בארץ הלוהטת הזאת אין צל ואין חסד בקיץ, גם לא לממשלות מעבר. עוד בטרם הספיק ללמוד מאיזה צד נפתחת הדלת במשרדו, נדרש ראש הממשלה הטרי יאיר לפיד לעמוד בקיץ הזה בשתי בחינות בגרות מאתגרות: משבר מדיני עם רוסיה ופוטנציאל לחיכוך צבאי עם חיזבאללה.
ישראל ניסתה כמיטב יכולתה ללכת בין הטיפות במשבר באוקראינה: גינתה את הרוסים, אבל גינוי רפה, הסכימה לסייע לאוקראינים, אבל רק בציוד מיגון – ועכשיו היא נרטבת. רוסיה זיהתה בהתלבטות הישראלית את החולשה, כפי שהיטיב לאבחן יו"ר הסוכנות לשעבר נתן שרנסקי, ועכשיו היא לוחצת. זו טקטיקה בסיסית של קג"ב, אמר שרנסקי, שלמד על בשרו את שיטות הקג"ב.
בשעת כתיבת שורות אלה נמצאת המשלחת הישראלית במוסקבה, בניסיון להביא לפתרון של המשבר סביב פעילות הסוכנות היהודית. זה לא יהיה מרחיק לכת להעריך שהמשבר הזה לא ייפתר במהרה. לרוסיה בירוקרטיה סבוכה ורבת־זרועות, שמצטיינת בניהול משברים ממושכים, תוך גלגול המשבר מערכאה אחת לשנייה. ייתכן גם שהרוסים כבר גזרו את העונש לישראל, והסוכנות תיאלץ לחדול מפעילותה ברוסיה.
הנקודה המעודדת היא שהרוסים בחרו ליצור את המשבר מול ישראל על נושא "רך", כמו פעילות הסוכנות, ולא בזירה הצבאית בסוריה. שם הם הסתפקו כנראה רק באיתות: שר הביטחון בני גנץ אישר השבוע בפומבי את הפרסום שלי מלפני כחודשיים, על כך שסוללת S300 רוסית ירתה לעבר מטוסי חיל האוויר שתקפו בסוריה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה רוסיה הפעילה את ההגנה האווירית שלה בסוריה נגד מטוסים ישראליים.
ב־13 במאי יצא חיל האוויר לעוד תקיפה של מפעל צבאי באזור מסיאף בסוריה. הודעה על התקיפה המתוכננת הועברה לרוסים, כמו תמיד, במנגנון התיאום שבין הצבאות. למרות זאת, לאחר שהמטוסים הישראליים סיימו את התקיפה וחזרו למרחב האווירי של ישראל, שיגרה סוללת S300 שמופעלת בידי הרוסים, מספר טילים. הירי לא סיכן את המטוסים הישראליים, אף שהמיירט של ה־S300 יכול לרדוף אחרי מטוס שלנו עד לנחיתה בישראל.
הנספח הצבאי הרוסי בארץ נקרא לשיחת הבהרה וטען כי מדובר בירי בשוגג. "אירוע חד־פעמי", הגדיר את זה גנץ. ואכן, הרוסים נמנעו מלפעול בכל התקיפות שביצעה ישראל מאז בסוריה. אבל האירוע החד־פעמי הזה היה כנראה איתות של הרוסים שהם לא יירתעו מהסלמת החיכוך גם בזירה הצבאית. אם נגיע לשלב שבו רוסיה תפעיל את סוללות ה־S400 וה־S300 שלה שפרוסות בסוריה נגד מטוסים ישראליים, יתקשה חיל האוויר לפעול שם בלי לפגוע בסוללות הרוסיות ובחיילים הרוסים שמאיישים אותן. התקרית הזאת היא עוד תזכורת לכך שרוסיה לא הייתה ואיננה בת ברית של ישראל, בניגוד למה שצייצו השבוע כמה כסילים ממחנהו של יו"ר האופוזיציה. שלא נתבלבל: לחיצות היד החמות שהחליפו בנימין נתניהו ונפתלי בנט עם ולדימיר פוטין אינן משנות את העובדה שרוסיה מקפידה מסורתית לעמוד לצדם של אויבי ישראל.
בעשור האחרון, כשהמעצמה הרוסית הפכה להיות שכנה קרובה, ישראל טיפחה בתבונה יחסים של כבוד הדדי והתחשבות בקרבה המאיימת שלה. היחסים האלה נשענו גם על סנטימנט אמיתי שיש לפוטין לישראל ולעם היהודי. פוטין גדל בסביבה יהודית בסנט פטרסבורג, ושלא כמו לגויים רבים אחרים, זו הייתה עבורו חוויה שזכורה לטוב. האוליגרכים המקיפים אותו הם ברובם יהודים, ויש לו גם סנטימנט לישראל, שבה יותר ממיליון אזרחים שדוברים את שפתו.
אבל הסנטימנט שלו נגמר במקום שבו מתחילים האינטרסים. זה הוכח פעם אחרי פעם בעבר וגם עכשיו, כשבחר לפגוע בקהילה היהודית שלו דרך הגבלת פעילות הסוכנות. את הפגיעה הזאת אפשר עוד לתקן, ואל לה לישראל להתייצב בראש המחנה האנטי־רוסי בעולם. את העמדה הרוסית חשוב לכבד, אבל בסופו של דבר, צריך לזכור שבת הברית האמיתית והיחידה שלנו נמצאת בצד השני של האוקיינוס.
הצעה נדיבה
ביום ראשון תשלח ארה"ב את השליח המיוחד שלה לנושאי אנרגיה לביירות ואיתו הצעה ישראלית לפתרון המחלוקת על קו הגבול הימי בינינו ובין לבנון. ההצעה הישראלית נדיבה ומתחשבת באינטרסים הלבנוניים, מתוך הבנה שיש לנו אינטרס שגם לבנון תוכל ליהנות ממאגרי הגז שקבורים תחת המים הכלכליים שלה. לכאורה אפשר להגיע להסכם עם לבנון בתוך שבועות. מה גם שאיומי חיזבאללה מגבירים את הדחיפות בצורך לפתור את המחלוקת בטרם תתחיל הפקת הגז ממאגר "כריש" בספטמבר. הופעתו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה השבוע, בראיון טלוויזיוני לילי, יצרה בישראל את הרושם שהוא עצמו טרם החליט אם להסתכן בעימות מול ישראל בנושא הגבול והגז.
נסראללה שרטט בראיון נרטיב שיצדיק כל החלטה שיבחר בה: אם יאפשר לממשלת לבנון להגיע להסכם מול ישראל – יוכל לטעון שהושג הסכם טוב הודות לאיומים שלו. אבל במקביל, הוא בנה גם אליבי להצדקת פעולה שלו נגד אסדת "כריש". הוא יודע שתקיפה גלויה של האסדה תסכן אותו בגלישה לעימות מול ישראל, שימיט חורבן עליו ועל ארצו. אולם בין תקיפה לחוסר פעולה – יש לו עדיין מנעד של פעולות מתגרות, שהסיכון בהן נמוך יותר.
לכן בישראל לוקחים את האיומים שלו ברצינות ומתגברים את ההגנה על אסדת "כריש", שהיא יעד לא פשוט להגנה עבור חילות הים והאוויר. אם לא די בחום, בלחות ובעוד מערכת בחירות מיוזעת שנגזרה עלינו, נצטרך בקיץ הזה גם להישאר דרוכים לקדם רעה שעלולה להיפתח עלינו מצפון.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]