עיתוי ביקורו בישראל של היועץ לבטחון לאומי האמריקאי ג'ייק סאליבן, בשבוע שעבר, העלה דימוי של ביקור של ידיד אצל ידיד שעסוק וטרוד בעיצומם של שיפוצים בביתו. השינויים שהאיש עושה בביתו, ההמולה של הפועלים, האבק והלכלוך שהם גורמים חשפו את המארח ואת ידידו האורח למצב מאוד לא נוח ולא מתאים. מה שהעניק לדימוי הזה אופי מציאותי זה שהידיד האורח ידע מראש והיה מודע לעובדה שהוא מגיע לביקור בעת שבית ידידו המארח שרוי בבלגן של שיפוצים והאירוח יהיה קשה ומטריד לידידו.
הביקורת במערב כלפי הממשלה החדשה היא לא ביטוי לעוינות כלפי ישראל
סאליבן, הבכיר האמריקאי הראשון שהגיע לביקור רשמי בישראל לאחר הקמת הממשלה החדשה, נחת בישראל עם התפרצות סערת הרוחות שגרם פסק הדין של בג"ץ שפסל את מינויו של אריה דרעי לשר, בעיצומו של הפולמוס הציבורי הלוהט סביב הרפורמה במערכת המשפט והדיווחים על ההכנות להפגנות המוניות נגד ממשלת נתניהו. לא זאת בלבד שכל זה לא הפריע לבכיר האמריקאי, אלא שבדיוק בגין, דווקא ובמיוחד בעקבות ההתפתחויות והחדשות הדרמטיות בזירה הפנימית של ישראל, סאליבן הגיע לישראל וקיים סידרת פגישות ושיחות עם ראש הממשלה נתניהו, ועם שורה של שרים ובכירים ישראליים. והוא לא לבד, גם שר החוץ אמריקאי בלינקן צפוי להגיע לישראל בקרוב. ה"שיפוצים" בבית המארחים אינם עומדים להסתיים בקרוב. אבל הם הסיבה והגורם העיקריים להחלטתו לבקר בישראל.
מה שחשוב, ראוי ורצוי לדעת, להבין ולהפנים שביקורים בין ישראל לארצות הברית – יחסי ידידות, תמיכה וסיוע, בהיקף, בחוזק ובאיתנות, מיוחדים ויחודיים בזירה העולמית וביחסי מדינות. מה שיותר חשוב, ראוי ורצוי לדעת זה שאין שום סכנה, איום וחשש להמשך קיומם של יחסים אלה בין ירושלים לוושינגטון.
לאחרונה מתפרסמים באמצעי התקשורת בישראל דיווחים ומאמרי פרשנות, הכוללים הערכות והשערות על התוצאות הקשות וההשלכות הבלתי נעימות שממשלת נתניהו כבר גרמה ועוד תגרום ליחסים בין ישראל לארה"ב. סליחה על החוצפה והמענה הלא-אתי לפרשנויות ולהערכות אלו. הביטויים הקשים לצפוי ביחסי ישראל וארה"ב הם לדעתי תוצאה של חוסר המודעות בקרב ישראלים, כולל בכירים בשלטון, למעמדה המיוחד של ישראל בזירה העולמית. ישראלים אינם מודעים לעובדה שישראל נחשבת ומקובלת בעולם כמדינה איכותית למופת, עם דמוקרטיה שהיא מודל לחיקוי. הביקורת המתפרסמת בתקשורת המערבית כלפי ממשלת נתניהו מבטאת את הערכת הכותבים שממשלת ימין-דתית קיצונית ולא הולמת את הכבוד, הערכה והחשיבות לישראל כמדינה דמוקרטית, בעלת הישגים עצומים בתחומים שונים.
הערכה הזאת לישראל קיימת, מעוגנת, חיה ובועטת במיוחד בארה"ב. היא שעומדת בבסיס היחסים המיוחדים ומזינה אותם. הממשלה החדשה, במיוחד אחדים משריה, על היוזמות שהם מעלים ושואפים לבצע, מעוררים דאגה בממשל האמריקאי, מקבלים ביטויי ביקורת מצד פרשנים הידועים כאוהדי ישראל מושבעים, נשמעים בשיחות עם שגרירים ודיפלומטים בכירים מארצות מערביות, ומעוררים הצהרות של אי שביעות רצון והסתייגויות מצד בכירים יהודים בקהילה, מהם הידועים וגאים בקשריהם ההדוקים עם שרים ופוליטיקאים בישראל.
מדובר בגילויי ביקורת, דאגות וחששות מהצפוי מהממשלה הימנית דתית קיצונית שנוצרו בגין ועל סמך תחושות של ידידות, תמיכה ואהדה לישראל. אין שמץ של עוינות נגד ישראל בהתבטאויות הביקורתיות על ממשלתו החדשה של נתניהו. אני כותב זאת לא כהערכה או ספקולציה. אלא על סמך אין ספור של שיחות וראיונות עם גורמים בכירים ביותר בממשל בוושינגטון, עם פרשנים ותיקים ומוערכים, עם שגרירים ודיפלומטים ותיקים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק. כולם מסכימים ומאשרים את דברי בכירים יהודים בקהילה, המקיימים קשרים הדוקים עם הבית הלבן.
מכל השיחות וההתבטאויות משתמע ועולה המסקנה כמעט בהסכמה כללית שממשלת נתניהו תהווה בעיה רצינית קשה לישראל במישור וערוצי יחסיה וקשריה עם מעצמות המערב וארצות אירופיות מרכזיות, הנחשבות ידידות לישראל. "איך ראש הממשלה נתניהו מדבר על ומקווה לקידום יחסים עם סעודיה כאשר באותו זמן שרים בממשלתו שואפים להרחבת התנחלויות ויוזמים מהלכי עונשין נגד פלסטינים?", שאל בשיחה סגן ראש משלחת מערבית נחשבת ומשפיעה באו"ם.
אברהם פוקסמן, בכיר בקהילה היהודית בארצות הברית ודמות ידועה ומוערכת מאוד, דיבר בכנס של ארגון הקהילה הישראלי-אמריקאית, הזכיר וציין לגנאי כמה מהיוזמות ששרים בממשלת ישראל שואפים לקדם ולבצע כמו היוזמה של שר התקשורת נגד השידור הציבורי. "אם רק חצי מסעיפי ההסכם בין נתניהו והליכוד לבין האולטרה-אורתודוקסים והימין הקיצוני יתגשם ויתבצע, ישראל תאבד את תמיכת יהודי אמריקה ואולי את תמיכתם של דמוקרטים אחרים", הזהיר.
פוקסמן, הידוע כאיש מתון ופייסני, ביטא את תחושות של הרוב הגדול של יהודי ארה"ב ושל מי שמזוהים כמנהיגיהם. אהבתם של יהודי אמריקה לישראל איתנה ותישאר כזאת. תמיכת ארה"ב בישראל איתנה ותישאר כזאת. זה לא מפחית ולא ממעיט מהאתגר העצום, אולי חסר התקדים, שממשלת נתניהו יצרה ומזינה ביחסיה עם ארה"ב ועם העולם המערבי.