לפני ההפגנה שהתארגנה במוצאי שבת, רץ בקבוצות הוואטסאפ מסר ארוך, שלא היה ברור אם הוא אמיתי או מזויף. הוא התייחס להפגנה הספונטנית שהצליחה להוציא לא מעט אנשים מהבית בערב גשום, אך אין לדעת כמה אנשים היו יוצאים לכבודה מהבית לולא המסר, ולו היא הייתה מנוהלת אחרת.

המסרון הסביר שההפגנה מאורגנת על ידי גופי שמאל ולא על ידי גדי איזנקוט, יאיר לפיד או בני גנץ. ״מי שיבוא ימצא את עצמו מוקף בדגלי פלסטין ודי לכיבוש - יבחר כל אחד מה נכון לו לעשות, אבל חשוב שכולם ידעו את העובדות״, נאמר. הרבה אנשים שרוצים להביע מחאה על המהפכה המשפטית החפוזה שמתוכננת כאן, תהו אם הם צריכים בכלל להגיע.

אף אחד לא רוצה לבוא כשהוא טעון בכעסים לגבי רמיסה חרדית ורמיסה משטרית, ופתאום למצוא את עצמו בהפגנה שמניפים בה את דגלי פלסטין. הרי הסטת המסר למחוזות כאלו רק תעזור לממשלה העיוורת ממילא, להיות עיוורת עוד יותר לדרישות הלגיטימיות של ציבור עצום. זה גם לא מה שיוציא את המאסות מהבית.

ההפגנה זכתה להצלחה יחסית, וקיבלה לא מעט תשומת לב תקשורתית. אבל כדי שהאירוע יהיה מסיבי ויגרום לשינוי כלשהו בתרחישים המתוכננים, השמאל צריך להתכבד ולהזיז את עצמו הצדה. כרגע מתפרצות מדי פעם התארגנויות ספונטניות של שמות מוכרים ממחוזות השמאל, אבל המאסות אינן מאורגנות.

יעילות ההתנגדות לא תבוא רק ממעשיהם של לפיד, גנץ ואיזנקוט, אלא גם מכך שהשמאל הישראלי יבין סוף־סוף שהוא מסתכם במרצ שלא עברה את אחוז החסימה, ובמפלגת העבודה על ארבעת מנדטיה. הוא לא המיינסטרים, הוא לא יוציא מאסות לרחוב, מעטים יתייצבו מאחוריו, ולכן הוא לא יכול להוביל מהלכים.

הוא צריך להכיר בחוסר הרלוונטיות שלו להמונים, לקחת צעד לאחור ולהצטרף למי שכן מסוגל להוביל אותם. האם בשמאל מסוגלים להפנים את זה? או שהם שיכורים מהתעמולה הביביסטית, שעמלה על הדבקת תגית ה״סמול״ גם על אביגדור ליברמן וגדעון סער?

מוצלחת ככל שהייתה, ההפגנה הייתה אירוע שגורמים מהשמאל התעקשו להנהיג. גורמים מהמרכז ניסו להצטרף לאירוע, אבל לדבריהם נתקלו בתשובה בסגנון ״אנחנו קיבלנו את האישורים, ולכן אנחנו נוביל״. זכותם, כמובן, אבל אם השמאל לא ישכיל להבין את מקומו האמיתי, הוא יכשיל את ההתנגדות למהלכים הקשים שעומדים להעביר כאן.

מעט מאוד ישראלים מגדירים את עצמם כבעלי דעות שמאל. אומנם שיעור ניכר מהם הגיעו רחוק, הפכו לאנשי מקצוע מוערכים בתחומם או תפסו עמדות כוח, אבל אין בישראל מאסות שמחזיקות בסל דעות השמאל כמות שהוא. נהפוך הוא - יש מאסות שסולדות מחלק ניכר ממסרי הסל, או סתם חשות שהם לא מספיק חשובים בעת הזו.

השמאל התכווץ לגרילה, בעוד שהמרכז הוא הגדודים והפלוגות. אם השמאל יתעקש להוביל - הגדודים לא ילכו אחריו. הגיע הזמן שאנשי השמאל יבינו את מקומם בהיררכיה הפוליטית ויקבלו את העובדה המוגמרת זה עשור - השמאל הוחלף על ידי המרכז. כך שבמקום להתווכח על מי השיג קודם את האישורים והרישיונות, עדיף להתמקד בשאלה חשובה בהרבה: מי צריך להוביל את המאבק הליברלי־חילוני ואיך הוא צריך להתנהל כדי להוביל להישג משמעותי באמצעות המאסות.