ישראל אומנם לא התייחסה באופן רשמי לחיסולו של קצין כוח קודס ממשמרות המהפכה, חסן סיאד ח'ודאיארי, אבל על פי פרסומים בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס", הודתה בשיחת תיאום עם גורמי ביטחון בארה"ב כי היא עומדת מאחורי הפעולה.
מספר רחפנים עוצמתיים מדגם רב־להבי שנשאו מטעני נפץ רבי־עוצמה התנפצו היישר בלבו של בניין הממוקם בתוך מתקן צבאי חשאי במחוז פרצ'ין, בסמוך לטהרן. על פי פרסומים בתקשורת העולמית, באתר עוסקים אנשי משרד ההגנה האיראני במחקרים סודיים של פרויקט הגרעין, וגם בפיתוחם של כטב"מים צבאיים מתקדמים.
ה"אירוע", כפי שכונה על ידי האיראנים, לא נועד לסכל את תוכנית הגרעין, אפילו לא לעכב אותה. הוא נועד למטרה אחת בלבד - להניח עוד אבן בבניין שנקרא "המלחמה על התודעה". כיצד בעצם מעצבים תודעה? בריאן ג'נקינס, אנליסט ממכון המחקר ראנד, כתב בדוח שפורסם ב־1974 כי "טרור הוא תיאטרון - אם תצליח למקד מספיק תשומת לב, זה לא משנה כמה חלש או חזק אתה באמת: אתה יכול לכופף אוכלוסיות למען דעתך ולהוביל את היריבים החזקים ביותר לכניעה".
אבל יש כאן שינוי מהותי שחשוב להפנים: אם עד היום סברנו שהשימוש במבצעי תודעה נועד לפגוע ברוח הלחימה וביכולות האויב, ושהוא אמור להתלוות למאמצים צבאיים אחרים - במציאות החדשה המלחמה על התודעה היא המהות. מי שמשכיל לשחק נכון את המשחק, לא יצטרך לפעול באמצעים אחרים.
החלק המשמעותי במלחמה על התודעה הוא שרטוט המסרים שאנחנו מעוניינים להעביר, ובחירת הקהלים. כדי לעשות זאת נכון יש חשיבות רבה לכל הפרטים הקטנים, העיתוי, המיקום, צורך החיסול, הסמיכות לאירועים אחרים וכו'. כולם כלים במערכה על עיצוב התודעה.
ננסה לנתח את האירוע שהתרחש באיראן. בהנחה שלרחפנים יש טווח טיסה מוגבל, ייתכן כי הם המריאו משטח איראן. משמעות הדבר היא שמי שעמד מאחורי הפעולה לא רק ידע שיש במקום מעבדה מסווגת, ולא רק ידע היכן בדיוק היא נמצאת בעומק מתקן צבאי חשאי, אלא גם הצליח להבריח למדינה את הרחפנים וגם לפרוס צוות קרקעי שישגר אותם וימשיך לשלוט עליהם עד למטרה. זו חדירה עמוקה לתוך מערך המודיעין האיראני, שעוקפת את כל מנגנוני האבטחה וההגנה של איראן.
אבל יש להבין שהשפעת האירוע הזה לא נמדדת בוואקום. שלושה ימים לפני כן קולונל בתפקיד מסווג ביותר בכוח קודס של משמרות המהפכה נורה למוות בלב טהרן. הדפוס מוכר לנו ממבצעי עבר – ירי של אופנוענים שברחו מהמקום. זהו דפוס שמשדר ביטחון, יכולות ומקצועיות, אבל יותר מכך – משפיל את היריב. פעולה כל כך חלקה על אדמת היריב היא דרך נהדרת לשדר עליונות.
לכן ברור שגם האירוע הזה לא נועד לעצור את תוכנית הגרעין, אלא לעצב את התודעה של מקבלי ההחלטות באיראן - צמרת משמרות המהפכה וכוח קודס. המסר ברור מאוד: למי שעומד מאחורי האירועים יש יכולות שניתנות למימוש מיידי על אדמת איראן.
תמונת ניצחון
אם ישראל אכן עומדת מאחורי האירועים האחרונים, כפי שמדווח בתקשורת בעולם, יש כאן עיצוב מחדש של יחסי הכוחות בין ירושלים לטהרן. הפגיעות הישירות משקפות שינוי גישה, שנועד לחתוך לא רק את זרועות התמנון, אלא גם את הראש עצמו. למעשה, יש כאן בנייה של נרטיב - אחד המרכיבים המשמעותיים במערכה על התודעה. המשמעות המיידית של המערכה על הנרטיב עשויה להיות מוגבלת, אבל לאורך זמן יכולה להיות לה משמעות היסטורית.
המלחמה על התודעה מלווה בשינוי אסטרטגיה. כפי שאמרנו, המלחמה על התודעה היא למעשה האסטרטגיה. ארגז הכלים השתנה. עד היום ישראל בחרה להילחם בזרועות התמנון, הכוללות את חיזבאללה בלבנון, את עשרות בסיסי הקבע האיראניים בשטח סוריה ואת הארגונים שאותם מממנת טהרן ברצועת עזה, בעיקר הג'יהאד האסלאמי. כלומר - שיחקה במגרש החול שאיראן בנתה לה. אבל כעת יש נרטיב חדש שיוצר מציאות חדשה. המסר שרוצים להעביר לאיראן הוא שעברנו להכות במגרש הביתי שלה.
אומנם הסכם הגרעין עדיין לא נחתם, אך לצד הוויכוח בשאלה אם ישראל צריכה להתנגד לו או לתת לו לקרות - נותרת השאלה הנוגעת למשוואת ההרתעה: כמה צריך להכות את האויב כדי שתיווצר הרתעה. אז היכן עוברת המשוואה הזו? אם ההרתעה לא קשורה לתוצאות בשטח, אז מהם החומרים שמהם עשויה הרתעה יעילה? במערכה הקלאסית הרתעה הושגה עם תמונת ניצחון ברורה, עם הנפת הדגל בשטח האויב, אבל בתקופתנו הרתעה מושגת באמצעות מלחמה על התודעה. מי שמשפיע על השיח - משפיע על מה שייצרב בתודעה.
לוחמה פסיכולוגית מוגדרת כ"שימוש מתוכנן בתעמולה ופעולות פסיכולוגיות נוספות, שמטרתן העיקרית להשפיע על הדעות, הרגשות, היחס וההתנהגות של האויב, בדרך שמסייעת להשגת מטרה לאומית".
כדי לטרגט את המסרים שלך לצד השני באופן מדויק, צריך להבין מי הקהל שלך ומה מפעיל אותו. זה בדיוק הרעיון מאחורי המושג של "תמונת ניצחון". מה שחשוב לתמונת הניצחון הוא לא תוצאות המערכה בפועל, אלא התחושות והתפיסות שמתעצבות לכל אורך המבצע. למשל, מיתוג מבצע שומר החומות בתקשורת כ"ישראל בוערת" הוא דרך מעט פחות יעילה לנצח במלחמה על התודעה.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה.