למי שציפה שהיצרנים ורשתות הקמעונאות יתאפקו, אפילו למראית עין, וידחו את העלאות המחירים - נכונה השבוע אכזבה עצומה. עד היום הם לא העזו לעשות את זה בגלל הביקורת הציבורית וגם בשל ההפגנות של ההסתדרות. אבל הבושה נגמרה. בשבוע שלאחר חגי תשרי ניצלו היצרנים את חלון ההזדמנויות ואת עיסוק המערכת הפוליטית בבחירות, והעלו בציניות מחירים באופן גורף.
החזרה לשגרת ימי החול אכן כואבת מבחינת הכיס. הכל יקר יותר. גם מי שקונה בתשלומים בכרטיסי אשראי ייאלץ לשלם ריבית הרבה יותר גבוהה. מהשבוע יהיה יקר יותר לקנות גבינות, קורנפלקס, שוקולד, גלידות, סבון, מרכך שיער, מוצרי נייר, אורז, סוכר ועוד. מחלבות כמו גד וטרה העלו את מחירי מוצרי החלב שאינם בפיקוח. אחריהן הגיעו סנו, יוניליוור, דיפלומט ועוד עשרות יצרנים והוסיפו שמן למדורה. זה קרה כאמור יום אחרי חגי תשרי (משלישי השבוע) וימשיך ביום הבחירות (1 בנובמבר).
ומה עם הרשתות הקמעונאיות? האם הן יעמדו בפרץ ויאמרו ליצרנים "לא בבית ספרנו"? יש צדיקים מעטים בלבד. המאבק ההרואי של שופרסל שהוביל היו"ר איציק אברכהן נגד ניסיונם של ספקים גדולים, ובכלל זה יוניליוור, להעלות מחירי מוצרים עשוי להוביל להצטרפותן של רשתות קמעוניות נוספות, כמו רמי לוי, יוחננוף, ויקטורי ונוספות - שעד כה ישבו על הגדר בתירוצים כמו: הקרמבו - שיוניליוור הזניקה את מחירו - אינו מוצר צריכה בסיסי ויש מוצרים תחליפיים זולים.
יצרני המזון הגדולים התאפקו עד היום ולא העלו מחירים, כל אחד מסיבותיו. שטראוס נמנעה בגלל פרשת הסלמונלה וסגירת המפעל בנצרת. סנפרוסט מקבוצת תנובה בגלל גילוי חלקי בעלי חיים במוצרים הקפואים. ואסם? כבעלת נתח השוק הגדול ביותר בחלקים ניכרים משוק המזון, היא מושכת אש. היא אכן ניסתה, נכוותה ונסוגה.
ובכן, דווקא היצרנים הגדולים היו הפעם האחרונים בתור. התירוצים להעלאות המחירים, ובהם: גידול בעלויות, ובעיקר שכר העבודה - שחוקים לעייפה. ומה עם הממשלה? היא מאיימת ערב הבחירות באקדח טעון בקפצונים. נכון להיום אין לה מנוף לחץ אפקטיבי על היצרנים. שר האוצר אביגדור ליברמן יתקשה לזמן ערב הבחירות מנהלי ענקיות מזון כמו אסם, שטראוס או תנובה, ולאיים עליהם בשיחת נזיפה.
הממשלה מתרברבת בפתיחת המשק ליבוא, הגמשת התקנים במכון התקנים וגם רגולציה מקילה במשרד הבריאות, אבל התוצאות בשטח אינן ניכרות. סיפרו לנו שרשתות ענק בינלאומיות בדרך לישראל, אלא שנכון להיום רשת קרפור (באמצעות סניפי מגה) היא היחידה. בשלושת החודשים האחרונים מאז כניסתה לישראל היא לא חוללה שום שינוי. זמן קצר לאחר הכניסה היא ניצלה את סגירת מפעל השוקולד של שטראוס כדי לייבא שוקולדים מבלגיה. זה עשה מעט רעש וזהו. אף רשת קמעונאית רצינית לא תעז ללכת ראש בראש נגד שטראוס.
בתחום מחירי המזון ומוצרי הצריכה לא צפויות חדשות דרמטיות. הסיכוי שהמחירים יירדו דומה לסיכוי שביבי יסכים לתמונה משותפת עם בן גביר. יבואניות מזון בורסאיות כמו דיפלומט יעשו הכל כדי למקסם מחירים, ואחריהן כל האחרות. הממשלה הבאה תצטרך לקחת את יוקר המחיה במזון כפרויקט מיוחד כדי שמחירים אכן יירדו. כיום אני לא רואה איך זה קורה.
המשימה העיקרית של הממשלה הבאה בתחום יוקר המחיה תהיה מחירי הדיור. כאן יש לה הרבה יותר מה לעשות, ואם תצליח בכך, דיינו. כדי שזה יקרה, יש צורך בצעדים בתחום הרגולציה (הקלה על הרשויות המקומיות) והמיסוי (שינוי מנגנון מס הרכישה) ובהקלות על קבלנים הבונים לשכירות.
2. 0-1 לבנק הדיגיטלי
הבנק הדיגיטלי וואן זירו ציין השבוע חודשיים לפעילותו. הוא המריא לתודעה הציבורית בעקבות הריביות הנדיבות המוצעות ללקוחות על הפלוס בעו"ש, ובניגוד למתחרים - הוא אינו גובה עמלות. זו כבר בשורה צרכנית מרעננת.
לאורך זמן הבנק ייתן פייט למערכת הבנקאית, ולו רק בזכות העובדה שהוא מתחיל להוות חלופה. שוקי אורן, יו"ר הדירקטוריון, מלווה את הבנק מתחילת דרכו ביולי 2019. צוות ההקמה המצומצם כלל אז אותו, את המנכ"ל גל בר דעה ואת אייל גפני, יועץ חיצוני המשמש כיום כסמנכ"ל אסטרטגיה.
לאורן ניסיון עשיר במערכת הפיננסית. הוא התחיל את הקריירה באוצר, עבר לתפקיד ניהול בבנק כללי (שהיום נקרא U-BANK – י"ש), ניהל את בנק לאומי שווייץ, ומאוחר יותר שימש כחשב הכללי באוצר. עם פרישתו ניהל את חברת ההשקעות קרדן וכיהן בדירקטוריונים כמו פקר פלדה.
"הגעתי לפגישה עם איציק דבש, איש החזון שמאחורי הבנק. הוא קישר אותי עם מריוס נכט, בעל הבנק לשעבר. מרגע שישבתי איתו ודיברנו על הבנק, מיד אמרתי כן. לא ביקשתי לחשוב, למרות שהיו לי הצעות אחרות. לא שאלתי אפילו מה השכר ומהם התנאים. אמרתי מיד שאני בפנים, כי זה נושא שישב אצלי חזק והתחברתי לחזון הבנקאות החדשה. בער בי להיות חלק מחברה שיכולה להביא שינוי בכל השוק הפיננסי. מעל 40 שנה לא קם בנק בישראל. וואן זירו זה לא עוד בנק, אלא כזה שיכול לשנות את כללי המשחק", אומר אורן.
מספר נתונים על פעילות הבנק נחשפים לראשונה. הוא נשלט על ידי אמנון שעשוע, הבעלים של מוביליי. בעלי מניות שמחזיקים עד 5% בו הם בנק יוליוס בר השוויצרי, קרן סרברוס (דרך הבנק הצרפתי מיי מאני בנק), חברת הטכנולוגיה הסינית טנסנט ומספר קרנות השקעה, כולל מסינגפור. בינואר השנה נערך סבב גיוס של 120 מיליון דולר. שעשוע השקיע תחילה 10 מיליון דולר, והגדיל את היקף השקעתו ל־75 מיליון דולר. בשלב זה הבנק לא מפרסם דוחות כספיים (בהיתר בנק ישראל), אך ברור כי בשנה הראשונה לפעילותו הוא מפסיד.
הבנק מעסיק 400 עובדים, מתוכם 100 בנקאים. עד היום העניק הלוואות בהיקף 25 מיליון שקל. היקף הפיקדונות גבוה בהרבה ועומד על 430 מיליון שקל. הבנק הקצה מסגרות לכרטיסי אשראי בהיקף 295 מיליון שקל ו־150 מיליון שקל בחשבונות עו"ש.
מספר לקוחותיו עומד על 22,700, וקצב פתיחת החשבונות הינו 250־300 ביום. כצפוי, מרבית הלקוחות הם צעירים. הפילוח מראה ש־90% מהלקוחות הם בני 18־53 (מרביתם עד גיל 35).
הבנק עדיין לא יצא בקמפיין פרסום מקיף למעט שיווק בדיגיטל. הפרסומאי של הבנק, גדעון עמיחי, יוביל את הקמפיין בעיתוי מאוחר יותר. זירו וואן החליף את הבורסה לני"ע בהענקת חסות לליגת העל בכדורגל בהיקף של 4.5 מיליון שקל לשנה. ההסכם הוא לשנתיים עם אופציה לשנה נוספת.
יו"ר הבנק סבור שלמעט בתחום המשכנתאות, עדיין חסרה תחרות, בעיקר בתחום משקי הבית. "רוב משקי הבית עובדים עם בנק אחד ואינם מודעים ליכולתם להשיג תנאים יותר טובים", אומר אורן. "אחרים שואלים את עצמם למה לעבור לבנק אחר אם כל הבנקים אותו דבר. בשוק מספר שחקנים קטן, וכולם נותנים אותה הצעת ערך. זה בולט בעיקר בשירות. הבנקים היו צריכים להתייעל, וההתייעלות פגעה ברמת השירות וזה מורגש בהיבט התחרותי".
אחת הבעיות של וואן זירו היא חוסר היכולת לתת מענה פרטני ללקוחות. דין לקוח המשקיע 1,000 שקל כדין לקוח המגיע עם מיליון שקל. הם מעניקים את אותה ריבית לכל הלקוחות. הישראלים אוהבים להתמקח, וגם כאן לבנק אין מענה. הטיפול בכל הלקוחות נעשה בצורה אחידה.
אורן: "בישראל נוצר מצב שהריביות והעמלות בבנקים הן נושא למו"מ. אם אתה לא מתקשר לבנק, הכסף ישכב בעו"ש חודשים בלי ריבית. אם מתקשר, אז קודם ייתנו ריבית נמוכה, ואם מכיר את מנהל הסניף, תקבל יותר. אנחנו לא אוהבים את זה. זה מודל שלא יכול לעבוד בבנק כמו שלנו. הגישה שלנו שוויונית. ומכיוון שמלכתחילה אנחנו משלמים ריביות גבוהות משמעותית מהריביות בבנקים, וגובים ריביות תחרותיות על אשראי, אנשים לא צריכים לבוא להתמקח אצלנו, כי מראש הם מקבלים תנאים מעולים. זה נראה לי הדבר הנכון. לא נכון שנחזור למודל של הטבות ייחודיות ודיפרנציאציה. רק יצאנו לדרך, והמערכת הבנקאית מגיבה אלינו".
3. האריה הזקן
אריה דרעי הוא אחד משועלי הקרבות הוותיקים ביותר בפוליטיקה הישראלית. בכך אין ספק. רבים וטובים כמו צחי הנגבי נפלו בדרך לפסגה, אבל דרעי נופל וקם, כמו אותו משחק שבו מכופפים חייל בדיל, שחוזר למקומו כל פעם מחדש.
"חגי תשרי וההקפות עברו בשלום. בחגים הייתי בארץ. עכשיו אנחנו ממוקדים במטרה לקראת הבחירות. בעזרת השם אני מקווה לתוצאות טובות ולהחזיר עטרה ליושנה", אומר לי יו"ר ש"ס ושר הפנים לשעבר.
"אני שומע אין ספור עדויות על מה שקרה בחגים. אנשים מגיעים לסופר ולא קונים אחרי שרואים את המחירים. אפילו ארגוני החסד כבר לא יכולים לעמוד בגל בקשות הסיוע. גם עולי ברית המועצות לשעבר ירגישו את זה עשרת מונים השבוע, כי כמעט כל היצרנים מעלים מחירים. מאות אלפי משפחות מתקשות להתמודד עם המצב, וכשנקים את הממשלה הבאה נשנה את זה".
"מגזר נוסף הם 200 אלף עובדי ניקיון במגזר הציבורי שמחזיקים את כל הניקיון במוסדות הציבור. יש הסכם שעשו עם ההסתדרות להעלות את שכרם ב־1,000 שקל, אבל שרת הכלכלה לא הייתה מוכנה לחתום על הסכם ההרחבה. באוצר אומרים שההרחבה תעלה מיליארד שקל, והם מתנגדים. אעשה כל שניתן כדי ליישם את ההסכם גם במגזר הציבורי, וביבי יסכים לכך. הממשלה הזאת אכזרית".
"משבר הדיור בולט היום בתחום מחירי השכירות, וכל מי שיש לו מחסן קטן מקבל 4,000 שקל. אפילו כששני בני זוג עובדים, אם הם משתכרים שכר מינימום הם לא יהיו מסוגלים לשלם שכר דירה. אין דיור ציבורי. איך יכולים אפילו להתחיל את החודש? אני לא יכול לתקן את כל העולם, אבל אתחיל עם השכבות הכי חלשות".
"גנץ, עם כל הכבוד, אינו ראש המחנה, ולכן הוא לא רלוונטי. יש תחרות בינו לבין לפיד על ראשות הגוש, אבל אם גנץ חושב שהוא יהיה ראש ממשלה זה שטויות. אם חלילה גוש הימין לא יקבל 61, לפיד יקים ממשלה עם המשותפת וגנץ, כי גוש השמאל לא יעמוד בלחץ התקשורת. יש כאן אפשרות לממשלה עם נתניהו או לממשלה עם לפיד וגוש השמאל".
"מפלגת העבודה כבר לא חברתית, ומה שמעניין את השרה הכושלת מרב מיכאלי זו תחבורה ציבורית בשבת. לא תשמע ממנה מילה אחת על יוקר המחיה. גם מרצ זנחה לצערי את התחום. התפקיד בממשלה הבאה תלוי בעיקר בתוצאות הבחירות ובכמה שנהיה חזקים יותר בתוך הגוש. אם נהיה המפלגה השנייה בגודלה בגוש, נוכל לדרוש יותר. אבל נחלק את התפקידים בצורה שוויונית.
התרעות פיקוד העורף