1. תוכניות כמו חול
בימים שבהם יוקר המחיה מגיע לשיאים חדשים, שתי מפלגות גדולות חשפו את תוכניותיהן הכלכליות ליום שאחרי הבחירות: הליכוד בראשות בנימין נתניהו וישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן.
עוד לפני שנפרט את התוכניות, נפתח בהערת אזהרה. הבטחות בחירות הן בדיוק כמו בושם: נעים להריח אך מסוכן לשתות. את כל התוכניות המוצגות לציבור חייבים לקחת עם הררים של מלח, כי אף אחד לא מספר מהיכן יגיעו עשרות מיליארדי שקלים ליישומן. תקדימי העבר בתחום הבטחות בחירות מוכיחים שההסתברות להגשמתן נמוכה מהאפשרות שמכבי חיפה תזכה בליגת האלופות.
נתחיל בליברמן, שבשנה כשר האוצר רשם הספק לא רע. הוא הוציא אל הפועל רפורמות היסטוריות, ובראשן העלאת גיל הפרישה לנשים לפנסיה. לכך יש להוסיף את שדרוג שכר החיילים, העלאת התשלום למקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, התוכנית "ממדים ללימודים", נקודות זיכוי נוספות לזוגות צעירים והכפלת מענק העבודה.
תוספת השכר לסקטורים השונים נאמדות ב־11 מיליארד שקל בשנה, ועדיין לא הכל גן עדן כפי שליברמן נוהג לטעון. שכר החיילים הועלה מוקדם מהצפוי בגלל לחץ אפקטיבי של ח"כ אלי כהן, שכבש בשבוע שעבר בסערה את הפריימריז בליכוד.
גם התוכנית "ממדים ללימודים" עברה שיפוץ חיובי בלחץ האופוזיציה. והיו מספר הבטחות שלא קוימו, כמו פרישת רשת ביטחון כלכלית לעצמאים (כולל אפשרות לקבלת פיצויי פיטורים) ועסקת חבילה במשק (כולל העלאת שכר המינימום).
אפשר להאשים את האופוזיציה בטרפוד חלק מהתוכניות. הרי מירי רגב כבר קבעה שכל האמצעים כשרים כדי להפיל את הממשלה, בלי כאבי בטן, גם אם מדובר בנושאים הפוגעים באזרח. ועדיין עיקר האחריות - של הממשלה.
בקואליציה שבה כל יום של הישרדות היה סוג של נס, היה צורך לקדם במהירות שיא כל רפורמה וכל תוכנית כלכלית. חלק ממרכיבי הממשלה האמינו באמת ותמים שממשלת השינוי תשרוד לנצח, ונהגו כאילו יש להם כל הזמן שבעולם.
השבוע כאמור השיק ליברמן את התוכנית הכלכלית ליום שאחרי הבחירות, הכוללת בין השאר השוואת קצבה הזקנה לשכר המינימום, הרחבת הזכאות בתוכנית "ממדים ללימודים" לחיילים לא קרביים, תשלום מענק עבודה גם לרווקים, תוספת שכר נוספת לשוטרים ועוד.
למרות נתוני יוקר המחיה המאתגרים, הבטחות הבחירות של שר האוצר מתמקדות בפיזור כסף. אם הוא ימשיך לכהן בתפקידו, הוא יצטרך להוכיח שאכן מילה של ליברמן זו מילה.
גם נתניהו השיק תוכנית כלכלית הדוגלת בפזרנות כספים – אבל על סטרואידים. עלותה נאמדת בעשרות מיליארדים. מדובר בין השאר בהקפאת תשלומי הארנונה והחשמל, הפחתת מכסים ומסים, חינוך חינם לגיל הרך, פתרון משבר הדיור ועוד מעשי קסם.
תוכנית נתניהו איננה שווה יותר מתעלול בחירות זול והיא שווה באמינותה להבטחות הבחירות הקודמות שלו, שלא קוימו. הן תיושמנה באותה הסתברות שהבטחתו למינוי ניר ברקת לשר האוצר תקוים סוף־סוף.
בשבוע שבו יוקר המחיה מזנק לשיאים חדשים, אנחנו מקבלים תוכניות שרק יאיצו את האינפלציה. אף אחד לא מציף את השאלה מהיכן יגיעו המקורות התקציביים למימוש התוכניות (למעט הערה כללית שיש לנו עודפי כספים), ואף אחד לא מציע פתרונות שורש לבעיות הבסיסיות, ובראשן מחירי הדיור, שזינקו בשנה האחרונה ב־17.8%.
סבב הבחירות החמישי בשלוש שנים הוא הזדמנות מצוינת להיזכר במשפט הבלתי נשכח: תוכניות כמו חול, אבל אין מה לאכול.
2. מדד האימה
מדד המחירים לצרכן ליולי שפורסם השבוע גרם להפתעה רבתי. הוא גילם בפועל את משמעות השם "יוקר מחיה". עם כל הכבוד למחירי הפירות הטריים, שזינקו ב־8.1% (ויש כבוד) ולמחירי הדלק, שם המשחק הוא מחירי הדיור, שכאמור זינקו בשנה האחרונה ב־17.8%.
מדובר בשיא של עשור, והמצב מתחיל להיות מעורר אימה. המשמעות המספרית של הנתון היא אכזרית: מחירה של דירת ארבעה חדרים, שעמד לפני שנה על 1.55 מיליון שקל בממוצע, התייקר בתוך שנה ב־275,900 שקל.
נניח שזוג צעיר מעוניין לקנות דירה לא בתל אביב, גבעתיים או רמת גן חס וחלילה, אלא בחולון, בת ים או ראשל"צ. מאיפה לעזאזל הוא יגייס את מאות אלפי השקלים הנוספים? ומאיפה יגייס את ההון העצמי הנדרש, הנאמד בחצי מיליון שקל?
ועדיין לא דיברנו על הזינוק במחירי המשכנתאות. זוג צעיר שרוכש דירה ייאלץ להחזיר על משכנתה של כמיליון שקל 300־400 שקל נוספים לחודש בהשוואה לגובה ההחזר לפני חצי שנה בלבד.
וזה עוד לפני העלאת ריבית הנאמדת ב־0.5%, שעליה יודיע הנגיד אמיר ירון ביום שני הקרוב. יש בתקשורת מי שדוחפים את הנגיד להזניק את הריבית בשיעור גבוה יותר, של 0.75% ואולי למעלה מכך. הם לא חושבים על הזוגות הצעירים.
אין ספק שמחירי הדיור הם לב לבה של בעיית יוקר המחיה בישראל. וזאת לא בעיה שנוצרה בשנה האחרונה אלא בעשור האחרון. ואל תקנו את פתרונות הפלא המוצעים על ידי פרופ' אבי שמחון, מקורבו של נתניהו, לפתרון אינסטנט של הבעיה, שמזכיר את נורת הפלא של יעקב מרידור שתאיר את כל רמת גן.
דווקא הנתונים המקרו־כלכליים שפורסמו השבוע על ידי הלמ"ס, הכלכלנית הראשית באוצר ובנק ישראל, יצרו תחושה של אופטימיות זהירה. השתקף מהם ששוק הדיור בדרך להצטננות קלה, אם כי לא מדובר בדלקת ריאות.
ברבעון השני נמכרו כ־11 אלף דירות חדשות, ירידה של 25.8% בהשוואה לתקופה המקבילה. ביולי הסתכמו המשכנתאות שנלקחו ב־10.1 מיליארד שקל, ירידה של 12% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
אז איך ייתכן שלמרות התחזיות האופטימיות של שרי האוצר, הפנים והשיכון לירידת מחירים לקראת סוף השנה, מחירי הדיור זינקו החודש ב־2%, ומחירי השכירות בחוזים מתחדשים המריאו ב־7%.
לראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, יש תשובה אכזרית: נקמת הקבלנים! ביקשתי ממנו להעריך באובייקטיביות ככל הניתן את המשך מגמת מחירי הדירות, והוא נשמע, איך לומר, לא ממש אופטימי.
"הזהרתי מראש את שר השיכון שהתיקון לחוק המכר ושינוי מנגנון ההצמדה של מחירי דירות חדשות יאלץ את הקבלנים לתמחר את הסיכון במחירי הדיור, וזה בדיוק מה שקרה. אף אחד לא מצפה שהקבלנים יסבסדו את המחירים", הוא אומר.
אתה מדבר על בעיה נקודתית. שורש הבעיה בשוק הוא שהביקוש הנמשך לדיור אינו פוגש היצע מתאים.
"הביקוש לדירות לא יורד, אלא ההיצע במלאי הדירות. אין דירות על המדף, והדירות הקיימות של הקבלנים נחטפות והמלאי נגמר. וזה לא שהממשלה לא מתאמצת. הם הגיעו להישגים של 68 אלף התחלות בנייה וגם כמות קרקע גדולה יותר שרשות מקרקעי ישראל מוכרת. אבל יש עדיין בעיה ברישוי ועם הרשויות המקומיות. אני לא בטוח שאגף התקציבים באוצר רוצה באמת להוריד מחירים, מפני שהקופה הציבורית מתעשרת".
אבל המדינה בכל זאת באה עם תוכניות נקודתיות, כמו מחיר מטרה לפתרון בעיית הדיור.
"ברגע שהשר אלקין שם את יהבו על תוכניות מחיר מטרה בהגרלה או מחיר למשתכן, מדובר בעוד שר שיכון ששולף שפנים מהכובע. תגיד, אתה מכיר מדינה ששמה את יהבה על הגרלות כפתרון לבעיית הדיור? קח לדוגמה את ההגרלה האחרונה מחודש אוגוסט של 5,000 דירות, שנרשמו אליה 110 אלף איש.
"מה יעשו אלה שלא זכו? הם רוצים לקנות דירה, ולאחר שהתייאשו הם יפסיקו לחכות, ועכשיו הם כבר רצים לאתרי המכירות. וזה קורה כשמשכנתה מתייקרת, הריבית עולה ומחירי הדירות עולים. וחוץ מזה, אי אפשר לבסס תוכנית על הגרלות לזוגות צעירים שאינה מבוססת על מבחני הכנסה. הייטקיסט שזכה בדירה תופס את מקומו של זוג צעיר עני שלא זכה. ככה לא בונים דירה.
"כל התוכניות של מחיר למשתכן או מחיר מטרה לא רציניות. משבר הדיור מלווה אותנו מ־2007 ועד היום. הפער בין היצע הדירות לכמות בתי האב החדשים הזקוקים לדירות עומד על 200 אלף דירות. הגירעון הנוכחי עצום. אם בכל שנה נוספים 60־70 אלף בתי אב חדשים, ברור שהתחלות הבנייה הנוכחיות לא יספיקו, כי צריך לכסות גם את הגירעון. וזה לא אומר שהממשלה הנוכחית לא עשתה מספר צעדים חשובים בתחום התחלות הבנייה, התכנון והרישוי, אבל כל זה אינו מספיק".
ניתחת היטב את הבעיה, אבל מה אתה בעצם מציע? איך פותרים את בעיית מחירי הדיור?
"מדובר בבעיה לא קונבנציונלית, המחייבת פתרון לא קונבנציונלי. למדינה יש מלאי של קרקעות מתוכננות ולא מתוכננות ל־300 אלף דירות (150 אלף מתוכן עם תשתית מוכנה). היא חייבת למכור את כל המלאי הזה בבת אחת, ללא תלות בתשתיות, תוך קביעת לוחות זמנים מוגדרים לבנייה.
"הקבלן יתחייב לבנות תוך פרק זמן של מספר חודשים. בקרקעות ללא תשתיות יוצא היתר בנייה מותנה. ברגע שמלאי של 300 אלף דירות שבתכנון יעבור לאחריות הקבלנים במחירי קרקע של 2019, יהיו לפחות עוד 100 אלף דירות זמינות למכירה ותיווצר תחרות. את התוכנית ניתן להוציא לפועל בשלושה חודשים".
האם ניסית לקדם את התוכנית בממשלה?
"בהחלט כן, ומדובר בהסכם חבילה עם המדינה, הקבלנים והרשויות המקומיות. כל צד ייתן את חלקו: הקבלנים שירכשו קרקעות במחירי 2019 יתחייבו לבנות 100 אלף דירות בשנה. זה כמה מאות אלפי שקלים לדירה. עם הכסף האדיר שהמדינה תקבל עבור הקרקעות שתמכור, היא תסבסד את הרשויות המקומיות ב־15 מיליארד שקל לתקופה של שלוש שנים. על כל דירה שתימכר ישולם לרשות מענק של 50 אלף לכל דירה. הרשות המקומית תתחייב מצדה להוציא היתר בנייה תוך עשרה חודשים, וטופס 4 תוך חודשיים.
"נציע לשלב את התוכנית החדשה במצעים הכלכליים של כל המפלגות לצורך ההסכמים הקואליציוניים. זאת תוכנית לא שגרתית, שיכולה להפוך לסופר־טאנקר של הנדל"ן. לקבלנים כדאי יהיה למכור דירות מהר כדי שלא להתחרות באחרים שכבר זכו בקרקעות. רק אז המחירים יירדו. כל עוד זה לא יקרה, המחירים ימשיכו לצערי לעלות, ואני אומר את זה גם כקבלן".
3. לצחוק כל הדרך מהבנק
חמשת הבנקים הגדולים השלימו השבוע את פרסום הדוחות לרבעון השני, ומה אפשר לומר? הכל דבש. הבנקים ממשיכים לצחוק כל הדרך מהבנק. כל עוד לא ייכנס לשוק מתחרה רציני, אין גם סיבה שהמצב ישתנה.
הבנק הדיגיטלי זירו וואן, שהשיק השבוע את פעילותו, מתיימר להיות כזה, אבל גם אם זה יקרה, ייקח לו הרבה מאוד זמן. נאחל לו בהצלחה. גם גופי הפינטק החוץ־בנקאיים עדיין לא סיפקו את הסחורה. להפך: כניסתם לקשיים של אחדים מהם, כמו גיבוי אחזקות או יונט קרדיט, מעצימים את מדד הפחד.
ומה עם חברות כרטיסי האשראי? בשלב זה, יותר מאשר שהן נותנות פייט לבנקים, הן מסתמכות עליהם. ורבורג פינקוס, בעלת השליטה במקס, מכרה את השליטה שלוש שנים אחרי שרכשה אותה מבנק לאומי כל עוד רוחה בה. עודף הרגולציה הישראלי שבר אותה סופית. ישראכרט עדיין סוללת את דרכה לפסגה, וויזה כאל נערכת לאפשרות של פרידה לא חגיגית מדיסקונט.
ההוראות הרגולטוריות, כמו ההחלטה להכניס ארבע עמלות עו"ש לפיקוח, מטרידות, אך אין להן משמעות עסקית קריטית. סקטור מניות הבנקים הינו אחד הסולידיים ביותר בבורסה לני"ע, ולאורך השנים הוא הוכיח את עצמו בימי סערה ובוודאי בתקופות שפע.
את המחצית הראשונה של 2022 סיימו חמשת הבנקים הגדולים ברווח פנטסטי של 11.12 מיליארד שקל, גידול של 16% בהשוואה למחצית 2021. שיעורי התשואה על ההון ראויים במיוחד לציון במזרחי טפחות (20.6%), והם לא פחות מדהימים גם בבנק לאומי (17.1%).
זה מתחיל להזכיר לי טייס אוטומטי. הרווח הושג בין השאר בזכות גידול מרשים באשראי בכלל ובמשכנתאות בפרט. עליות הריבית והאינפלציה שיחקו לטובת הבנקים, וזה יבוא לידי ביטוי משמעותי יותר ברבעון השלישי.
אז נכון שההאטה המסתמנת במשק (ולא המיתון) אילצה חלק מהבנקים להגדיל ברבעון האחרון את ההפרשות הכלליות להפסדי אשראי, אבל זאת שמרנות יתר. נתוני הצמיחה לרבעון השני (6.8%) הוכיחו שהדיבורים על האטה הקדימו את זמנם.
גם הבורסה המקרטעת (במיוחד בשבועיים האחרונים של יוני) פגעה ברווחיות חשבונות "הנוסטרו" בשוק ההון, אבל ברבעון השלישי תמונת המצב הפוכה לחלוטין, ולהערכתי רווחי הבנקים יהיו גבוהים יותר מאלה שהוצגו ברבעון השני.
כל הבנקים חילקו דיווידנד במזומן, בסכום הגבוה ממיליארד שקל. הם עשו זאת לאחר שחיזקו את מבנה ההון (באמצעות הנפקות) והפכו לבררניים יותר בחלוקת אשראי ללא הבחנה. ההון הפך למצרך יקר ערך, המנוצל בפינצטה.
התחרות בין הבנקים (המתאפשרת בזכות טכניקת ה"מעבר בקליק") והשימוש בתעודת הזהות הבנקאית הולכים ומתעצמים. התופעה ניכרת לעין בעשרות מיליוני השקלים שהוציאו הבנקים ברבעון השני במסעות הפרסום המקיפים בתחרות על לבו של הלקוח.
אומנם מעבר לקוחות בין הבנקים נאמד בשלב זה בסך הכל ב־100 אלף לקוחות בשנה, אך עצם האופציה לעבור בנק מאלצת את "בנק הבית" לשפר את תנאי האשראי והחיסכון ללקוח הקיים. זה מתבטא בריבית גבוהה יותר על הפיקדונות וריבית נמוכה יותר במשכנתאות.
אתמקד כאן דווקא בפעילות שני בנקים: דיסקונט ומזרחי טפחות. דיסקונט, בניהול אורי לוין, הצליח הרבעון לפתות חברות ענק (במיוחד בתחום הנדל"ן), שמסורתית שייכות ללאומי ולפועלים. האשראי ניתן במרווחים נאים בזכות מבנה ההון וגיוס 1.4 מיליארד שקל בהנפקת מניות.
לוין ממשיך לייעל את פעילות דיסקונט, בין השאר בזכות הסכם קיבוצי מצוין שנחתם מול נציגות העובדים. אם נכונות ההערכות שהמנכ"ל מתחיל לחפש את דרכו החוצה (בעיקר בגלל תנאי ההעסקה הנחותים בהשוואה לממוצע בשוק הבכירים), הדירקטוריון חייב לעשות הכל, אבל ממש הכל, כדי להשאירו.
את התוצאות הבולטות ביותר לחיוב רשם מזרחי טפחות, שבניהול משה לארי, שקיבל בנק עם דנ"א מצוין ורק הלך ושכלל אותו. מיליארד שקל רווח רבעוני לבנק הוא מספר נדיר. תחום המשכנתאות, עם נתח של 189 מיליארד שקל מתוך תיק אשראי בהיקף 298 מיליארד שקל, ממשיך להיות מנוע הצמיחה העיקרי. הבנק חגג כל הדרך לאינפלציה בזכות העובדה שמחצית מהמשכנתאות שהעניק ללקוחותיו צמודות למדד.
חוץ מזה, הבנק מתחיל לחפש לעצמו מנועי צמיחה חדשים בתחומי השקעות ועסקים חדשים בתחום ההייטק וההשקעות הריאליות. בנק מזרחי טפחות, שהתמזג עם בנק אגוד, אכן מתחיל לתת פייט לבנקים הגדולים, והוא מתמודד איתם מול לקוחות גדולים.
4. קמעונאות בשקל
איש העסקים רמי לוי התחיל מלמטה. הצלחתו מוסברת גם בעובדה שהוא לרגע לא שכח מניין הגיע. לוי התרחק מעסקי אוויר כמו שביבי מתרחק מכרטיס אשראי, והוא פורס בפניי את אחד מעקרונותיו העסקיים החשובים:
"מי שלא קשוב לציבור לא יכול להצליח. הטלפון שלי פתוח לכל לקוח, וזה עוזר לי לטפל בזמן אמת בלקוחות. מי שפונה אליי בתלונות או בהצעת ייעול, יקבל תשובה באותו יום. פניית לקוח מבחינתי זה עוד עובד ללא שכר. הלקוחות הם הזרוע הארוכה שלי. כל פנייה מטופלת מיידית: אם צריך להתנצל ואם צריך לפצות, מפצים".
כמי שחי את השוק, מהן לדעתך הסיבות ליוקר המחיה ואין מטפלים בהן?
"הטיפול ביוקר המחיה במשק בית צריך להיות כמו בעסק. הבעיה היא שרוב ההוצאות הן שירותים שאנחנו מקבלים מהמדינה, ואין לנו שליטה עליהן. אנחנו לא יכולים לקבל את השירות בשום מקום אחר. זה בדיוק המקור של הריכוזיות והמונופוליסטים. המסים והמכסים הם רוב ההוצאות של משק הבית.
"אני לא מבין למה צריך לייקר בכל שנה את הארנונה. מדוע צריך לגבות כל כך הרבה מכס על מכוניות. קופסת טונה אתה יכול להחליף במותג אחר, אבל אי אפשר להחליף את המדינה או הרשויות. הן האחראיות ליוקר המחיה. זוג צעיר שרוצה לקנות דירה משלם עוד עשרות אחוזים רק כי המדינה מוכרת קרקעות למרבה במחיר, ואלה כבר עלו במאות אחוזים. המדינה שולטת ב־92% מהקרקעות, והיא חייבת לשחרר".
אז אתה מטיל את כל האחריות על המדינה ופוטר מאחריות את הסקטור העסקי ואת היבואנים הבלעדיים?
"שם לפחות יש תחרות, ואצל היבואנים הבלעדיים ניתן למצוא מוצרים תחליפיים לטונה או שמפו. לא חייבים לקנות מותגים. מי שרוצה לשלם ביוקר על מותג זו בעיה שלו. אבל שלא תטעה: אני לא מצדיק העלאת מחירים, גם אם היא מגיעה מהסקטור הפרטי. הכוח נמצא בידיים של הצרכן. יכול להיות שיצרן או יבואן העלה מחירים כי חומרי הגלם וההובלה התייקרו. יכול להיות שעלויות התפעול עלו. גם המאפיות רצו להעלות את מחיר הלחם, כי הקמח עלה בעולם ב־50%. אני לא מצדיק העלאות שרירותיות, אלא רק אם מדובר בסכנת פשיטת רגל".
אז בוא נגיע לרשתות הקמעונאות שלגביהן נטען, לדוגמה על ידי החקלאים, ששם נמצא יוקר המחיה.
"כמי שעומד בראש רשת קמעונאות שמדווחת לבורסה, אני יכול לקבוע שהרווח הגולמי ממש אינו מוגזם. אנחנו זהים ואפילו יותר זולים מהעולם גם ברווח התפעולי וגם ברווח הנקי. הבעיה לא נמצאת אצלנו. אם יש רשת שיווק שמוכרת יקר, הצרכן לא חייב לקנות שם. שיעבור לרשת אחרת".
האם לדעתך הצרכן הישראלי פראייר?
"מי שקונה בכל מחיר הוא פראייר. צריך לקנות חכם, ואני חושב שהצרכן הישראלי למד לקנות. אני תמיד ממליץ לקנות מוצר שנמצא במבצע ושצריך אותו. במאמץ לא גדול אפשר למצוא מוצר זול יותר או מותג פרטי. הצרכנים מתחילים להבין את זה ומשנים את הרגלי הקנייה בלית ברירה".
אבל איך מצליחים לשרוד עם אינפלציה גבוהה כשהשכר נשחק?
"זאת עכשיו בעיה קשה. כשיש אינפלציה, הריבית עולה. לרוב משקי הבית יש הלוואות ומשכנתאות והם משלמים ריבית, וזה יורד מההכנסה הפנויה. אנחנו מבינים את הבעיה ואנחנו ברשת רואים מה טוב לצרכן ואיפה אפשר להוזיל. אנחנו עושים את העבודה בשביל הצרכן. בניגוד לאחרים לא הופתעתי מהמדד הגבוה, כי ראיתי מה קורה בעולם. האינפלציה אצלנו נמוכה במחצית לעומת העולם וזה לא ייתכן. עכשיו הפער הולך ומצטמצם".
האם אתה שומע על עוני בישראל עד כדי חרפת רעב וחיטוט באשפה?
"אני מאמין שיש עוני ושקשה מאוד לאנשים לגמור את החודש. אבל יש אנשים טובים שלא אדישים לעוני ועוזרים לעניים לקבל אצלם עבודה, או שנותנים תרומות. אורח החיים של העניים שונה מזה של אדם רגיל. אדם עם כסף מבלה 14 שעות ביממה. העניים הולכים לישון יותר מוקדם, משתעממים ולא הולכים למסעדות.
"קורה שאני נתקל באדם שמחטט בפח ואני עוזר לו כדי שיתחיל לעשות משהו עם עצמו ויפסיק לחטט. אני שומע על יותר ויותר אנשים שלא קל להם. אם זוג צעיר הולך לעבוד ומשלם 4,000 שקל למעון לילדים, כמה כסף כבר נשאר לו? כשהחשמל והארנונה מתייקרים זה לא קל. אבל במזון יש תחרות, ולא חייבים אגס ב־20 שקל, אפשר גם ב־8 שקלים. יש תפוחי עץ מצוינים גם ב־6 שקלים ולא ב־15".
לו היית יועץ של שר האוצר, מה היית ממליץ לו לעשות?
"קודם כל, להוריד כמה שיותר מכסים ומסים. צריך לתכנן נכון יותר את התקציב, כי אם יש הוצאה - מישהו צריך לממן אותה, וזה בא על חשבון הציבור. מדינה חייבת להתנהל מבחינת התקציב בדיוק כמו עסק. הייתי מקצה 5%־10% מהתקציב הבא אך ורק לצורך טיפול ביוקר המחיה. אם יש עודף גבייה של 10 מיליארד שקל, מדוע שלא להעביר חלק מהכסף לסבסוד חלקי של העלייה בתעריפי החשמל?
"המדינה והפוליטיקאים צריכים לעבוד ולא לייצר רק כותרות. אסור שישכחו שבסוף שהם משרתים את הציבור. אבל הפוליטיקאים חושבים רק על עצמם ואיך לשלוט ולהביא יותר מנדטים. כל אחד רוצה להיות שר. ובסוף, אחרי שיקבלו את המשרה, הם יגדילו את האגו. הפוליטיקה קיימת אצל כולם ואין הבדל בין שמאל לימין. הם חושבים על עצמם, ואני, בניגוד אליהם, חושב קודם כל על הצרכן שלי".
מה הולך להיות מבחינת המחירים אחרי ראש השנה. מה המצב בחברת ישראייר שבבעלותך?
"המחירים לא יעלו כל כך מהר. אנשים חוזרים מחופשות הקיץ, ואחרי החגים יהיה פחות כסף להוצאות, ואני אומר את זה מניסיוני כבעלים של רשת. מי שחושב על הצרכן חייב לספוג חלק מהעליות, וחבל שהמדינה לא עושה כך. החלטתי לקנות את ישראייר, כי בסוף אני משרת את הצרכנים ודרכה אוכל לעשות את זה טוב יותר. אני יכול להוריד את מחירי הטיסות ולעשות טוב לאנשים שרוצים לטוס. ישראייר זולה יותר מכל החברות הישראליות. אני מנצל את השליטה שלי במספר חברות ועושה מבצעים משולבים".
יש לך כל כך הרבה ניסיון עם הציבור. אני יודע שהציעו לך ללכת לפוליטיקה. מדוע שלא תעשה את זה?
"הפוליטיקה שלי הם 8,500 שעובדים אצלי ו־2.5 מיליון לקוחות בחודש. הייתי במועצת עיריית ירושלים בהתנדבות, אבל גם שם עזבתי. הציעו לי בעבר להצטרף לליכוד ולקבל שריון ולא הסכמתי. אם הייתי מחליט ללכת לפוליטיקה, הייתי מביא לפחות 10 מנדטים אם לא יותר".