ימי הדמדומים האחרונים שבין הממשלות ירדו עלינו, וגם בעין בלתי מזוינת קל להבחין שהם לא מבשרים על זריחה קרובה, אלא על דמדומים של טרום שקיעה. בשבוע הזה סומן כבר היעד הבא לריסוק, אחרי שתפורק מערכת המשפט – צה"ל. צמרת הצבא, שהגיעה השבוע לאזכרה הממלכתית לראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון, לא הפסיקה לדבר על הדרך שעשינו מ־BG של אז (בן־גוריון) ל־BG של היום (בן גביר).
הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי, ועוד יותר ממנו – הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי – צופים בחרדה בהתממשות "התהליכים" שהצביע עליהם מי שהיה סגן הרמטכ"ל יאיר גולן. אז הוא הוקע – היום הוא נראה כדיאגנוסטיקן מדויק.
חבר הכנסת, ובקרוב השר, איתמר בן גביר, מי שמסתמן כאיש החזק של הממשלה החדשה ומי שכנראה יוביל אותה, הוכיח השבוע שגם בהיעדר ניסיון צבאי – הוא יודע להסתער במהירות על היעד. אירועי חברון סיפקו לו את הרקע המושלם להתחיל להטיל מורא על מפקדי צה"ל, ועל הדרך גם לקבע את הדה־לגיטימציה של ארגוני השמאל או כפי שיכונו מעתה "אנרכיסטים".
קמפיין השיימינג, שעלה חיש קל על המג"ד המצטיין שהעז לשפוט את פקודו, נועד להעביר מסר ברור של למען יראו וייראו. את כל זה עטף בן גביר במתק שפתיים של "דאגה לחיילים שלנו", ומיהר להצטלם עם אביו של הלוחם המגדף.
למג"ד הצנחנים אלמוג רותם, שהותקף לפני כחודש בגז פלפל כשניסה לבלום פרעות של מתנחלים בחווארה, הוא דאג פחות. הוא לא מיהר להתקשר למשפחתו, וגם לא למשפחתו של הצנחן שהוכה באותו אירוע. היה עגום לצפות בראיונות שהעניק לטלוויזיה לפני שבועיים מג"ד צבר של גבעתי אלירן אלפסי, אשר תיאר כמה הוא מרגיש עטוף בידי היישוב היהודי של חברון וקריית ארבע. ברגע שהעז לנקוט פעולה שלא משרתת אותם, הוא הפך למטרה – תמונתו וכתובתו הופצו ברשת כאיום ברור עליו ועל משפחתו.
בן גביר מנסה לעגן את המציאות השוררת דה־פקטו בשטחים, שבה צה"ל אוכף חוק וסדר רק על פלסטינים, אבל מאבטח באדיקות כל פעולה אלימה של המתנחלים. זה החל בחברון לפני עשרות שנים והתפשט בהדרגה לכל תחומי יהודה ושומרון. כבר לפני שנים רבות, כשעשיתי תעסוקה מבצעית בחברון, הכללים היו ברורים: כל עוד לא הפרעת למתנחלים – קיבלת תה חם ועוגיות. ברגע שניסית לעצור אותם מלהפוך דוכנים בשוק או לתקוף את השכנים הפלסטינים – הפכת ל"נאצי".
שתיקת הבכירים
כל הרמטכ"לים והמפקדים בפיקוד המרכז בעשורים האחרונים הרכינו ראש אל מול המציאות הזאת ולא ניסו לשנות אותה. גם היום יודעים מפקדי צה"ל שקו ישיר עובר בין צבא שמאבטח פרעות של מתנחלים בחווארה או בשבת חיי שרה בחברון לבין לוחם שאומר: "שונא אתכם, שמאלנים. אכלתם אותה".
הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט ניסה לסכור את הפרץ בפרשת אלאור אזריה. אבל ההצלחה שלו הייתה טכנית: אזריה אומנם נשפט ונענש, אבל ראש הממשלה דאז נתניהו התייצב לצד אזריה, ורוב מוחלט בציבור - ובתוך זה, גם בקרב חיילי צה"ל - משוכנע עד היום שנעשה לחייל עוול. מפקדי צה"ל שאמורים ומתיימרים להיות גם מחנכים – כשלו כאן. בל נופתע אם בימי הממשלה הבאה יזוכה אזריה בדיעבד או שיימחק הרישום הפלילי שלו.
איזנקוט הפגין בפרשת אזריה עמוד שדרה קשיח ולא מתכופף. המתקפה על המג"ד השבוע גרמה גם לכוכבי לחרוג ממנהגו, והוא נכנס להתנצחות עם בן גביר. "לא נאפשר לאף פוליטיקאי להתערב בהחלטות פיקודיות", אמר, ובן גביר זיהה מיד את ההזדמנות שהעניק לו הרמטכ"ל והשיב: "מצופה גם מהרמטכ"ל להימנע מהתבטאויות פוליטיות, בדיוק כפי שהרמטכ"ל דרש מהלוחם".
כוכבי, שנמנע במשך מרבית כהונתו מלהיכנס לשטח השמדה פוליטי, פסע לתוכו השבוע בעיניים פקוחות. הוא הבין שזה הרגע לצקת יסודות לתשתית ערכית איתנה, שגם מחליפו יוכל להמשיך ולצעוד עליה בביטחון. אם מפקדים יתחילו לקבל החלטות פיקודיות, ואולי גם מבצעיות, כשמורא הצייצנים ברשת עליהם – צה"ל יהפוך מצבא למיליציה. התגובה הרפה והריקה מתוכן שהואיל להוציא ראש הממשלה המיועד נתניהו, סימנה שאין לו שום רצון לבלום את בן גביר.
הרמטכ"ל הבא הרצי הלוי, כמו גם ראש השב"כ רונן בר, יודעים שהם הולכים להתנגשות בין הערכים והמקצועיות שלהם לבין הציוויים הפוליטיים שיונחתו עליהם, אולי גם בצורה של חוקים. מה יעשה ראש השב"כ כשהכנסת המשוחררת מביקורת בג"ץ תקבע בחוק שניתן להשתמש בכלי השב"כ למלחמה בטרור גם נגד מתנגדים פוליטיים? בר עשוי למצוא את עצמו בתפקיד שומר הסף האחרון של הדמוקרטיה הישראלית.
אם הרמטכ"ל וראש השב"כ לא יצליחו לשמר אחיזת ברזל בארגונים שלהם – הם הולכים להתפוררות. לכן גוברת גם החשיבות באיוש תפקיד שר הביטחון, מי שאמור לשמש כחומה בצורה בין הצבא לפוליטיקאים. למועמד הבולט לתפקיד, יואב גלנט, מי שגדל כלוחם ומפקד בצה"ל, יש את הניסיון והסמכות לשמור על המפקדים ועל שיקול הדעת שלהם, אבל גם הוא בחר לשתוק השבוע.
מסורתית, נתניהו דאג ששרי הביטחון שלו יסומנו כשמאלנים שבולמים את הממשלות הימניות הגאות שלו מלצאת להרפתקאות, ושישמרו עליו מהגחמות המיליטנטיות של שותפיו הקואליציוניים. גלנט יודע שאם ימונה, הוא יסומן כשמאלן התורן בממשלה הבאה וכשק החבטות של הימין הקיצוני. אבל הוא יוכל גם לזכות ביוקרה של מעמד המבוגר האחראי בממשלה הזאת, שבה האנרכיסטים האמיתיים יתיישבו בקרוב בכורסאות השרים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13