מה שמהמם אותך ביוון הוא פער המחירים המטורף ביחס למה שמתרחש בארצנו. כמעט בכל קטגוריה מדובר בנוקאאוט אמיתי, שמשאיר אותנו בלי מילים. ולא רק ביוון. חברים שחוזרים משלל מדינות באירופה המערבית מתחרפנים, איך זה יכול להיות? שם כל כך זול ואצלנו - תעריפי בית מרקחת. 

כדי להמחיש את העניין אפרט בפניכם את החוויה האתונאית שלי. חזרתי בתחילת השבוע משם. האסימון בעניין נפל כבר בארוחה הראשונה שלנו בעיר. זמן קצר אחרי הנחיתה בשדה התעופה ירדנו למרכז העיר, הלב של הלב. יוון היא אחת המדינות הכי מתוירות בעולם, ובסוף ספטמבר מפוצץ באתונה בכל מקום, כל הזמן. הרחובות שוקקים ביום ובלילה, והמלונות עמוסים. ולא רק בישראלים. המוני אמריקאים, בריטים ועוד. מה שלא תרצו. אין חדר פנוי. טיילי העולם יצאו בהמוניהם אחרי הקורונה, כולם עם ארנקים פתוחים ורצון לזלול את החיים. 

סימנו מסעדה אקראית שזכתה לציון סביר בגוגל. חיכינו בערך 20 דקות עד שהתפנה שולחן. מכיוון שמדובר בשיטת כל הקודם זוכה, אשתי ארבה ארוכות לכמה תיירים ממזרח אירופה שהתענגו על הבירה שלהם, עד שפרחה נשמתנו. בתום השלוק האחרון שלהם זינקנו והתנחלנו במקומם, בלי יותר מדי גינונים. 

זו הייתה מסעדה יוונית פשוטה, מבוקשת ותיירותית מאוד, מה שאומר שפוטנציאל העקיצה אינסופי: אפשר לדפוק מחירים ואף אחד לא יתלונן. היינו שני מבוגרים, ילדה בת 3 וחצי ותינוקת. כולם חמושים בתיאבון של סוס. תקענו ראשונות, עיקריות, בשרים, קולה, מים מינרליים, יין ובירה של חצי ליטר, שלא סיימתי. הכל כיד המלך. המנות גדושות וטעימות להפליא. אוכל יווני כמו שצריך ושירות מעולה. המחיר? קצת יותר מ־50 יורו. בשער של היום מדובר בפחות מ־200 שקלים. 

אני חוזר: פחות מ־200 שקלים לשלושה אנשים מורעבים ותינוקת. כולל הכל. בישראל ארוחה כזו הייתה עולה הרבה יותר מכפול. לעזאזל, לאפה בצלחת בישראל עולה קרוב ל־25 יורו. יקר יותר ב־50% ממה ששילמנו. אילו היה מדובר במדינת עולם שלישית נשכחת, רפובליקת בננות ענייה, ניחא, אבל מדובר ביוון. מדינה אירופית לכל דבר. לא מזרח ולא בטיח. למה ההפרש כל כך גדול? מה ההסבר? 

השוואת המחירים חזרה על עצמה פעם אחר פעם, עם אותה תוצאה. הצטרפו אלינו עוד אנשים, ביקרנו במסעדות אחרות, כולן נחשקות, נחשבות ומומלצות, ותמיד החשבון היה מצומצם עד מאוד ביחס למה שהולך במחוזותינו. מילא. אולי זה רק בתחום אחד, חשבנו לעצמנו. מי יודע אילו סודות אצורים בארצם של הפילוסופים בענף המסעדנות שמאפשרים הוזלות שכאלה? כמובן שהתבדינו. 

התחנה הבאה: זארה, מוקד חובה לכל ישראלי שמכבד את עצמו בחו"ל. כמה עלה? קל ופשוט: כחצי מחיר ממה שאצלנו. איך יודעים? אפשר לבדוק דרך הרשת בקלות בדיוק כמה לוקחים על אותו פריט בישראל. כדי למנוע בלבול אבהיר זאת שוב: אותו פריט בול ב־40%־50% פחות. איך אפשרי הדבר? אפשרי. העמסנו בגדים, בעיקר לקטנה, והמשכנו. 

היות שטיילנו כל הכנופיה ביחד, קפצנו גם לסופרים המקומיים כדי לארגן קצת חטיפים והפתעות שיהיו בחדר לרגעי מצוקה. ופלים, שוקולדים, צ'יפס ושלל חטאים שאנחנו מרשים לעצמנו בעיקר בחו"ל, פועלים מצוין כשמגיע הצורך להרגיע ילדה שנכנסה להתקף בכי. הכל בגרושים. רחוק שנות אור מביקור בסופר הכי זול באזורנו. 

אבל הנקודה הכי מעצבנת היא הפירות והירקות. ישראל היא ארץ החקלאות. הנגב פורח, והראש היהודי ממציא לנו פטנטים שמשביחים כל קלמנטינה ועגבנייה, אז מדוע לכל הרוחות בשוק באתונה קילו עגבניות עולה פחות מיורו בעוד אצלנו זה פי שלושה, ארבעה ולעתים אף יותר? 

בחלק ניכר מהסקרים העדכניים, כשבודקים מה הכי מטריד את הציבור, רבים משיבים: יוקר המחיה. עצוב שמעט מאוד פוליטיקאים מדברים על הצרה הצרורה הזו ועושים אפילו פחות. ומה עושים חלק מהישראלים בתגובה? עוברים ליוון. שם הם יכולים לחיות בכבוד. בעצם לא רק בכבוד, שם הם יכולים פשוט לחיות טוב.