זה לא קרה ביום אחד, כשפתאום יש מאין החלו לירות בנשים וילדים חפים מפשע במגזר הערבי. זה היה תהליך ארוך שאף אחד לא עצר. משם זה זלג לשאר המגזרים והאזורים. וכעת, החיים של כולנו תלויים על בלימה. זה לא נחת משום מקום כאשר רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים פירקו על מדרכות זאטוטים וקשישים, והביאו לכך שכל יציאה פשוטה מהבית עלולה להסתיים בשברים ובנכות. זו גם לא בשורת פתע שבני נוער משתלטים על בתי ספר בבריונות ובאלימות.
רק עיוור לא יכול לראות שהדברים הללו קורים מתחת לאף. הם מתחילים בקטן, בניסוי כלים של פורעי חוק ויחידים, נטולי מצפון וחינוך, והופכים בהיעדר ענישה וטיפול למכת מדינה. כעת נכון יותר לומר שזו הפכה לדרכה של המדינה. כבר שנים ארוכות הפשע וצבירת הנשק בחברה הערבית הולכים וצומחים והופכים לכדי נורמה. זה התחיל בדיווחים על נפנוף נשקים מכלי רכב נוסעים ויריות באוויר. ראינו את זה ברשתות החברתיות והיינו המומים. אחר כך הטפטוף הפך למבול. כל מי שהיה צריך לעצור את השטף, לא עשה דבר. כעת, כל דאלים גבר. הם יורים בלי חשבון באזרחים ובאזרחיות שחיים תחת שלטון אימים, והרשויות דוממות. מספרים לנו סיפורים בלי כיסוי. שנעשות פעולות, אבל בפועל דבר לא מתקדם. רק השבוע נרצחו אם ובתה ביריות בלוד, הבת השנייה נפצעה ומאושפזת בבית חולים.
זה קרה גם כשהמדרכות שלנו הפכו לזירות קטל. היינו שם כשהכלים החשמליים האלה נולדו ונוכחנו באימה כשבני טיפש עשרה ורוכבים פזיזים חתכו הולכי רגל במהירות מבהילה באזורים שאמורים היו להיות בטוחים. בהיעדר אכיפה וענישה, הם המשיכו והפכו למסוכנים יותר. השבוע צעדתי עם הבת שלי על המדרכה. היא שובבה קטנה ונמצאת בגיל שבו אוהבים לרוץ. אנחנו חיים בגבעתיים, לא אזור הפקר. ועדיין, פעם אחר פעם בטיול קצרצר היא ממש ניצלה בנס. בהזדמנות אחת שליח שמיהר כמעט עלה לה על הרגל, ובאירוע אחר אדם מבוגר שרכב על כלי חשמלי שנראה כמו טנק משוריין, טס בסמיכות מבהילה אליה. הדריסה שכמעט התרחשה נראית עבור המקרבנים כעניין לגיטימי ויומיומי. זו הנורמה. הם אפילו לא עוצרים לבדוק. לא מאיטים. ואין אף אחד שאוכף את ההתנהגות שלהם.
סוף השבוע ילדה בת 4 אושפזה בבית החולים. נער בן 16 פגע בה בזמן שטיילה עם אביה בנמל תל אביב. לפי התיאור, הוא צעק לעברה משהו על הברקסים הרופפים, דרס, קם והמשיך לדרכו נטול אכפתיות. הצעיר נעצר ושוחרר כעבור זמן קצר. בטיעונים לעונש בוודאי נשמע מפיו של עורך דין יקר על מעשיו המופלאים ותכונותיו הטובות של אותו רוכב. הוא ככל הנראה יסיים את הפרק הזה מהר מאוד וימשיך בחייו, בזמן שהקטנטונת הפגועה תתמודד עם ההשלכות הנפשיות והפיזיות של הפגיעה בה עוד שנים רבות.
אחרי שדווח על האירוע, פניתי לעוקבים שלי ברשתות וביקשתי שישתפו אותי בסיפורים דומים, אם חוו כאלה באופן אישי. בתוך זמן קצר הופצצתי. מאות הודעות על פגיעות שעברו הם, בני משפחה וחברים. תמיד זה אותו תסריט, שכולל הליכה על מדרכה, שהפכה לאזור מסוכן. התסכול העיקרי הוא מכך שאפשר לעצור את ההפקרות, בקלות ובמהירות יחסית. יש כסף בקופה הציבורית. הרבה כסף. זו הייתה שנת גבייה מצוינת. במדינת ישראל, כשרוצים, יודעים לטפל באיומים ביטחוניים על חיי האזרחים. ואל תטעו, אלו איומים משמעותיים לא פחות מאיראן ומנסראללה. יש שיאמרו חמורים הרבה יותר.
מדוע שלא יחזיקו במשטרה זרוע שמטפלת בכלים חשמליים? שיוסיפו עוד פקחים על מדרכות ובצמתים? שידרשו מחברות שמשכירות כלים חשמליים לקחת אחריות על התאונות ועל מפגעי הדרך שהרוכבים מותירים בדמות כלים שמושלכים על המדרכות וחוסמים את המעבר. יש לקבוע כי מי שרוכש קורקינט או אופניים חשמליים יחויב לרכוש ביטוח. ואם הפוגע קטין, האחריות הפלילית תהיה על הוריו. פשוט, לא?
ולגבי האזרחים שמחזיקים ועושים שימוש בנשק חם, אני תמה: איך מדינה שיכולה למצוא מפגעים פוטנציאליים בארצות מרוחקות ולחבל במתקני גרעין שמורים היטב, לא מצליחה להקים כוח ייעודי ומיומן שינטרל את המפגע הזה.
לילדה שנפגעה בנמל ולאם והבת שנרצחו השבוע בלוד זה כבר לא ישנה, אבל מה עם הקורבנות הבאים? נדמה לי שלנבחרינו אין מושג שאלה בעיות בוערות. תראו את המתרחש במדיות החברתיות של השרים הממונים, הם לא בכיוון בכלל. בעצם מה אכפת להם? הם ממוגנים ומאובטחים, נוסעים ברכב השרד, ואנחנו נמשיך להידרס ולהירצח.