חמאס עשו תרגיל לאחד מיריביהם המרים בצמרת הרשות הפלסטינית. קלטת שבה נשמע אותו בכיר, חוסיין א־שייח', מצאה את דרכה לידם, והם הדליפו אותה לאתר חדשות בעזה. בקלטת נשמע א־שייח' מדבר עם מישהו (האלמוני שהקליט אותו), ומשמיץ ללא הרף את הבוס אבו מאזן.
"בן שישים ושש זונות", הוא מכנה את הזקן, "דפוק בראש". נימת דבריו כעוסה מאוד, ומורגש בקולו התסכול. א־שייח' אינו מסתפק בכך, ומאשים את אבו מאזן כי הוא מפיק תועלת מחוסר היציבות הביטחוני. הוא כל הזמן מקלקל, מאשים א־שייח' את אבו מאזן, ואומר: "צריך לחיות לצדו, אבל גם להתעמת איתו. אחרת שני הצדדים מפסידים".
א־שייח' הוסיף והתקומם על תמיכתו של אבו מאזן בתוופיק טיראווי, כיום אחד ממקורביו ובעבר בכיר במערך הביטחוני. "הוא חושב שהוא מס' אחת, אבל הוא הבעיה הראשונה במעלה". כאן טמון גילוי: מתברר כי אבו מאזן אינו רואה בחוסיין א־שייח' עצמו יורש אפשרי. במקום אחר הוא נשמע אומר: "ביום שאחרי אבו מאזן, הכל מוכן. יש לו תוכנית מסודרת".
א־שייח' הוא מזכ"ל אש"ף, ובפועל האיש מספר שתיים בצמרת הפלסטינית. הוא דובר עברית טובה ומכיר היטב את הישראלים. כבר שנים הוא משמש איש הקשר הראשון במעלה לצמרת הישראלית, ומאז מות סאיב עריקאת אף התחזק מעמדו בקרבה. ידיד פלסטיני הפנה את תשומת לבי לכך כי ביטויים שיצאו מפיו בקלטת זרים לז'רגון הפלסטיני והם תרגום ישיר של מטבעות לשון בעברית. למשל, "מאבק הירושה", או "היום שאחרי". השימוש בהם בפיו של בכיר פלסטיני מעיד על מגעיו הנמרצים עם בכירים ישראלים.
אינטריגות בין בעלי תפקידים קיימות בכל מבנה ארגוני. גם בצמרת ממשלים. גם אצלנו. על כן, הקולות שנשמעים בהקלטה בנאליים למדי. אבל הם משמשים תזכורת למי ששכח, כי תקופת אבו מאזן מתקרבת לקצה. אף שהוא צלול ושולט במתחולל סביבו, הרי הוא יחגוג במרץ 88 שנים. אנו בישראל טרודים במלחמות יהודים בוערות, ועל כן מגלים שאננות יתרה בנוגע ליום שאחרי לכתו. ייתכן שהיום הזה יגיע מחר, ואולי גם בעוד שנה או שנתיים.
אבו מאזן לא טרח להותיר עתודת שלטון מוערכת ויציבה. רבים בציבור סולדים ממנו, ובימיו התפלג המחנה הפלסטיני לשניים. גם ישראל אינה מבטיחה לו טובות. מערכת הביטחון אומנם מכירה בתרומתו המכרעת ליציבות, אך בפוליטיקה הישראלית רבים רוצים לראות במחיקת הרשות.
חוסיין א־שייח' יודע את כל זה, ובדרכו הבוטה מאשים את אבו מאזן כי הוא תרם לחוסר היציבות הביטחוני (כדי שיהיה לו את מי להאשים בסרבנות לשלום). האם א־שייח' יחליף את הבוס שלו? אין לו תמיכה בציבור, וגם בשורות פת"ח ספק אם יגייס רוב. גם אחרים בצמרת פת"ח יתמודדו על התפקיד, ואולי, כפי שאמר בעצמו, הבוס שלו כבר תפר בחשאי את החליפות. וזאת עוד לפני שהזכרנו את ראשי חמאס, שפעלו בשנים האחרונות לגייס את הרחוב ליום פקודה.
מבולבלים? אתם בחברה טובה. מראש היה זה יומרני לחזות כיצד תיראה הזירה הפלסטינית בעתיד הקרוב, אחרי שאף לא אחד מהצדדים פעל כדי לייצב אותה. אין להאמין לכל מומחה שיטען כי הוא יודע מה יקרה אחרי אבו מאזן. המציאות תתפתח מתוך עצמה, וכל תסריט העולה כעת - אפשרי.
נסיכות עומאן ואנחנו
הפרלמנט של נסיכות עומאן התכנס לישיבה מעניינת במיוחד. שבעה צירים ביקשו לעדכן את החוק נגד מגע עם ישראלים ולהרחיב את טווח ההפללה. עומאן היא מלוכה, סולטנות, והמלך קאבוס בן סעיד, המכונה שם סולטן, פרסם ב־29 ביוני 1972 צו הקיים עד היום.
בנוסח הצו נכתב: "ייאסר על כל אדם, בין שפרטי ובין שעובד מטעם מישהו, מגע ישיר או באמצעות מתווך עם גורמים רשמיים או יחידים המתגוררים בישראל או משתייכים אליה מבחינה לאומית, או שהם עובדים למענה או בשירות האינטרסים שלה, וזאת בין שההתקשרות שלהם איתה היא עסקית ובין שהיא כספית או מכל סוג אחר".
בהצעה המתוקנת ייאמר כי אסור לכל אזרח עומאני לבוא במגע עם כל ישראלי או גורם ישראלי רשמי, גם בתחומים של תרבות, ספורט, ואפילו אם שוחח עמו באמצעות הרשתות החברתיות. ההצעה נדונה בפרלמנט, ובסיום הדיון הוחלט להעבירה לעיון ועדת החוק והמשפט ולבקש את חוות דעתה.
לפני 50 שנה, בזמן שבו פרסם הסולטן קאבוס את הצו ההוא, כבר באו נציגים ישראלים ויצאו מארמונו כדבר שבשגרה. עוד לפני שהוא עלה לשלטון, בסוף שנות ה־60, התמודדה עומאן עם מרידה צבאית. ישראל, ביחד עם האיראנים והבריטים, שמחה לסייע להם.
עומאן הייתה, למעשה, המדינה הראשונה במפרץ שכוננה קשרים עם ישראל, אומנם בחשאי. לימים הפכו הקשרים הללו לגלויים. ב־1994, בעקבות הסכם העקרונות עם הרשות הפלסטינית, הוזמן לשם ראש הממשלה יצחק רבין. חלפו שנה וחצי, והעומאנים פתחו נציגות דיפלומטית בתל אביב והתירו לישראל לפתוח לשכה דומה בבירתם מסקט. בשלהי שנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הופסקו היחסים הרשמיים, וחזרו לבונקר.
ביוני 1972 מלאו לקאבוס שנתיים בלבד בתפקידו. הוא היה שליט טרי יחסית ואף צעיר – בן 32 בלבד. היו אלה ימי המתיחות הרבה שאחרי מלחמת ששת הימים. מצרים הובילה את מדיניות החוץ של הליגה הערבית, ורעבונה להחזיר את נתחי סיני משליטת ישראל היה בשיאו. באמצעות הצו האנטי־ישראלי, שילם הסולטן הצעיר מס שפתיים לחבריו הערבים, אבל באותה נשימה המשיך לרקום בסיס יחסים יציב עם מדינת ישראל, ולא סתם איתה, אלא עם צמרתה הביטחונית.
במלוכה, כמו במלוכה, הוד מעלתו הוא הקובע, ועל כן יוזמת החקיקה הזו, אם לא תיבלם בוועדת החוק והמשפט, תובא לפתחו של הסולטן כדי לאשרה או לבטלה. גם היום יושב בארמון במסקט סולטן טרי. היית'ם בן טארק ירש את קאבוס לפני שלוש שנים בלבד. נעליים גדולות מאוד חיכו לו, והוא עדיין שרוי בבניית סמכותו כמנהיג. זו איננה מלאכה קלה באקלים אזורי שורץ כרישים.
יוזמת החקיקה הטרייה נולדה כתגובת נגד לדיבורים אצלנו על התחממות היחסים. אנשי עסקים ישראלים מצויים במגעים נמרצים עם העומאנים אף בימינו אלה. שמה של הסולטנות עלה רבות בישראל כמדינה הבאה שתצטרף להסכמי אברהם. השיח הזה איננו נוח להם. הוא מעורר מתיחות בינם לבין שכניהם האיראנים, וגם מציג אותם ככלי צייתן.
רבים סיכוייה של הצעת החוק החדשה להיבלם אחרי שתגיע לשולחנו של הסולטן, ואולי אף לפני כן. כמו הקלטת של חוסיין א־שייח', גם ממנה אפשר ללמוד דבר או שניים על מצבנו. גם אם המשטרים הללו מפלרטטים עם ישראל, ואף שומרים בהתמדה על היחסים איתה, אין זה אומר שאוכלוסייתם כולה מעניקה לכך גיבוי.
הכותב הוא הפרשן לענייני
ערבים של גלי צה"ל
[email protected]