1
עם עלות השחר התברר כי חברי הליכוד, בהליך דמוקרטי לחלוטין, עיצבו רשימה לרצונותיו ותוכניותיו של מנהיגם הבלתי מעורער. כמעט כל מי שהעז להרים ראש, הרהר וערער לרגע - נבעט.
הליכוד הרכיבה בעצם את אותו ״השופל״ שבעזרתו היא מתכוון ״לטפל״ במערכת המשפט ובכיריה. הרשימה היא נכס לבנימין נתניהו ולתוכניותיו כלפי מערכת המשפט, אבל עלולה להתברר לו כנטל וככאב ראש בציבור הכללי ובעיקר בניסיון להשיג בימין הרך את המנדט ה־61.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
2
דלי מלא של מים קרים אני מבקש לשפוך עליכם ועל כולנו באמצע אוגוסט המהביל, כדי שלא תשקעו לי חלילה באופוריה שלאחר "מלחמת שלושת הימים". אין מסוכן מזה.
עלות השחר היה מבצע קצר, מוגבל ובתנאי לוקסוס נגד כנופיה. מבצע עם הצלחות מודיעיניות, טכנולוגיות ומבצעיות לא מבוטלות ואפס הרוגים בחזית ובעורף, אבל מבחינה צבאית זה היה טיול בפארק ביום אביב. לא כך תיראה המלחמה הבאה - לא עם חמאס ובטח לא עם חיזבאללה.
זה יהיה ארוך, קשה, כואב, עם טילים מדויקים על תל אביב וחיפה, פגיעות בבסיסי צה"ל, במתקנים אסטרטגיים, מתקפות סייבר והרבה ימים במקלטים ובחדרי הביטחון, ועם משק משותק.
צניעות ואחריות – זה מה שנדרש כעת מהדרג המדיני ומהדרג הצבאי. צניעות, כדי שלא לאחז עיניים שאנחנו מתמחים ב"זבנג וגמרנו", כי אנחנו לא! ואחריות, כדי לערוך עם אזרחי ישראל תיאום ציפיות מלא על אופייה, משכה ומחירה של המלחמה הבאה, בצפון או בדרום.
3
גם הדרג המדיני וגם הצבאי בחרו לעצמם את האויב בקפידה רבה, וביצעו מולו פעילות כירורגית. במטה הכללי מכנים את המבצע כ"סיכול ממוקד, יזום ומדויק". המטרה הייתה יותר בכירי הארגון ופחות תשתיות. את הג'יהאד האסלאמי מעניינים יותר אנשיו. התשתיות מעניינות יותר את חמאס.
היעד היה להחזיר את הג'יהאד האסלאמי ל"משטר הביטחון" שנקבע ברצועה מאז שומר החומות. בצה"ל ובשב"כ איתרו זה מכבר שהגא"פ "משחרר ברגים", מחפש מיתוג משלו ומנסה לחמוק מהתחייבות חמאס לשקט. במטכ"ל ובשב"כ שמו לב לכך שהגא"פ, שהופך ליותר חופשי ומורד בתחום פעילות הטרור, מקבל מימון מלא מאיראן, דרך ההנהגות שיושבות לרוב בסוריה.
"נוהל הקרב" נגד הג'יהאד, שהוכן בעוד מועד, הופעל לאחר המעצר של בכיר הארגון בגדה, שהביא "לאיום מתקתק" של ירי טילי קורנט לעבר אוטובוס או רכבת. בעוד חוליות הנ"ט של הארגון חיפשו יעדים, הבין צה"ל שאת האיום הזה לא ניתן יהיה לנטרל באמצעות מתווכים, יצא למבצע הסיכול בהפתעה גדולה והמשיך על פי התוכנית.
במבצע הזה, שהיה מבחינה צבאית "תרגיל רטוב" שבא במקרה כהמשך ל"חודש מלחמה" שתרגל צה"ל, באו לביטוי עליונות מודיעינית מרשימה, פרי שיתוף פעולה בין אמ"ן לשב"כ, ללא אגו אישי וארגוני ששרר שם שנים ארוכות, נוסף לעליונות טכנולוגית ויכולות מבצעיות מרשימות. גם מערכת ההסברה עבדה כראוי, באופן מקצועי ומהודק, וכמוה השיח החשוב בין הדרג המדיני לצבאי. יש במבצע הזה לא מעט דברים לשימור לעתיד.
בשקף שנשא את הכותרת "התכלית האסטרטגית" שהציג הרמטכ"ל לחברי הקבינט נכתב על היעדים: "חיזוק ההרתעה מול הגא"פ, בידול החמאס, השבת הבידול מול עזה ואיו"ש, חזרה למשטר ביטחון משופר ברצועה, תוך הימנעות מהסלמה ושימור לגיטימציה להפעלת הכוח".
אפשר לומר שצה"ל עמד ביעדיו במבצע המוגבל והחשוב הזה.
4
את הקיר בחדר הישיבות בלשכת ראש אגף המבצעים במטכ"ל מעטרת כתובת מאירת עיניים עם אמרתו של קרל פון קלאוזביץ מספרו "על המלחמה": "אף אדם, או ליתר דיוק אדם שנוהג בהיגיון, לא פותח במלחמה מבלי להבהיר לעצמו קודם כל מה שהוא מתכוון להשיג באמצעותה, ואיך בדעתו לנהל אותה".
בינתיים, עד שתעבור לדיונים במקום הראוי לה בקבינט בירושלים, טוב שהאמרה תהיה כאן, באזור האיזונים והבלמים של הפעלת הכוח הצבאי.
מניסיוני לצד שרי ביטחון, ראשי ממשלה ורמטכ"לים מאז מבצע דין וחשבון ב־1993, נדמה לי שלא אגזים אם אעיד שהיציאה למבצע הזה הייתה מדויקת מאוד, כאשר במקביל למאמץ הצבאי יצא לדרך גם המאמץ המדיני, שנועד ליצור "מנגנון סיום" עם מתווכים.
אם לסכם בקצרה, הקבינט והצבא נכנסו למבצע בזמן בתחבולה ויצאו ממנו בזמן בתבונה. זה לא תמיד היה כך. לא אחת חיפשו הרמטכ"לים שהחלו לדשדש עם הצבא בשטח אויב את "מנגנון הסיום" שהיה אמור להכין עבורם הדרג המדיני, ולא מצאו.
הפעם, התכנון והמבצע הצבאי והמדיני היו מלאים. הקשר עם ארה"ב היה מלא וכמוהו גם הקשר עם המצרים והקטארים, שלקחו חלק בתיווך. בנוסף, מדי יום התקיימו שיחות עדכון עם כל מדינות "ברית אברהם".
גם הדיאלוג והפגישות של יאיר לפיד עם המלך עבדאללה סייעו לאווירה האזורית וליכולת של הממשלה לאשר את עליית היהודים להר הבית בט' באב, תוך שצה"ל מכה בג'יהאד האסלאמי בעזה. גם זה לא דבר מובן מאליו.
5
ידיו של צה"ל היו השבוע בדרום, אבל ראשו היה בצפון. החשש הוא שהאיראנים ינסו לחמם את הגבול באמצעות חיזבאללה במאבק על המים הכלכליים - סוגיה שתוכל לצייר את נסראללה יותר כ"מגן על האינטרסים של לבנון" ופחות כבובה איראנית שממיטה אסון על מדינה שהולכת ומתאדה.
השבוע, תוך כדי עלות השחר, ערך צה"ל תרגיל הגנה רחב להגנת "אסדת כריש". התרגיל היה שקט מאוד לצד הישראלי, אבל נקלט מצוין אצל חיזבאללה ובאזור. לפי שעה, הפעילות באסדה נדחתה משיקולים מקצועיים לאוקטובר, אז תחל חברת אנרג'יאן לפעול כנראה תחת איום שיכול להצית את הצפון כולו. שם נמצא ראשו של צה"ל.
אם תניחו את ישראל מתחת למכשיר ה־MRI, תגלו שבעוד ברצועה בדרום, בבוהן של הרגל, ישנה מורסה הדורשת טיפול והשגחה, בצפון מתפתח גידול סרטני מאיים שמוחזק עם אנטיביוטיקה מרתיעה מאז 2006, אך מאיימת לאבד את השפעתה.
6
בשנת 1996, לאחר רצח יצחק רבין ז"ל ומבצע ענבי זעם שנערך בזמן מערכת הבחירות, וכשהוא משמש כראש ממשלה ושר ביטחון, כשלצדו הרמטכ"ל רא"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל – הפסיד שמעון פרס בבחירות לנתניהו. הייתי שם מעבר לדלת כיועץ, וזה היה לא נעים. השבוע, איבד ראש הממשלה הגולה את הבלעדיות כמחזיק התואר "מר ביטחון".
התברר שלא אלמן ישראל ושניתן לנהל עניינים של ביטחון ושלום ושל מדיניות, כלכלה ופוליטיקה גם בלעדיו. הסוגייה "מי תרצה שירים את הטלפון האדום ב־3:00 לפנות בוקר?" הופכת לאחר המבצע לפחות רלוונטית, גם עבור לפיד ובטח ובטח עבור בני גנץ, שכבר גולש חודשים רבים לתוך המעמד הלאומי של "מר ביטחון".
לאזרחי ישראל וכמוהם לתושבי השכונה שלנו התברר השבוע פעם נוספת שאין להקשיב ולקחת ברצינות את הקמפיינים שמביעים זלזול בכתבי "במחנה". כך היה עם אהוד אולמרט, שהעז לתקוף כור בסוריה, שהכניס את נסראללה לבונקר לשנים, שיצא לעופרת יצוקה ו"העלים" כמה טאלנטים בכירים של טרור באזור. וכך הפעם עם לפיד.
בשבוע הקרוב, לאחר הפריימריז בליכוד, יפנה נתניהו לנהל את קרב חייו, בבחינת "להיות או לא להיות". לפני שבועיים הוא ניסה לרכוב על הצלחתו כשר האוצר בלי להבין שבמציאות של חיינו, אלו זיכרונות מימי בית ראשון.
אחר כך, בעלות השחר, ניסה לשחזר את הצלחתו כמסביר לאומי המסייע לממשלה ונתן ראיון ל־CNN כמו בעופרת יצוקה, בלי להבין שזוהי היסטוריה של ימי בית שני. והשבוע הוא רכב בסרטון כשהוא נוהג בפיאט 500 ללא חגורת בטיחות, כאשר יום קודם לכן הוא פנה לצאן מרעיתו בקריאה גדולה "לא לבחור במועמדים שבחירתם תגרום נזק לליכוד".
בינתיים אני לא מאתר כאן קוסם, אבל אם גנץ ולפיד סבורים שהכוכבים שהסתדרו עבורם בשלשות במבצע הצבאי המוצלח יישארו כך עד הבחירות – הם טועים בגדול.
7
זו הייתה המלחמה הראשונה של ילדי ה"ג'ויסטיק", של נערות ונערי התוכנה, המחשב והגיימינג. הם ישבו מול המחשבים, עיצבו ולחצו על כפתורים.
כך ב־8200 שעשו עבודה מעולה, בטייסות הכטב"ם של חיל האוויר ובסוללות כיפת ברזל. גם בעמדות התצפית של "רואה־יורה" הפעילו המש"קיות את הג'ויסטיק. גם בטנקים הפעילו כך את מערכות האש, גם בדובר צה"ל בעמדות הגרפיקה והאילוסטרציה, וכך הלאה.
צה"ל ניצב בחזית הטכנולוגיה, והנערות והנערים שמתגייסים עם ניסיון רב שהביאו מהבית תורמים תרומה משמעותית לניצחון בשדה המערכה המודרנית. וזוהי בדיוק גם הבעיה של צה"ל.
עליו לעשות כל מאמץ להציב לנוער מודלים של חיקוי למערך הלוחם. כבר אמרנו - במלחמה הבאה, אם תיכפה עלינו, נצטרך את האוחזים בנשק ואת הלוחמים המסתערים בגדודים וביחידות המיוחדות. הם עדיין ליבת הצבא, שלא נתבלבל חלילה.
8
העבודה ומרצ כל כך קטנות, כל כך נחמדות וכל כך דומות. כמו אלמה ויהב שלי. וכשם שאני מקווה שנכדיי יהיו מאוחדים ואוהבים, כך אני מאחל למרצ ולעבודה. שיסבו קצת נחת להורים ולסבים. שבת שלום.