אם היה עוד צורך להעמיד ולייצב את איראן כמדינה סרבנית, מבודדת, מובדלת מהעולם החופשי, סיפק את הצורך הזה נשיא איראן, אברהים ראיסי, בנצלו את הופעתו במליאת העצרת, להציג את תמונתו של איראני שידוע היה כמופקד על הפעלת מערכתה טרור של איראן במדינות זרות ושחוסל בהתנקשות שביצע ארה''ב. מחווה טיפשית שרק אישרה וחיזקה את תדמיתה של איראן כמדינה מנותקת ומנודה בזירה העולמית.
כמו קודמיו חזר והצהיר כי "ארה''ב תמשיך לפעול לקידום שלום בר-קיימא בין המדינה היהודית והדמוקרטית של ישראל לעם הפלשתיני". כמו-כן הוסיף, "אנחנו מחוייבים לבטחונה של ישראל. נקודה". נאומו של הנשיא ביידן כלל משפט שראוי לתשומת לב רבה משקיבל. משפט שצופן משמעות רבה ופוטנציאל למעמדה של מועצת הבטחון, הגוף היחידי של האו''ם המוסמך להפעיל כוח לאכוף את החלטותיו. גוף שבשנים האחרונות איבד הרבה ממעמדו ולמעשה שותק והפך חסר אונים.
הנשיא ביידן התייחס להרכב מועצת הבטחון והביע תמיכתו ברעיון להגדיל ולהרחיב את הרכבו. זהו רעיון שמתגלגל במסדרונות האו''ם מזה שנים. בפעם האחרונה השתנה הרכב מועצת הבטחון בשנת 1963. מספר החברות הבלתי קבועות גדל אז מ-11 ל-15. אבל מספר המדינות החברות באו''ם גדל והתרחב מאז מ-113 ל-193. הרכב החברות הקבועות במועצת הבטחון בעלות הזכות להפעיל ווטו, נקבע ב-1945 על ידי החלטה של בעלות הברית כפרס על נצחונן על גרמניה. זהו הרכב שלכל הדעות איננו מייצג ואף שם ללעג וקלס את השינויים העצומים שחלו בזירה העולמית ובמאזן הכוחות הבינלאומי. מדינות מרכזיות ומאוכלסות כמו הודו, ברזיל, גרמניה, יפן ןארגנטינה אינן חברות קבועות.
מזה שנים שבדיונים סגורים מדברים על תוכנית להגדיל את מספר החברות הבלתי קבועות מ-10 ל-21 ולצרף עוד חמש מדינות מרכזיות להרכב האקסקלוסיבי של חברות קבועות. מעניין אם הצהרתו של הנשיא ביידן על תמיכה בשינוי הרכב המועצה אכן יקדם שינוי כזה.
התרעות פיקוד העורף