ישראל תחת מתקפת שמועות על הדר מוכתר: השם שלה בדוי, היא בתו של מיליונר, היא השתמטה מהצבא ועברה לגרמניה, היא שתולה של ביבי שמטרתה לשרוף קולות לשמאל, היא לא אדם אמיתי, היא הייתה פעילה ביש עתיד, היא קוריוז ובדיחה.
הדר מוכתר היא בתו של מיליונר ו"בובה על חוט"? כך היא הגיבה
על מוכתר, יו"ר מפלגת "צעירים בוערים", אפשר להגיד משהו אחד שאינו שמועה, אלא עובדה ברורה: היא לא צעירה. כלומר, היא צעירה בגיל (20), אפילו צעירה מדי מכדי להיות חברת כנסת (היא נדרשת להיות בת 21 כדי לכהן בתפקיד), אבל נפשה היא של בת 40 או 50. בגילה, היא לא אמורה להיות כה מאוכזבת, ממורמרת ונטולת חוש הומור.
לצעירים יש מידה מסוימת של תמימות וחוסר ודאות, המהולים ברצון מעורפל לשנות ולהשפיע - אבל בעתיד הרחוק. לא עכשיו. הצעיר הוא דחיין של משימות. הוא רוצה לטייל, ליהנות, להגיע למקומות זרים. הוא אזרח העולם. הצעיר יכול לדבר לאט, כי יש לו זמן. מוכתר היא הדברנית המהירה בארץ, בפער.
התופעות החדשות שקשורות לצעירים הן "נוודות דיגיטלית" ו"התפטרות שקטה". מוכתר היא ההפך הגמור. נוודה ושקטה היא לא. היא מציגה דברנות והתעסקות אובססיבית בבעיות המדינה, בקצב דיבור בלתי נתפס. היא מצליחה לדחוס ביליוני מילים שמצטופפות לכדי משפטים בלתי נגמרים, עם מבנים תחביריים מהמפותלים שידעה השפה. בפעמים אחרות היא מזכירה רשג"דית בצופים, שצועקת ססמאות בחרוזים בקצב של "אתם מאזינים למצעד הפזמונים". אפילו השם שלה הוא חרוז.
היא מדברת בביטחון מופרז על נושאים שהיא מודה שהיא לא באמת מבינה בהם. היא נוטה לדבר על עצמה בגוף שלישי, שזו כבר רמה חדשה של חשיבות עצמית נטולת מבוכה. היא אומנם הכחישה את כל השמועות בעניינה, אך עצם זה שיש עליה שמועות, אלה חדשות טובות מבחינתה. גם האחוז וחצי מקולות הבוחרים שהיא השיגה בסקר חדשות 12, הוא נתון מעודד עבורה. סופרים אותה. רואים אותה. מתייחסים לנוכחותה. בשביל אדם חסר אידיאולוגיה, נטול משאבים והיסטוריה של עשייה - זה הישג מדהים.
ירון זליכה בטח מתקנא בקלילות שלה. אלי אבידר אולי מפנטז על שליטה ברשתות כמוה. ואיילת שקד שואלת את עצמה: מה עשיתי שאני מסתופפת עם אבידר, זליכה ומוכתר באזורי האפס עד שני אחוזים וחצי. הנושאים שהיא מעלה נכונים ומטרידים, אבל פתרונות אין לה. היא מבטיחה שהיא תעסיק אנשי מקצוע שימצאו פתרונות. לדעתה, זאב אלקין ואיילת שקד, מרב מיכאלי, יאיר לפיד ובנימין נתניהו - כולם אותו דבר. לא שינו כלום. אבל היא עצמה מגיעה לציבוריות הישראלית עם היעדר עשייה ואפס קבלות.
היא מזכירה נהג מונית שרוטן שנמאס לו כבר מכולם ואין למי להצביע. או כמו מועמד בן 13 שמגיע ל"הכוכב הבא", עם תועפות של כריזמה ורצון, אך הקול שלו עדיין בשלב שהוא נשבר ומתחלף. אגב ילד בן 13, הסוגיה הכלכלית שהטרידה אותה השבוע היא המחיר של נחשי הגומי. היא צייצה: "16 ש"ח לגומי. גומי. גומי. דיייי! נראה לכם הגיוני?????". חכי שתראי את מחיר חטיפי הדובונים.
היא מפזרת הבטחות שחוקות שכל פוליטיקאי יכול להבטיח, תמיד, כל פעם, בכל מקום בעולם. היא חותמת על כך שהיא וכל שאר חברי מפלגתה ייסעו בתחבורה ציבורית גם אחרי שהיא תהיה שרת התחבורה - אף שעדיין אין לה חברי מפלגה. אה, וגם מנדטים כדי לעבור את אחוז החסימה אין.
הבטחה נוספת שלה היא שכל אזרח יוכל לקדם משאל עם על כל נושא. זה באמת מה שחסר לנו - סבבי בחירות בלתי נגמרים, לסירוגין, עם משאלי עם על נושאים מתחלפים. היא גם מבטיחה להתחבר לכל מי שיעזור למגזר שאותו היא מייצגת, בין שהוא הגון או מושחת. אגב, בראיון השבוע אמרה שבעיניה כולם מושחתים.
ההתעניינות התקשורתית בה מבטאת ייאוש מוחלט. מבחינת הציבור והתקשורת היא טאבולה ראסה. לוח ריק. אולי זה יתרון, מכיוון שיש עייפות ומיאוס מפוליטיקאים ישנים, מוכרים, השייכים לאליטה בורגנית, שדואגים זה לזה. במובן הזה היא בשורה מרעננת.
האנטגוניזם שהיא מעוררת הוא לאו דווקא בגלל אייג'יזם (גילנות) או מיזוגיניה. זה לעג בגלל הפער שבין היומרה לפוטנציאל ההצלחה. כרגע היא חביבת התקשורת. מזמינים אותה לאולפנים, לועגים לה, אך גם מנרמלים אותה, לכן התמיכה בה עולה. הדר מוכתר היא תוצר תקשורתי ריקני ומקושקש ועוד תהפוך לפוליטיקאית לגיטימית ב־1 בנובמבר. או בסבב הבא.