אחת הקטגוריות הפופולריות ביותר בסוגה הפופולרית כשלעצמה של “פשע אמיתי" בטלוויזיה היא זו שעוסקת בכתות, ובפשעים שהן מצמיחות. ברוב המקרים, מדובר בכתות נוצריות הממוקמות בלבה העמוק והנבער, יש לומר, של ארצות הברית. עבור הצופה הישראלי, מדובר בחוויה מבלבלת לצפייה.
קיצוניות דתית משויכת אצלנו באופן אוטומטי לחרדים יהודים, ולחלופין - לקיצונים מוסלמים. בשני המקרים, הביטוי החיצוני של אותה קיצוניות הוא גברים מזוקנים ונשים עטופות מכף רגל ועד ראש, כשכל הנוגעים בדבר נראים שונים מאוד במראה החיצוני שלהם מאנשים “כמונו". אבל סדרות על כתות נוצריות, כמו "Sins of Our Mother", שעלתה עכשיו בנטפליקס, מציגות אנשים שנראים מערביים לגמרי, מתלבשים לא פעם באופן חשוף ובאופן כללי נראים כמו השכן שלכם ממול. הם רק מאמינים, כמו בסדרה המסוימת הזו, בסוף העולם, ורוצחים אנשים אחרים שהמנהיג הרוחני שלהם מגדיר אותם כ"אפלים" או כ"זומבים", ולכן יש להורגם. בשורה התחתונה, לא משנה איך הם לבושים. כל מקום שיש בו “קדושה", אמת מוחלטת וסמכות רוחנית שאי אפשר לחלוק עליה, הוא פוטנציאל למעשים חמורים.
זה נכון למוקדי קיצון דתיים, כמו כתות חרדיות הנחשפות אחת לזמן לא רב, ומתגלות כמוקד של ניצול ופגיעה בשם האמונה. זכורה למשל כת “לב טהור", שאנשיה הואשמו בחטיפות, התעללות, נישואי קטינים ועוד ועוד. אבל גם למתחמים שנתפסים לכאורה כחילונים לגמרי. רק לאחרונה פרסם האתר “פוליטיקלי קוראת" תחקיר מקיף על המרכז הרוחני “אשרם במדבר", הממוקם בערבה. מקום שהתיימר להיות מוקד של קהילה, התפתחות אישית ועשייה אלטרנטיבית, אבל על פי עשרות עדויות שנאספו בתחקיר הפך למוקד קבוע של פגיעות מיניות, ניצול ואלימות. שלא במפתיע, גם המתחם ה"רוחני" הזה נוהל ביד רמה בידי שני גברים שנתפסו כסוג של גורואים, סמכויות רוחניות וטיפוליות כריזמטיות, שניצלו על פי התחקיר נשמות פצועות שהגיעו אליהם כדי למצוא מזור ונתנו בהם את אמונן המוחלט.
מדובר כבר בתחקיר הרביעי של “פוליטיקלי קוראת" על מה שהם מגדירים כ"פגיעות בשדה האלטרנטיבי". שדה ששייך בעיקר לצד החילוני של המפה. אבל, שוב. הצירוף של תפיסת דברים כ"קדושים", התבטלות עצמית ומנהיגים דומיננטיים שתמיד נכנסים אל תוך הוואקום הזה, כמעט אף פעם לא נגמר טוב.
אותו עיקרון בדיוק נכון גם לעולם שהוא לכאורה הכי רחוק מדת - עולם הבמה והמשחק. כי גם שם, בבתי הספר למשחק או בחוג לתיאטרון, מדובר בעולם טוטאלי, שלא לומר - טוטליטרי. התפיסה המסורתית בתחום היא שהבמה היא מקום קדוש. משהו שבעבר אפילו בא לידי ביטוי בטקסים שונים הקשורים בעלייה אליה, כאלה שאינם הגיוניים או מעשיים יותר מטקסים דתיים הנתפסים כמופרכים. אבל מעבר לטקסים, גם באופן מהותי יש עדיין מוקדים שונים בתוך העולם הזה שמתנהלים באופן בעייתי. בלשון המעטה. ושוב, יש פה המיקס הפסול הזה בין אנשים - בדרך כלל צעירים מאוד וחסרי ניסיון - שרואים למולם סוג של מטרה קדושה/ נשגבת וגו', שכדי להגשים אותה הם מוכנים לבטל את עצמם. ומהעבר השני - אנשים מבוגרים ומנוסים, כריזמטיים ומצליחים, שעלולים לנצל את הסיטואציה הזו לטובתם. להתעמר, להשפיל, לנצל מינית.
אפשר למצוא את זה בבתי ספר למשחק, שבדרך כלל בנויים סביב דמות אחת של גורו כל יכול (ע"ע מסכת האישומים כנגד גרי בילו ז"ל, מנהלו הנצחי של בית הספר בית צבי). וגם בחדרי חזרות, שהופכים למשך שבועות רצופים לבועה מנותקת מהעולם החיצון, שבה הבמאי הוא לפעמים על תקן אלוהים, אבא, אמא ומאהב - בכרטיס אחד. זה קורה פחות ממה שהיה נהוג בעבר, ועדיין. הכמיהה של אנשים למשהו שהוא גדול מהחיים היומיומיים - לא משנה אם יקראו לו קדוש, הגשמה עצמית או חלום - היא תמיד הזמנה פתוחה לאנשים אחרים כדי לנצל את הכמיהה הזו. וכאן ההבדל, החמקמק והקשה מאוד לאיתור, אבל הקריטי, בין רצון להשיג ולכבוש, ובין קדוש.
על הסכין
- והפעם, ממש - על הסכין. כלומר, “סכין" - ספרו החדש (בגרסה עברית) של יו נסבו וה־12 במספר בסדרת הבלש הנורווגי שלו, הארי הולה. אפילו בתקופה שבה קריאת ספר הפכה למנהג נדיר אצלי, עלילות הארי הולה מצליחות לכשף אותי כמו פעם. השילוב של מתח גבוה, אינטליגנציה, רפרנסים תכופים מעולם המוזיקה והרבה מאוד אופל עובד מצוין גם בספר הזה.
- עוד בסקנדינביה, ועוד בהקשר לכתות, מומלץ לצפות ב"Entrapped", סדרת ההמשך הנטפליקסית ל"Trapped" האיסלנדית. הפעם, שני הבלשים שנראים כמו ההגדרה המושלמת ל"אנטי־גיבורים" חוקרים רצח של חבר כת, הקשור לסכסוך קרקעות עם כנופיית אופנוענים. הסיפור אפקטיבי, אבל כבר ראינו כמוהו. הבונוס הוא הנופים שאי אפשר לשבוע מהם.
- חברת התעופה איזיג'ט הודיעה שהיא משיקה אפליקציית היכרויות מיוחדת, שמיועדת לנוסעים שלה. אלה יוכלו להיפגש בתור לבדיקה הביטחונית, בכל פעילות אחרת בטרמינל, או במטוס עצמו. בהכירנו את תעריפי האקסטרה של חברות הלואו־קוסט, צפו בהמשך לקונדומים היקרים בעולם, ורדים שעולים כמו סחלב נדיר, או משפטי פתיחה במחיר מופקע.