חיבוקים, נשיקות וצלילה מהירה להשלמת פערים. תקופת החגים מביאה איתה מפגשים משפחתיים. עוברים מהצעת הנישואים שקיבלה אחת להריון המיוחל שסוף־סוף הגיע לשנייה, ומקבלים עדכון שהחייל עבר גיבוש ונשאר בבסיס בחג. ואז, בלי שום הודעה מוקדמת, מישהו זרק לחלל האוויר את מילת הקסם "ביבי", ושולחן החג הפך ברגע לזירת התגוששות פוליטית. בכל זאת, אנחנו הישראלים מאמינים שמשפחה לא בוחרים, אבל מפלגה כן.
השיחה על המתכון הצרפתי של חלת החג המתוקה התחלפה בדיון על החוק הצרפתי, המטרה הסופית שאליה חותרים בליכוד, לדבריו של דוד רפי. "רק ביבי, לא יעזור לכם כלום, לא סיגרים ולא שמפניות", ענתה לו דודה שרה בזמן שפתחה עוד בקבוק של קברנה סוביניון.
כמו בשנים האחרונות, גם ערב החג הזה עסק בעיקר בשאלת "כן ביבי" או "רק לא ביבי", וגם בעלייתו המטאורית של כוכב הסקרים איתמר בן גביר. "רק הוא יחזיר את המשילות", צעק גולן, שמצביע השנה בפעם הראשונה. "אתה מדבר על זה שלא עשה צבא וגנב את סמל המכונית של רבין", ענה לו אבא שלו.
אפילו סיר הקציצות המיתולוגי של סבתא לא הצליח לחבר בין הגושים ולהרגיע את האווירה, שהלכה והתלהטה, עד שהגיעה ההנחיה האוסרת על שיח פוליטי נוסף במהלך החג - מה שתפס בדיוק לשתי דקות.
אם לנסות לנתח את המציאות הפוליטית והחברתית דרך שולחן החג - ישראל לא במצב טוב. השיח וההסתה הפכו את כולם לרובוטים, שמקבלים בהכנעה כל טענה שמציג הגוש שאליו הם משתייכים. כל צד בטוח שהוא צודק וחושב שהצד השני עוכר ישראל, ושיש למנוע ממנו להקים ממשלה שתהיה מסוכנת למדינה. קמפיין ההפחדה שמנהלות המפלגות מצליח לחדור ולהשתלט על התודעה.
כולם מפחדים מכולם - אלה שחושבים שהדמוקרטיה בסכנה, אלה שמשוכנעים שאנו בדרכנו למדינת הלכה, אלה שחרדים לאובדן הזהות היהודית, ואלה שבטוחים שהישיבה עם המפלגות הערביות תהיה על חשבון ביטחון אזרחי ישראל. מצד אחד רם בן ברק, שמזהיר שנשים יצטרכו ללכת עם שביס במידה שגוש הימין יעלה לשלטון, ומצד שני דוד אמסלם, שרוצה להיות שר המשפטים כדי לפרק את המערכת, ועל הדרך, אם אפשר, לשלוח גם כמה אשכנזים למכלאות.
הרשתות החברתיות הפכו לקִנים של פייק ניוז. נחילים של בוטים ופרופילים מזויפים שמשגרים לטוויטר מדי יום שקרים והכפשות בתזמון ובתיאום, לפי תוכנית פעולה סדורה ואפקטיבית, כדי לפגוע בלגיטימיות של יריבים פוליטיים. כשיורים הרבה שקרים לחלל האוויר ברגע אחד, משהו בסוף פוגע ותופס. אפילו כיפת ברזל לא הייתה יכולה לעצור את מטח השקרים הזה, מכונת רעל משומנת שלא נחה לרגע. השקר מקבל חיים והופך לאמת שמופצת על ידי אלפי חיילים שטופי שנאה.
הכל מותר בטוויטר, הציפור הרעילה לא בוחלת בכלום. גם המשפחות לא מחוץ לתחום. תמונה מחתונת בנו של ראש הממשלה זכתה לתיאורים של "משפחה עלובה ואומללה", ומצד שני, היעדרה של בתו של נתניהו מההקדשה בספרו החדש הולידה מסע הכפשות. חומר רדיואקטיבי שמסוכן לחברה הישראלית.
אבל מילא הבוטים והפרופילים המזויפים: הח"כים, נבחרי הציבור שלנו, מתנהלים בטוויטר כאילו מדובר בזירת מי השופכין של ישראל. בכל יום נשבר שיא חדש של שפל, של עליבות ובחירת מילים שלא מכבדת את אלו שנשלחו על ידינו כדי לשפר את המציאות הישראלית. כך כתבה ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן לראש ממשלת ישראל בתגובה על כך שיש עתיד ביקשה לתייג את ערוץ 14 כערוץ תעמולה: "אני חושבת שאתה טיפש וחלול נורא. כמה שאתה בור, ככה אתה יומרני רשלן ונפוח" .
האלימות של השיח בטוויטר הופכת לפיזית. כל שבוע אנו מתבשרים על מקרי אלימות בין פעילי השטח של המפלגות השונות. האירועים יוצאים משליטה. העיקר להצליח לגרד עוד מנדט, גם במחיר של הרס וחורבן.
כולם הפכו לעבדים של הפוזיציה. אין סימני שאלה, רק סימני קריאה. אותם אירועים מקבלים פרשנות אחרת כשמדובר בצד השני. אלה שמבקשים להגן בחירוף נפש על הדמוקרטיה דורשים עתה פגיעה בערוץ תקשורת ימני. מי צריך לתייג את ערוץ 14 כערוץ תעמולה? גם חייזר שינחת בישראל יבין זאת, בלי תרגום בגוף הטקסט. פתאום סתימת פיות לגיטימית, אם היא משרתת את הצד השני. יש אין ספור דוגמאות שממחישות כמה איבדנו את העיסוק האמיתי במהות והתנוונו מחשבתית. הפסקנו לחשוב ולבחון מי צודק ולמה. ההשתייכות לגוש מחייבת להתיישר מול הדעה הרווחת.
ידענו מראש שבחירות חמישיות יפרקו אותנו מבפנים, אם נשאר בכלל מה לפרק, והיום כבר ברור לכולם ש"אחדות" היא מילה שלא מתאימה לישראל של 2022, ואולי אף מוטב שניפרד ממנה במקום לייפות את המציאות המכוערת בצלופן משומש וסרט מתנה קרוע. ההבדלים בין המגזרים והגושים גדולים, הפחד והשנאה שבתוכנו מאיימים לפרום את הקשרים הבודדים שעוד נותרו. השאלה המדאיגה היא אם בשעת הצורך, כשיגיע איום מהותי מבחוץ, נמצא את הדרך להיות מאוחדים? האם המנהיגות תדע להניח בצד את האינטרסים הפוליטיים לטובת חוסנה של מדינת ישראל?