בשנים האחרונות אנו עדים להתעניינות הולכת וגוברת בממשק שבין מנהיגות לפסיכופתיה. העניין בתופעה גבר בעקבות עלייתו לשלטון של דונאלד טראמפ, בנוסף לכמה וכמה סיפורי נוכלות בקנה מידה בינלאומי.

במחקר שנערך על ידי ג'ייק מקלוגן נמצא כי 12% מהמנכ"לים בתאגידים עונים לחלק גדול מהמאפיינים של הפרעת אישיות פסיכופתית, והתופעה נפוצה בעיקר בהייטק, עריכת דין ותעשיית הטלוויזיה. פסיכופתים לרוב יודעים להגיד לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע כדי לגייס אותם לתועלתם האישית. הם מודעים ליכולות שלהם ועושים בהן שימוש כדי לבצע מניפולציות - ולדאוג לסובב את הדברים כך שישרתו אותם. הם מתאפיינים גם בתחושת ערך עצמי גרנדיוזי, מעריכים הערכת יתר את עצמם ואת יכולותיהם, ובטוחים שהם מורמים מעם.

המאפיינים של "הפסיכופת התאגידי" כוללים אגוצנטריות, דורסנות, פזיזות, חוסר אמפתיה ונטייה למניפולציות וניצול חולשות. אנשים בעלי תכונות אלו נתפסים כמנהיגים טובים במציאות הדורסנית ורוויית הכוח של ימינו. תכונות אלו מתלוות לרוב לכריזמה, יכולת שכנוע, יכולת להניע אנשים ויצירתיות. פסיכופתים מסוגלים להיות צ'רמרים, ולכן קל לטעות לגביהם ולראות בהם מנהיגים מוצלחים. בנוסף, ובניגוד לפסיכופתים הקלאסיים, ל"פסיכופתיים התאגידיים" יש בוחן מציאות תקין, ולכן קל לטעות בהם.

הסיבה לעלייתם ברורה – במציאות הדורסנית של ימינו יש צורך בתכונות פסיכופתיות כדי להתקדם, בין שבפוליטיקה ובין שבתעשייה. כך למשל, ניתוח מערכות היחסים של "נוכלים רומנטיים", מגלה דפוס פעולה קבוע ומתוחכם. כדי לעמוד בו לאורך זמן יש צורך בשילוב בין תחושת גרנדיוזיות, אינטליגנציה רגשית, חוסר פחד ואפס אמפתיה ורגש. או במילים אחרות פסיכופתיה, מקיאווליזם ונרקיסיזם – סט תכונות אישיות הידועות בשם "השלישייה האפלה".

הדפוס מתחיל בבחירת קורבן שעונה על דרישות הסף – בחורה הכמהה לקשר וקלה לפיתוי. הצעד הראשון ברגע שהקורבן עלה ברשת - מחוות גרנדיוזיות ליצירת רושם של אדם שיודע לחיות טוב, לארג', נדיב ומפנק. בשלב הבא הנוכל יידע להתאים את חליפת המרמה בדיוק למידותיהן של הנשים שכבש, תוך ניצול קר של נקודות החולשה שלהן - אם זה חוסר ביטחון, ואם זה צורך במשמעות או בכל דבר אחר שיוסיף צבע לחייהן.

פסיכופתים מתאפיינים באינטליגנציה רגשית גבוהה, הם יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולמכור לכל אחד בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע. כאשר נוכל כזה פוגש לראשונה קורבן פוטנציאלי, הוא עושה שימוש בטכניקה המכונה "קרס רגשי" - מדידה של עוצמת התגובה הרגשית של הקורבן למחוות שונות, וכך הוא יודע לנתח עד כמה ניתן לנצלה, כמה ניתן לסחוט ממנה.

ואם מישהו סבור שתכונות אלו מדלגות על המין היפה – טעות בידו: נראה כי אליזבת הולמס, מייסדת תראנוס, מציגה סט דומה של מאפיינים. מטרת החברה הייתה פיתוח ערכות לבדיקת דם, ובשיאה ב־2014 הוערכה ב־9 מיליארדי דולר. ב־2015 נחשף שדיווחי החברה היו שקריים.

מתוך העדויות עלה כי הולמס היא שקרנית פתולוגית שלא תשקוט עד שתשיג את מטרתה - ולא תעצור לחשוב על השלכות המעשים שלה. הרצון שלה להידמות לסטיב ג'ובס ושיכרון הכוח שמים אותה בקבוצה אחת עם אותם "פסיכופתים תאגידיים", המשתוקקים לכוח ועמדות דומיננטיות. אין פה אצבע מאשימה כלפי אותם פסיכופתים, זהו למעשה כתב אישום נגד התרבות התאגידית חסרת האחריות שלא רק אפשרה להם לפעול, אלא קידמה אותם יותר ויותר - עד שכולם התרסקו.

לכופף את המציאות

אחת האמירות הבלתי נשכחות של טראמפ בנאום שנשא בפני תומכיו לפני הבחירות לנשיאות הייתה "אני יכול לעמוד בשדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו ולא אפסיד קולות בוחרים". ואכן טראמפ היה נשיא שלא דפק חשבון, שחולל הכי הכי הרבה מהומות בהיסטוריה, ושניתוחים פסיכולוגיים של התנהגותו ונאומיו מעלים שוב ושוב שהתנהגותו פתולוגית.

ד"ר ג'ון גרטנר עמד בראש קבוצת אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שכתבו ספר שכל מטרתו הייתה להדיח את טראמפ על בסיס סעיף של חוסר כשירות (התיקון ה־25 לחוקה). לטענתם, טראמפ לא יציב וסובל ממספר פתולוגיות, בהן אישיות קרימינלית המתבטאת בהפרת חוקים ונורמות ללא תחושת חרטה, אשליה גרנדיוזית (טען שקהל רב יותר הגיע להשבעה שלו מאשר לזו של ברק אובמה), פרנויה המתבטאת בתיאוריות קונספירציה (טען שאובמה צותת לו במהלך הקמפיין), הפרעת אישיות אנטי־חברתית המכונה לעתים סוציופתיה (שואב סיפוק מרמיסת אנשים חלשים), תחושת קורבנות מתמדת, נרקיסיזם ועוד.

התנהגות זו, הם מזהירים, מקצינה עם צבירת כוח פוליטי נוסף. הסכנה החמורה, הם אומרים, היא שכתוצאה מתפיסת מציאות מעוותת, טראמפ אפילו לא מודע לשקריו. "הוא מכופף את המציאות כך שתתאים לצרכיו הנרקיסיסטיים ולפנטזיות הפרנואידיות", נכתב. אף שטראמפ נתפס משקר בלי סוף, למרות אינסוף סקנדלים ופרובוקציות, לא רק שהוא יוצא ללא נזק פוליטי, התמיכה בו רק מתחזקת.

כשמדובר בתעשייה, פסיכופתים תאגידיים אינם אלימים ופועלים במסגרת החוק. הם משגשגים בכאוס, ומכיוון שהם יודעים שלמרבית האנשים קשה לפעול בכאוס, הם ידאגו לייצר אותו בסביבת העבודה. להבדיל מאנשים פסיכוטיים, המנכ"ל הפסיכופת לא מאבד קשר עם המציאות, להפך – הוא ניחן בתפיסת מציאות מדויקת, אך מאופיין בחוסר אמפתיה או דאגה להשלכות מעשיו.

"הפסיכופת התאגידי" לא לומד מטעויות או עונשים. הוא יכול לפגוע בעובד, להתנצל, ולמחרת לנהוג בדיוק באותו אופן, מה שמעיד על חוסר יכולת לחוש חרטה והשטחת רגש. מצבים שאצל מרבית האנשים היו גוררים תגובה רגשית, עוברים לידם.

תכונות אלה מאפשרות להם קבלת החלטות שאנו לעתים מכנים בשוגג "רציונליות" - כלומר, החלטות שלא מביאות בחשבון את המרכיב הרגשי. אין להם בעיה לפטר אנשים, לפגוע באנשים באמצע דיון או לנהוג בחוסר הוגנות. הם מסוגלים להסוות את חוסר הרחמים וההתנהגות האנטי־חברתית שלהם מתחת למעטה של קסם אישי. כל זאת ללא מצפון, רגשות אשם או צער.

לא רק שאנשים המציגים תכונות אישיות אלו מתקדמים בדרגות הניהוליות או הפוליטיות, למנכ"לי סטארטאפים בעלי מבנה אישיות פסיכוטי יש סיכוי גדול יותר לשכנע משקיעים להשקיע בחברה שלהם. משקיעים נמשכים למבנה האישיות הפסיכופתי, מכיוון שהם סבורים שלאנשים אלה יש יותר סיכוי לקבל החלטות רציונליות וקרות, ולכן הם יחזירו את ההשקעה.

אגב, כדי לדעת אם אתם עונים על ההגדרה של פסיכופת - השאלה המרכזית שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא: האם אתם מסוגלים לחוש אמפתיה?

הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה.