגונים אחרים לירות לעבר ישראל. חוץ מאותם מקרים שהתרחשו עד עכשיו, שבהם חמאס אולי אפשר לשחרר מעט את שסתומי הלחץ.
התלקחות נוספת בהר הבית עשויה לשנות את התמונה ולהכניס גם את עזה לעימות מול ישראל, וסביר להניח שיחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, מבין היטב את הסיכונים שהוא לוקח. במקרה שירושלים תתלקח, הוא יתקשה להמשיך לשבת על הגדר. בעיניה המערביות של ישראל קשה לאמוד מראש את קבלת ההחלטות שלו, כך שאפשרות הסלמה ברצועה עדיין קיימת.
בינתיים חמאס משחק בשני צדי המגרש. מעביר מסרי הרגעה למצרים כי אינו מעוניין בהסלמה, ודוחף את ידיו ככל שהוא יכול כדי לנסות לחמם את המצב בגזרות אחרות. לישראל מול חמאס בעזה יש אולי מנופי לחץ כאשר מתחדש ירי הרקטות מהרצועה, אבל אלה לא קיימים היום כאשר שלוחת לבנון שלו, שבשמה פועלים פלסטינים תושבי דרום לבנון, יורים רקטה לעבר צפון המדינה. ישראל נעדרת מנופים גם כאשר חמאס מגביר את מאמצי ההסתה שלו ומעודד פיגועים בישראל, מכווין ומממן טרור מהרצועה או מהמפקדה של סאלח אל־עארורי בלבנון.
תג המחיר שגובה ישראל לכאורה מחמאס מוגבל רק למתרחש בעזה. כל עוד הרצועה שקטה ורקטות לא נורות ממנה, היחסים המורכבים של ישראל מול חמאס מתנהלים כרגיל. ישראל נותרה, מתוך בחירה ורצון בשקט בדרום, ללא מנופים וכלים להפעיל לחץ על חמאס בשל האחריות של ההנהגה בעזה גם למתרחש בגזרות אחרות.
בראייה ארוכת טווח, לצד השיקולים המובנים והרצון בשקט בגזרה הדרומית וביציבות ביטחונית לתושבי העוטף, נוצרת בעיה אסטרטגית. את השנה האחרונה מאז המבצע ניצל חמאס להתעצמות צבאית. את ההקלות האזרחיות שקיבל תמורת השקט הוא מנסה לנצל לביצור מעמדו בציבור הפלסטיני כמי שמצליח להגיע להישגים מול ישראל באמצעות הפעלת כוח, תוך האדרת המוניטין שלו כשומר המקומות הקדושים בירושלים. מכאן החשיבות הסמלית של דגלי חמאס הרבים המונפים בהר הבית.
לנהל דיון אסטרטגי
סוף השבוע האחרון ותחילתו עמדו גם בסימן הסגירה והפתיחה של מעבר ארז לכניסת אלפי הפועלים לישראל. בראייה אסטרטגית, למהלכים כלכליים גדולים עשויה להיות השפעה על המצב הביטחוני, אבל ההשפעה נשחקת כאשר השימוש בהם הופך לטקטי. לאחר המבצע האחרון ברצועה, בדרג המדיני ובצבא דיברו על כך שמה שהיה לא יהיה. הם התנו את ההסדרה בהתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים, שבה לא היה כל שינוי בשנה האחרונה. כמו כן, הוצבו תנאים נוספים לצורך הכנסת הכסף והסיוע הקטארי לרצועה וקידום פרויקטים בינלאומיים נוספים ואף רתימת המצרים לשיקום הרצועה.
בפועל, זאת הייתה כנראה השנה השקטה ביותר מול רצועת עזה מאז ההתנתקות, אבל לשקט מול עזה יש גם מחירים, וחמאס קנה אותו נכון לשלב זה רק בהתחייבות למצרים במניעת ירי הרקטות מהרצועה. על הפעולות האחרות שעושה הארגון והמעורבות שלו בטרור בישראל וביהודה ושומרון - הוא לא משלם כרגע מחיר.
בשנה האחרונה יישמה ישראל צעדים כלכליים מרחיבים שאותם לא נקטה שנים. במערכת הביטחון רואים בצעדים הללו אינטרסים חשובים למדינה בשמירה על יציבות בדרום. על פי ההיגיון הבריא הזה, שיפור המצב הכלכלי העגום בעזה משרת אינטרסים חשובים לישראל.
עם זאת, ניתן לתהות אם הסגירה והפתיחה המהירה לאחר יומיים של מעבר הפועלים העזתים בארז לעבודה בישראל מהוות כלי אפקטיבי להתניית הפסקת ירי הרקטות. במערכת הביטחון ובצמרת צה"ל, שמשוכנעות כי לאחר המבצע האחרון הועמקה ההרתעה מול חמאס, חייבים לבדוק עם עצמם אם הכנסת אלפי הפועלים לישראל לא ניתנה לחמאס בעלות נמוכה מדי, רק בהבטחת השקט מעזה, מבלי שיוצבו לחמאס תנאים נוספים.
במצב הנוכחי, זרוע אחת של חמאס בלמה וריסנה בשנה האחרונה טרור וירי רקטות מהרצועה, והזרוע השנייה פועלת לעידוד טרור באזורים אחרים ובמלוא המרץ. חמאס אינו משלם על כך מחיר ואף נהנה מהתמורה הכלכלית של הכנסת הפועלים לישראל ככלי נוסף לייצוב שלטונו.
לפיכך, ראוי שיתנהל דיון אסטרטגי עמוק בצמרת המדינית־ביטחונית שבוחן את ההשלכות והמשמעויות הביטחוניות של החודש האחרון. אסור לנתק את השאלה אם נמנעה הסלמה ברצועת עזה, מהסתכלות על התמונה הרחבה של מעמדו והשפעתו של חמאס בגזרות נוספות בירושלים, בהר הבית ובקרב קבוצות מסוימות מקרב ערביי ישראל.
להכנסת פועלים לישראל מעזה, כאמור, עשויות להיות תמורות חיוביות גם לישראל, אבל לפני שהסגירה והפתיחה של המעברים הופכות שוב לרוטינה בהתאם לירי הרקטות מעזה, רצוי לבדוק דבר חשוב נוסף. ככל שישראל אכן משוכנעת כי חמאס מורתע לאחר המבצע האחרון, האם לא ניתן להציב בפניו דרישה לקיים התחייבויות בנוסף לבלימת הטרור וההסתה שהוא מפעיל באופן עקיף?
אם התשובה לכך שלילית, ובישראל מאפשרים את הכנסת אלפי הפועלים לישראל ללא קיום התחייבויות נוספות מצד חמאס מחשש לעימות נוסף בעזה – אז ככל הנראה ההרתעה שהושגה אינה כה עמוקה כפי שסבורים אצלנו.