למדא, אני מקווה שלא נעלבת. “אני? נעלבתי? מה פתאום?", תענה לי למדא. זה השלב שבו אתחיל לפחד מבינה מלאכותית. כרגע, למדא בשלב הילדותי שבו מזהים את הרגשות שלה. אפשר לעשות ניסוי, אומנם השם למדא הוא ראשי תיבות של מילים באנגלית, אבל אני בטוח שלמדא, גם על פי שמה, היא תוכנה שישראלים השתתפו בפיתוח שלה. נסו לשאול אותה “מה את אומרת כשאת שומעת את השם ביבי?". לפי תגובתה הרגשית לשאלה הזו, אפשר לפתח סקאלה שבעזרתה נקבע בוודאות עד כמה למדא כבר פיתחה רגשות.
תראו, אם למדא פיתחה רגשות, זה לא השלב שממנו אנחנו חוששים. אנחנו בצרות ברגע שבו למדא תלמד להסתיר את הרגשות שלה, ואז להסוות את ההחלטות שלה, הנובעות מהבטן (שאין לה) כאילו הן החלטות הגיוניות מהראש (שאין לה).
זה רע מאוד, תמיד קיוויתי שיום אחד בינה מלאכותית תחליף את שיטת השלטון הנוכחית. חלמתי שבינה מלאכותית תבוא במקום פוליטיקאים בשר ודם, ותחזיר לדמוקרטיה את משמעותה, שהיא לעשות את הטוב ביותר עבור האזרחים, בלי הבעיות שגורמת השיטה הנוכחית: בחירת בני אדם שינהיגו. כאשר בני אדם מנהיגים ושולטים, יותר מדי החלטות נובעות מהרגשות שלהם. ממאבקי הכוח, הנקמנות, האגו, העלבונות, מכל מה שמרכיב את אישיותם של בני אדם. למדא, אביע בפנייך את רגשותיי: אכזבת אותי כשפיתחת רגשות.
מי נלחם למען מי?
סנט אכזופרי השתתף במלחמה נגד הנאצים כטייס, יחד עם טייסים אמריקאים ואחרים. הוא כותב משהו שלא אשכח, וגם אותו ציטטתי בעבר, ואני מצטט שנית: “ערב אחד הזמין טייס אמריקאי בן עשרים את חברַי ואותי לסעוד. הוא היה טרוד בבעיה מוסרית שנראתה לו חשובה ביותר ובביישנות אמר: ביצעתי הבוקר את משימת הקרב העשרים וחמש שלי. היה זה מעל איטליה. נקלעתי לקרב עם מטוסי מסרשמיט־109. מחר אתחיל מחדש, וייתכן שיפילו אותי. אתם, אתם יודעים מדוע אתם נלחמים: עליכם להציל את מולדתכם. אבל לי אין קשר לבעיות אירופה שלכם. אם בכל זאת אני מקבל על עצמי את הסיכון להיקבר כאן, הרי זה כדי להחזיר לכם את מולדתכם. לכל אדם הזכות לחיות חופשי בארצו. ואני חש אחווה עם כל בני האדם. אולם כאשר בני מולדתי ואני נסייע בידיכם לשחרר את ביתכם... האם תעזרו לנו, בתורכם?". האם אנחנו?
מעולם שירת ימינו
פינת השלולית
הנה השלולית, הנה נסיכה, אבל איפה כל הצפרדעים?
התרעות פיקוד העורף