הכל יודעים: מלחמת ששת הימים לא הייתה תחילת "הכיבוש", אלא סיומו. ב־1967 שחררה מדינת ישראל את שטחי יהודה ושומרון ובכך סיימה 19 שנות כיבוש וסיפוח ירדני. ישראל החילה את החוק הישראלי על ירושלים רבתי, ב־1981 גם על רמת הגולן, אך שטחי יו"ש נותרו במעמד של "תפיסה לוחמתית" ותחת מרותו של מפקד צה"ל באזור. קרי: מפקד פיקוד המרכז.
אבל מצב זה יצר מציאות בלתי סבירה בעליל. אזרח ישראלי שנתפס נוהג במהירות מופרזת, גונב טלפון, מתעלל בילדיו או שודד עתיקות בתחומי יהודה ושומרון היה אמור להישפט בבית משפט צבאי, ואם היה נידון למאסר, היה צריך לרצות עונשו בכלא צבאי. ולפיכך תוקנו ב־1967, כ"הוראת שעה" לחמש שנים, "תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון) - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית", המחילות את החוק הפלילי הישראלי על אזרחים ישראלים המתגוררים או שוהים ביו"ש. ויש לחוק הזה גם היבטים אזרחיים חשובים רבים.
אלא שהשעה התארכה מאוד. ועכשיו, 55 שנים אחרי השעה הגדולה ההיא, הגיעה שוב העת להאריך את תוקף התקנות. שר המשפטים גדעון סער ביקש השבוע להביא את החוק הזה לכנסת, אלא שבמהרה התברר לו כי אין לו רוב להעברתו. סיעת רע"ם לא רצתה להצביע בעד חוק המשמש נדבך חוקי חשוב לשליטת ישראל ביו"ש. ודומה כי גם בסיעת מרצ והעבודה היו מי שהעדיפו לשתות את הים בעזה לפני שיתמכו בחוק. מבחינתם החוק הזה הוא "תמצית האפרטהייד": חוק צבאי לערבים, חוק אזרחי ישראלי ליהודים.
אבל סער ויאיר לפיד עודם אופטימיים. הם כבר מכירים את הסחורה שלהם. הסמרטוטים האלה אולי עוד יתרצו. האחים המוסלמים עומדים למכירה. תגי המחיר שלהם אומנם עולים משבוע לשבוע – אבל שר האוצר ישלם בשמחה. והיום קל עוד יותר לקנות שמאלנים. נראה כי הם עצמם כבר אינם מאמינים בשטויות שלהם, ולכן מחיר "ערכי השמאל" – ברצפה.
אם היה מי בקואליציה שתלה תקוות בכך שהליכוד והציונות הדתית מהאופוזיציה יסייעו לממשלה – דומה כי נכזבה תוחלתו. המפלגות הללו כבר הודיעו שבכוונתן להתנגד לחוק. וגם אלו בקואליציה המוכנים לשתף פעולה אפילו עם בל"ד כדי לשרוד - מבינים כי בחוק הזה אין להם מה לחפש אצל אחמד טיבי וחבר מרעיו.
הקואליציה הזו, אשר ביודעין הכניסה לתוכה אויבי ישראל מבית וקיומה תלוי ברע"ם, הגיעה אל עברי פי פחת שקשה לחצותה בלוליינות פוליטית. סער החריף השבוע את תחושת המשבר כשאמר כי חבר קואליציה שיצביע נגד החוק אומר בעצם "אינני רוצה בקיום הממשלה". לכאורה – מעגל שאין לרבע אותו.
הקואליציה הזו מדלגת ממשבר למשבר. מעידית סילמן לג'ידא רינאוי זועבי, מאלי אבידר למיכאל ביטון. כל דובריה מדקלמים דפי מסרים על החובה להמשיך את קיומה של "הממשלה הטובה הזאת" ואצים לחדר השני מצוידים במטף כיבוי וערימת מזומנים ענקית לכבות את השריפה היומית. רובם כבר מנהלים תעמולת בחירות גלויה.
אביגדור ליברמן, שחושיו הפוליטיים מחודדים, חש את צחנת הפגר הקואליציוני, הוציא מהמחסן את המריצה שעליה הבטיח לזרוק את החרדים למזבלה, ופצח במסע גזירות והצהרות של שנאת חרדים, על גבול הצהרות אנטישמיות. שקד וניר אורבך מימינה הבטיחו שלא יניחו לליברמן לפגוע בחרדים.
תמר זנדברג, שרואה את הגרגרים אוזלים בשעון החול, ניסתה לבצע מחטף פוליטי ולאשר במשאל טלפוני איוש משרות פנויות ברשות הטבע והגנים בפעילי שמאל קיצוני, חברי עמותות המתנגדות לכל חפירה ארכיאולוגית בירושלים ואפילו להכרזת שמורות טבע ביו"ש. ירוקים עלק.
סער בלם את ניסיון המחטף הזה, ומצדו ניסה להעביר את אשרור אמנת איסטנבול בממשלה. זו אמנה העלולה לחייב את ישראל להעניק מעמד פליטות, ובשלב שני גם לאזרח, כל ערבייה משכם שבעלה סטר לה. שקד עצרה אותו.
סגן השרה יאיר גולן ניסה לקושש קולות בשמאל ותקף את משטרת ישראל על שהעזה לבלום את פורעי השמאל והדחפורים שלהם בדרכם להרוס את חומש. "אלימות משטרתית מטורפת" הוא הגדיר את חסימת השיירה שבה לא נשרט אף שמאלן.
"הממשלה הטובה הזאת" עסוקה כולה בקרבות רחוב פוליטיים על קולות הבוחרים בבחירות הקרבות והולכות. קואליציה כזו תתקשה מאוד לאכוף על כל חבריה משמעת.
# # #
נחזור אל התקנות להחלת החוק הפלילי על ישראלים ביו"ש. לכאורה יש היגיון פוליטי בהצהרת הליכוד והציונות הדתית כי יתנגדו לחוק, וימתינו בסבלנות שפצצת הזמן הזו תפרק את הקואליציה. אבל בדומה לחוק האזרחות – הנזק מאי־העברת החוק גדול, ומאידך, שוב, כמו בחוק האזרחות, וכמו בחוק "ממדים ללימודים" – יש סיכוי רב למהלך אחר. המפלגות הללו יכולות, וצריכות עניינית ופוליטית להתנות תמיכה בחוק בשיפורים מהותיים בו. לא לומר אוטומטית "לא" לחוק נחוץ, אלא לזכות ברווח מהותי ופוליטי על ידי שיפור החוק.
מלכתחילה – היה ראוי להחיל את החוק הישראלי כולו על יהודה ושומרון. להחיל ריבונות. אבל לכך לא רק הערבים והשמאל יתנגדו, גם בנימין נתניהו אינו רוצה בכך. הרי לו רצה – יכול היה לעשות זאת כשהיה ראש ממשלה ודונלד טראמפ נשיא. ולפיכך במקום סתם להצביע נגד חוק שב־2017 נתניהו עצמו חוקק - אפשר לשפר אותו מאוד. להחיל לא רק את החוק הפלילי אלא, למשל, גם את חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל ביו"ש. כך שלא יהיה צורך בחמישה סבבי אישורים וחתימות של שר הביטחון לכל סגירת מרפסת באריאל.
להחיל גם את "תקנת השוק", הקובעת כי אם בניין חרג ב־20 סנטימטר אל מגרש שכן, השייך במקרה לערבי פלוני – לא ייהרס הבניין (וע"ע "נתיב האבות"), אלא בעל הקרקע יקבל פיצוי הולם. ובהזדמנות זאת יבוטלו תקנות דרקוניות דוגמת "שימוש מפריע", המפלות לרעה כל חקלאי יהודי ביו"ש המעבד קרקע אשר יום אחד קם ערבי וטען לבעלות עליה, גם אם לא היה בידיו ולו בדל מסמך המוכיח בעלות כזאת. ועוד כהנה וכהנה.
כשם שאחרי התדיינות ארוכה נחקק נוסח משופר ל"חוק האזרחות", כשם שהממשלה נאלצה לשפר את חוק "ממדים ללימודים" כדי לזכות בתמיכת הליכוד, וחיילי צה"ל זוכים עתה למענק מוגדל – כך צריך להתנות תמיכה בהארכת "הוראת השעה" - בשיפור החוק.
תאמרו: גם היום רע"ם מתנגדת לחוק, והאגף השמאלי בקואליציה מתקשה לבלוע אותו, ולפיכך ודאי ישתוללו ממש אם הכנסת תאשר חוק טוב יותר. אולי יגיעו במצב זה לנקודה שבה יאמרו, כדברי סער "אינני רוצה בקיום הממשלה" ויתנגדו. אולי זו תהא הנקודה שבה יפקע החבל הרופף המאגד את הקואליציה הזו. הערבים והשמאל יקרעו אותו.
אם יעבור חוק משופר – טוב. ואם החוק הזה יקרע את הממשלה - גם טוב.