הראשונים שהכירו בשינויים הדרמטיים שעובר איתמר בן גביר בדרכו אל השיא הפוליטי היו חבריו למפלגה, ברוך מרזל, מיכאל בן ארי ונוספים. בשיחות ארוכות שניהלו איתו, ניסו ותיקי המפלגה לשכנע את בן גביר כי גם אם נכנסת לכנסת והפכת לח"כ, אין לוותר על הקו הנוקשה.
"אני לא הרב כהנא": ח"כ בן גביר ממשיך בניסיון התמתנות?
תקרית חריגה: בן גביר אמר כי הוא חולק על עמדת הרב כהנא - וספג קריאות בוז
אם שואלים את מרזל, גם היום הוא לא זז ולו חצי מילימטר מהעמדה האידיאולוגית שלפיה יש לתמוך מבחוץ בממשלה הימנית, אך אין לקחת בה חלק מבפנים. עמדתו של מרזל, למעשה, הכי קרובה לזו של ההנהגה החרדית־אשכנזית האוסרת על נציגיה לקחת על עצמם תפקידים מיניסטריאליים.
בשנה האחרונה הופתעו מרזל וחברים נוספים לגלות כי בן גביר לא איתם בעניין זה. הוא מאמין באמונה שלמה כי בכוח ההולך והמתעצם שלו בשטח יש להשתמש במוקדי ההשפעה. השינוי הזה לא מצא חן בעיני החברים הוותיקים והבלתי מתפשרים. גם לא הרטוריקה, שנראתה להם כמתמתנת מיום ליום. הקרע בין בן גביר לבין חבריו עד לא מזמן הלך ונעשה ניכר לעין. במקביל, מתחת לרדאר, התפתח שיח חדש ומעניין מאוד.
זה התחיל במאי 2021, זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות. יצחק הרצוג הפייבוריט התמודד מול מרים פרץ האנדרדוג. הרצוג, הידוע כפוליטיקאי וכדיפלומט כמעט באותה רמה, ניהל את סבב השיחות בקפידה ולא ויתר על איש מחברי הכנסת, כולל הח"כ הטרי דאז איתמר בן גביר. השניים נפגשו, לראשונה בחייהם, בלשכתו הפרלמנטרית של בן גביר בכנסת - שכבר בתחילת השיחה הבהיר למועמד לנשיאות כי "עם כל הכבוד וההערכה, המועמדת שלי היא מרים פרץ".
הפגישה דווקא לא הסתיימה בנקודה לא נעימה זו, אלא המשיכה ברוח טובה, והשניים סיכמו להמשיך לעמוד בקשר גם אחרי הבחירות לנשיאות, ללא קשר לתוצאותיהן. בבוקר שלאחר ניצחון הרצוג, הופתע בן גביר לגלות כי הנשיא הנבחר שלח לו מסרון שבו כתב כי שמח להכיר אותו וישמח לא פחות לשמור על קשר גם בהמשך.
והקשר אכן נמשך והתפתח. הפגישה הבאה בין הנשיא הרצוג למועמד מטעם הציונות הדתית, איתמר בן גביר, התקיימה בעיצומה של מערכת הבחירות האחרונה. השניים נפגשו כמכרים טובים על אף ההבנה המלאה כי הפערים האידיאולוגיים בין השניים לא נעלמו, וכפי שבן גביר לא בחר בהרצוג לנשיאות בשנת 2021, כך סביר להניח כי הרצוג לא מתכוון להצביע לבן גביר בשנת 2022.
"בעולם פוחדים ממך, כי אינם מכירים אותך באמת", יעץ לו הנשיא. "תתחיל לדבר כלפי חוץ, תיפגש עם גורמים מחו"ל, תקבע פגישות עם דיפלומטים. תכיר להם את עצמך ואת השקפתך. אם ישמעו אותך ולא ימצאו בדבריך את הגזענות והקיצוניות שמהן הם חוששים, התדמית שלך תשתפר".
בן גביר שמע, הודה והפנים. מיד אחרי הבחירות טסה כל משפחת בן גביר לאילת לחופשה פרטית, וכבר משם קבע שורת פגישות עם גורמים דיפלומטיים. מי שנחוש להיכנס בקרוב למשרד לביטחון הפנים, התייחס לעצת הנשיא כאל תוכנית עבודה ופצח במסע הסברה עצמית מול העולם המודאג.
אחוז לא מבוטל של השיחות המתוחות שניהל ומנהל נתניהו אחרי ניצחונו עם הגורמים המערביים והערביים המודאגים נוגע בדמותו ובהשקפתו של השר לביטחון הפנים העתידי. בן גביר החדש, הממלכתי והמתון יותר, בהחלט מוריד מראשו של נתניהו חלק משמעותי של הלחץ החיצוני, וכבר כעת אפשר להניח כי לא הוא זה שצפוי להיות עושה הצרות המרכזי בממשלתו החדשה.
ביטחון או אוצר
מי שעלול להרבות כאבי ראש אצל ראש הממשלה העתידי הוא דווקא שותפו של בן גביר לרשימה, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. טעו אלה בתוך הליכוד ובייחוד בסביבת נתניהו (והיו לא מעט כאלה) שהעריכו כי דרישת סמוטריץ' לאחד משני התיקים הבכירים - האוצר או הביטחון - היא תרגיל לצורך העלאת רף הדרישות.
סמוטריץ' רואה בתוצאות הבחירות כשיא בקריירה הפוליטית שלו ונחוש למנף את המצב הייחודי שפותח בפניו אפשרויות שלא עמדו לרשותו קודם לכן. הבסיס המוצק של מפלגת הציונות הדתית אומנם אינו גדול, כ־5 מנדטים, אך נוכח קריסתה של מפלגת הבית היהודי, נפתח פוטנציאל משמעותי להרחבת הבייס. המטרה השאפתנית של סמוטריץ' היא להפוך למנהיג האולטימטיבי של הימין הדתי בתוספת מצביעי הימין שאינם שייכים למגזר הדתי־לאומי, אך רואים את מפלגתו כקרובה ביותר לעמדותיהם.
כדי לעלות ליגה ולהשיג את המטרות הגדולות, זקוק סמוטריץ' להישג בולט ומשכנע. תיק בכיר מהווה צעד הכרחי בכיוון הנכון. על כן, כל ההצעות לתיקים ה"מסורתיים" שהוצעו לו אינן רלוונטיות בעיניו. הוא בא לא כדי להפוך לזבולון המר או לזבולון אורלב. לכל הפחות, הוא חייב לרשום הישג ברמה של יריבו המר (עד לא מזמן), נפתלי בנט. אם לפני שלוש שנים קיבל בנט את משרד הביטחון עם 3 מנדטים, הוא אומר, תנו לי סיבה אחת למה אני לא יכול לכהן כשר הביטחון הבא עם 14 מנדטים של הציונות הדתית?
בנימין נתניהו, שכה נחרד מעצם המחשבה כי סמוטריץ', העקשן הידוע, הקשוח והלא נוח בתור שותף, יקבל את משרד האוצר, הכניס גול עצמי ברגע שפנה לאריה דרעי עם ההברקה לגבי תיק האוצר. "אם דרעי ידרוש את האוצר לעצמו, זה חוסם את סמוטריץ' כמעט הרמטית ובסוף יסתיים עם תיק החינוך או התחבורה או משהו בסגנון", טענו תומכי ההברקה.
תחילה יו"ר ש"ס לא נדלק מהרעיון. הוא כבר ראה את עצמו חוזר למשרד הפנים המוכר והחשוב לו מכמה סיבות. אך די מהר התאהב דרעי באפשרות לכהן כשר האוצר. ברגע זה פתח נתניהו במו ידיו קרב בין דרעי לסמוטריץ', ובשלב זה העניין הפוליטי הפך לעניין של כבוד. כל רגע שעבר, נעל ציבורית את דרעי על הדרישה לקבל את האוצר. בשלב מסוים הופתע נתניהו לגלות כי דרעי כבר רואה את עצמו כשר האוצר הבא, בעוד סמוטריץ' לא מתכוון לרדת מדרישתו לקבל או את האוצר או את הביטחון.
לא היעדר רקע צבאי אצל סמוטריץ' מעלה חשש אצל ראש הממשלה המיועד. כזכור, אביגדור ליברמן שכיהן בתפקיד זה לא הגיע אליו בתום קצונה בצנחנים. מה שהופך את השילוב בין יו"ר הציונות הדתית לבין תיק הביטחון לפצצה מתקתקת הוא הסמכויות הנרחבות של שר הביטחון בכל מה שנוגע להתנהלות בשטחי יהודה ושומרון. למשל, לא אחר מאשר שר הביטחון חותם על אישורי הבנייה מעבר לקו הירוק. כאשר זה סמוטריץ', קשה עד בלתי אפשרי לראות מצב שבו יו"ר הציונות הדתית לא חותם על אישורי בנייה בשומרון, או מתעלם מהבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית בשטחי C.
רק מהמחשבה על כמות השריפות העתידות להידלק מול הממשל האמריקאי אם וכאשר יקבל סמוטריץ' את משרד הביטחון, מקבל נתניהו כאב ראש נוראי. קואליציה הומוגנית וממשלה יציבה בהחלט יהיו לו, אך מה לגבי שקט ורוגע?