טינדר חגגה אתמול (חמישי) עשר שנים להיווסדה. מאורע שצריך לגרום לנו לעצור לרגע כחברה ולחשוב על האופן שבו אפליקציות ההיכרויות עיצבו מחדש לא רק את סצינת ההיכרויות, אלא גם את חייהם הרגשיים של אותם משתמשים, שעבורם הפלטפורמות האלו הפכו להיות דרך חיים.
לכל מי שלא מעורה בסצינת ההיכרויות של העידן הדיגיטלי, הקביעה הזו עשויה להישמע מוזרה ואפילו דרמטית. כיצד אפליקציה תמימה יכולה להשפיע על החיים הרגשיים של המשתמשים. הסטטיסטיקות מראות שיש לא מעט אנשים שמבלים חלק גדול מזמנם, כשעתיים ביום ליתר דיוק, בהחלקה ימינה ושמאלה. החלקה בין מאות פרופילים של בני זוג פוטנציאליים. החלקה ימינה מסמנת עניין בבן או בבת הזוג, בעוד החלקה שמאלה פוסלת את הפרופיל ומעבירה אותו לסל האשפה הווירטואלי.
ההחלקה ימינה ושמאלה באפליקציה הותירה אחוז גבוה של משתמשים עם תסמיני שחיקה קשים. החלק האירוני הוא שמצד אחד אנשים התעייפו וחשים מיואשים ומתוסכלים מאיֺ־יכולתן של האפליקציות לספק את הסחורה המבוקשת, אך מצד שני הם פשוט לא מסוגלים לעזוב.
חלק גדול מאלו שמתייאשים ועושים הפסקה, חוזרים לבסוף. לא מתוך געגוע לאפליקציה, אלא מכיוון שכיום זו הדרך הכמעט בלעדית למצוא בן זוג פוטנציאלי. ואכן, סקר שנערך באפריל בקרב 500 בני 18 עד 54 על ידי חברת Singles Reports, הראה שכמעט 80% מהמשתמשים אמרו שהם חוו שחיקה רגשית וייאוש מלמצוא בן זוג.
ההחלקה ימינה ושמאלה משַווה לתהליך ההיכרות אלמנט של משחק. הבעיה היא שכאשר תהליך רציני הופך למשחק, רמת החשיבות שאנו מייחסים לו יורדת באופן משמעותי. כאשר מתארים לנו בן זוג פוטנציאלי שרוצים להכיר לנו, אנחנו נשאל עליו המון שאלות, נסתכל על הפרופיל שלו בפייסבוק, ננסה להבין איזה טיפוס הוא. במילים אחרות, נקדיש זמן ומחשבה לפני שנחליט אם לפסול אותו או לתת לו הזדמנות.
כל מערכת השיקולים הזו לא מתקיימת בטינדר. למעשה, חוויית המשתמש באפליקציה, שמאפשרת להחליק ימינה ושמאלה על פרופילים שמבוססים על מראה חיצוני, מהווה רמז לא מודע לכך שההחלטה צריכה להתקבל במהירות, ללא הקדשת מחשבה. בתהליך הזה האצבע מאוד קלה על ההדק, ואנשים פוסלים המון בני זוג פוטנציאליים, שלוּ היו מכירים מחוץ לפלטפורמה – היו יכולים ליצור עמם קשר משמעותי.
חשוב להבין: אפליקציות כמו טינדר אינן מעוצבות למציאת בני זוג למשתמשים, אלא כמשחק ששואב אותך לשחק עוד ועוד. האפליקציה בנויה באופן כזה שההנאה מהחיפוש גוברת במקרים רבים על ההנאה ממציאת בן זוג פוטנציאלי. הממשק של טינדר בנוי כך שהוא מעודד את המשתמשים לבלות זמן באפליקציה. המשתמשים לא יודעים איזו החלקה תוביל למאץ', ממש כמו במכונת מזל בקזינו ואתרי הימורים.
היות שהתגמול הוא בלתי צפוי, כל הפתעה חיובית בדמות מאץ' מעלה את רמות ההנאה. הכיף הוא בחיפוש. ככל שתיווצרנה יותר התאמות – כך יותר משתמשים יעזבו את האפליקציה, אך ככל שנעלה את רמות הריגוש אצל המשתמשים, ככל שניצור אצל נשים תחושת נחשקוּת ואצל גברים תחושת ציד, וניתן להם להרגיש שכל עלמות החן פרושות לנגד עיניהם במרחק לחיצה, כך האפליקציה תצליח יותר.
למקסם או להסתפק?
גורם נוסף ומשמעותי שנותן לטינדר עדיפות על פני היכרויות בדרכים ישירות הוא שטינדר העלימה את הכאב שבדחייה. זה הסוד של טכנולוגיה מצליחה – לספק מענה אלגנטי לקושי פיזי או רגשי. טינדר נטרלה את הכאב הכרוך בלפנות למישהו או מישהי ולקבל סירוב. אין הרבה אירועים שיכולים להיות מכה לאגו שלנו כמו דחייה. אבל כאשר אנו עוברים לחפש זוגיות באפליקציה, אלמנט הדחייה נעדר מהמשוואה.
מעצבי האפליקציות דואגים שהמשתמשים יקבלו את הרושם שמספר האפשרויות הוא בלתי מוגבל. במקום לראות את היתרונות במציאת בן זוג, אתרי ההיכרויות מדגישים את הוויתור על כל שפע האפשרויות. אבל לאשליית הבחירה מתווספת תחושה נוספת, סמויה, לא מודעת, כזו שלא מדברים עליה – היכולת לעשות סלקציה, להכריע במשיכת אצבע מי ראויה או ראוי, זוהי למעשה הפנטזיה האולטימטיבית.
תחושת העליונות שהאפליקציה מאפשרת למשתמשים היא משהו שלא קיים מחוץ לגבולות העולם הדיגיטלי. כל לחיצה ימינה או שמאלה נותנת תחושת סיפוק, שבאופן אירוני מתגברת בעת פסילת פרופיל. כאילו יש גן עדן של נשים או גברים שמתהלכים בפני המשתמש והוא יכול לבחור ביניהם ממש כמו באתרי פורנו. כל גבר ממוצע מרגיש לפתע כמו זכר אלפא.
היום כבר ניתן לדבר על תכונות אישיות מסוימות שגורמות לכך שאנשים לא יצליחו להכיר בן זוג באפליקציה, לא משנה כמה זמן יבלו בה. אז האם אתם ממקסמים (Maximizers) או מסתפקים (Satisficers)?
הממקסם הוא זה שבהינתן רשימת פריטים לבחור ממנה, יעבור פריט־פריט, ינסה להעריך כל אחד מהפריטים מבחינת עלות־תועלת, ורק אחרי שעבר על כל הרשימה – יקבל החלטה. גם אז, לרוב, לא יהיה בטוח בהחלטה. הוא חי בתחושה מתמדת של החמצה, של מה היה קורה לו היה מקבל החלטה אחרת, טרוד באובססיביות בכל אותן אפשרויות שלא בחר. כמובן שככל שיש יותר אפשרויות, התסכול גובר והקושי מתעצם. לאנשים אלו יהיה קושי רב למצוא בן או בת זוג באפליקציה.
לעומתם, המסתפקים אינם בוחרים בחלופה המיטבית, אלא בהחלטה הטובה דיה (good enough). הם ימצאו את הפריט הראשון ברשימה שעונה על הקריטריונים שהגדירו מראש – ויבחרו בו בלי להטריד את מנוחתם במחשבות על כל אותם פרופילים שלא הספיקו לראות. באופן כללי, אנשים אלו הרבה יותר מאושרים.
מוחנו לא בנוי לבחור מבין שפע אפשרויות, הוא מתוכנת לבחירות פשוטות. אנחנו לא מסוגלים להחזיק בזיכרון העבודה שלנו (מה שבעבר כונה זיכרון לטווח קצר) יותר משבעה פרטים בו־זמנית, ולכן ההשוואה בין מספר גבוה של פרופילים הופכת לבלתי יעילה.
בעולם שבו הכל כה זמין, נגיש ובשפע, הערך של המוצרים באופן טבעי יורד. מה הטעם להשקיע בקשר? כמו שאפשר מראש להזמין בגד מחו"ל בכמה מידות ולא להצטער אם הוא לא מונח טוב, אותה תפיסה חלחלה לזוגיות. אם לא הולך טוב עם אדם אחד, העלות של השקעה ביחסים קיימים גבוהה מהעלות של מציאת מישהו אחר.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה