הנחת יסוד: בכל סיבוב של חיכוך מדמם בגדה עולה העם הפלסטיני מדרגה משמעותית נוספת בגיבוש הלאומיות האזרחית והלאומנות באריזה דתית. בדיוק כמו אצל הישראלים. לא מדובר רק בניתוח סוציולוגי אלא ברמת אלימות גוברת והולכת, וברמת הצדקה לאלימות גוברת והולכת מצד כלל האוכלוסייה, הן הפלסטינית והן הישראלית.
בשני הצדדים המניע לאלימות הוא פחד מידבק, חשדנות עיוורת ונקמה נזעמת. וציווי אלוקי או מן אללה. הסיפור הזה נמשך וחוזר על עצמו מעגלית, והוא נובע מתחושת כוח בלתי מציאותית של מפעילי הכוח והכוחות. בין שזה גנרל או שוטר ישראלי שנכנס לסחרור ובין שזה פרחח שכונות פלסטיני שמתודלק בלחצים אישיים ותמיכה סביבתית. וכתמיד בזמנים של דם ודמעות, מגיחים הציניקנים והאידיאולוגים הנחושים, אלה שמחפשים לעשות את המכה ולהכות כל מי שמתנגד להם.
בישראל אלה הם רקדני הדם הוותיקים וזורעי הפחד בימין. כשאיתמר בן גביר מדבר על שינוי נוהלי הפתיחה באש (כשיהיה בממשלה), הוא מדבר אל הקרביים של הליכודניקים שעליהם רוכב ביבי, ושל צעירי החרדים והחרד"לים שמחפשים את ה"תיקון" שלהם באלימות נגד ערבים.
בינתיים בגדה עסקים כרגיל. תודה ששאלתם. יורים. אינתיפאדת 1-2-3, אינתיפאדת הסכינים, החמושים, הנערות, ועכשיו מה? כשאני מציץ בילדים שמתרוצצים ברחובות ויורים, נראה לי שהמהומות הנוכחיות ייכנסו להיסטוריה כאינתיפאדת התינוקות. חברי חוליות הירי החי של גוב האריות אינם תינוקות, אלא שלכל אחד מהם יש גורים. ואם שום דבר ארור לא ישתנה, אז שום דבר ארור לא ישתנה, והתינוקות של היום יהיו בגוב האריות של מחר.
בגדה הפגינו יאיר לפיד ובני גנץ בלבול, חוסר אונים והטחת אגרופים לכל עבר. את חוזה הגז הם העבירו כדוגמה לאורח שבו ממשלה אמורה לתפקד: להעדיף אינטרס לאומי־ביטחוני על פני בוכהלטריזציה של הסכסוך (קו המצופים וכו') והתעלמות מלחצי בחירות. כשהשטח בגדה בוער, הדרך היחידה של לפיד וגנץ לנהל את המשבר כראוי היא להתעלם מתאריך התפוגה של הממשלה ולעבוד כמו שעבדו לקראת חתימת חוזה הגז בלבנון. לצפצף ולבלום את צה"ל. לא משנה מי אומר כותב או היכן.
דיסטל אטבריאן, סגל, שקד, כהנא א', כהנא ב', המסר של כולם הוא בנימין נתניהו, והמסר של נתניהו הוא נתניהו. בדרך להסכם הגז המסר היה (בין השאר) "חיזבאללה ישתמש במיליארדים מהגז כדי להתחמש בטילים ורקטות נגד אזרחי ישראל, ואיראן תתמקם מול ראש הנקרה ומול מאגרי הגז של ישראל". כשהסתבר לנתניהו שהתגובה הכללית להסכם הייתה בין טוב מאוד לניחא־מקובל־עלינו, הוא נאלם ונעלם.
מה שלא שינה את אפקט פינקלשטיין, שאליו נתניהו מכוון גם באירועי הירי בגדה. במכה הראשונה הוא מכפיש ומאשים כדי לצרוב תודעה. בהמשך, כאשר מסתבר ששיקר ולדבריו אין ביסוס עובדתי, הוא מתפוגג וסומך על כך שהצריבה הראשונית משאירה את חותמה המצטבר בלי כל קשר לעניין עצמו. הרי איש מהקהל שלו לא יתנער ממנו משום שהכפיש והאשים. ממילא מי שמזהה את הטריק, את הפער בין זעקות הזעם בהתחלה לתוצאות האמת בסוף, הוא שמאלני ובוגד. וממילא שאר העם מבולבלים, אז יאללה לפליק פלאק הבא.
זה מה שמתיר לגנץ ולפיד לפעול בגדה כמו שפעלו מול לבנון כלומר מול חיזבאללה: בשכל ובהתעלמות מרעשי רקע. אומנם בגדה אין מאזן אימה משתק כמו מול חיזבאללה, לעומת זאת השליטה בגדה מאפשרת ביצוע החלטות מהרגע להרגע. רצוי כמובן במסגרת הבנת מגבלות הכוח. אם הרגעת הגדה לא תבוצע, האחריות להמשך האלימות תיפול עליהם. לא על צה"ל, שנדחק לפינה עקב התלקחות בכמה מוקדים ומחסור בחיילים, ודאי לא החיילים עצמם שחותרים למגע, שהוא מטבע הלוחם.
מעגלי הפרובוקציה
כשנהרגה החיילת נועה לזר במחסום שועפאט, הוטל עוצר על המחנה והסביבה. כ־100 אלף כלואים שייצרו זעם שגלש החוצה, והכריח את הממשלה ומערכת הביטחון לבטל אותו למחרת. כך בדיוק ניתן לפעול במיידי: להפסיק את המצוד ההמוני. למבצעים האלה יש אפקט קטלני של נזק משני שהשפעותיו ודאיות. התגברות הטרור. וכמובן אסור להיכנע לדרישות המתנחלים והביטחוניסטים. אין סיבה שהשב"כ ואמ"ן לא יתאזרו בסבלנות ויעבדו מודיעינית הן בזיהוי ואיתור, והן בהמתנה לשעת כושר כדי לצוד חשודים, ודאי לא לשגר גדוד שמייצר עוינות מיידית של עשרות אלפים ומשקעי נקם של מאות אלפים.
שלא לדבר על כך שפעילות היתר במזרח ירושלים שרטטה לפתע את גבולות הגטו הפלסטיני במזרח ירושלים - ומה אתם יודעים, אלה הם גבולות ירושלים בירת פלסטין, וזו הייתה תגובת ממשלת אוסטרליה, שביטלה את ההכרה בירושלים הגדולה כבירת ישראל. שלא לדבר על הצורך לבלום בכוח פרובוקציות של מתנחלים ולהתעלם מתגובות נתניהו ושות'. לא רק משום שמדיניותם היא היא שגרמה לכל ההסלמות האלה, אלא גם משום שהדרך הנוכחית של עוד כוח מיצתה את עצמה כבר אתמול. אם לא שלשום.
ברמת היושר הפנימי צריך להפסיק לתרץ את אירועי הירי בגדה בהסתה של חמאס. השפעת אלימות המתנחלים על אלימות הפלסטינים גדולה לאין ערוך משידורי הסתה. התירוץ הזה טוב רק אם מתוכננת פעולת ראווה גדולה בעזה כדי לכסות על המחדל המתמשך בגדה. שלא לדבר על כך ששנות נתניהו דיכאו את היכולת של כוחות הביטחון הפלסטיניים לנהל אכיפה יעילה. בפעם האחרונה שבדקתי לפני כמה וכמה שנים, המתינו בעמאן כמה עשרות כלי רכב משוריינים עבור הרשות וממשלות ישראל סירבו להתיר להם לחצות את הגשרים לרמאללה.
אם הממשלה רוצה להיחלץ ממעגל הפרובוקציה־פיגוע־נקמה, היא חייבת לתפקד ישירות מול הציבור הפלסטיני. זה לא אמור להיות דיאלוג של מילים. את זה נתניהו מסוגל לרקוח ולשכוח טוב מגנץ ולפיד.
רק מעשים, ככתוב "וכל העם רואים את הקולות". מו"מ אמיתי שמלווה בהנחות אמיתיות ולא קטטות סעיפים של בירוקרטים ביטחוניים. לפתוח בגדול את שערי העבודה לישראל. לא צפיפות של קרון בהמות בכניסה אלא השקעה בתהליך זריז. או הסדר כניסה לקבר יוסף בשכם רק כאשר ניתן להבטיח שהשטח רגוע ומי שמאשר את הכניסה הם עיריית שכם וכוחות הביטחון הפלסטיני. ולא. לא לשגר מל"ט קטלני אם התשובה שלילית. וכן, לקצר מאסר של אסירים פלסטינים. אז מה אם הפלסטינים יצעקו ניצחנו מול הסיכוי להסדר ארוך טווח?
האם גנץ ולפיד מסוגלים? אם ילכו בדרך הזו והמצב אכן יירגע, אזי אולי הרגיעה תפגע במנדט או שניים מול תחזית החזרה לכאוס. מדובר כמובן בפנטוז, אבל כאשר המצב על הפנים, גם פנטוז הוא אופציה.