משהו: מוזר שמתעסקים בשאלה מי הקים את המדינה, כשברור שהבעיה היא מי הורס אותה.
המעשה המופלא בפַּנְטוֹפְלָך של ביאליק
מלאו 150 שנה להולדת ביאליק, ובכל הבמות רואים ושומעים הרבה על ביאליק. הכל בהמון רצינות, אבל אם היינו לומדים את תולדות הספרות העברית על פי מה שכתב שלום עליכם על ביאליק, השיעורים בבתי הספר היו גועשים מצחוק.
למשל, תיאור מה שקרה אחרי שביאליק, שהתארח בשנת 1907 אצל שלום עליכם בשווייץ, חזר לעירו וגילה שהוא שכח זוג נעלי בית. לפני שאני מביא את הקטע, הסבר לשוני קטן: פירוש המילה שְׁטֶעקְשִׁיךְ ביידיש הוא “נעלי בית מן הסוג שתוקעים בו את כף הרגל". בעולם הספניולי וגם בישראל היום קוראים לנעלי בית כאלה פַּנְטוֹפְלָך. בעצם, פַּנְטוֹפְלָך היא מילה המופיעה במקביל ביידיש ובספניולית.
הקטע הזה מצחיק אותי גם כיוון ששלום עליכם משתמש היטב בצליל של המילה שטעקשיך, אבל הוא היה מצחיק גם אם במקום שטעקשיך היו כותבים פַּנְטוֹפְלָך, ובעצם גם אם היינו מתרגמים לעברית טהורה וכותבים סתם נעלי בית.
הנה מה שכותב שלום עליכם, אחרי שביאליק נסע מביתו: “חלף לו השבוע ההומה, נסע לו האורח - אין ביאליק. נעשה שקט בשווייץ. אולם נגזר משמיים ששמו של ביאליק עוד יישמע בינינו בשל מקרה חדש, בשל מעשה קונדס חדש. בבוקר אחד אני מקבל מכתבון מביאליק, במכתב מודיעני המשורר הגדול שהוא שכח איפשהו בדרך זוג שטעקשיך. מבקש הוא אפוא ממני שאטריח עצמי להציץ תחת המיטה שישן בה, ואם אמצא את השטעקשיך שלו, שאשלח אליו. והתחילה חגיגה סביב השטעקשיך. רצו הלוך וחזור מכתבים אחרי מכתבים שהמילה שטעקשיך מוזכרת בהם ונשנית ונלעסת, אולי מאה פעמים".
"במכתב הראשון כתבתי לו שחיפשתי את השטעקשיך מתחת למיטה שהוא, ביאליק, ישן בה, ואכן מצאתי שם זוג שטעקשיך. אבל אינני יודע בוודאות אם השטעקשיך הם שלו, או שזה סתם זוג שטעקשיך, וכדי שלא תיגרם חלילה שום טעות, הבאתי מצלמה ועשיתי תצלום של השטעקשיך ואני שולח לו פה ברצוף את תמונת השטעקשיך, שיתבונן בתצלום השטעקשיך ויודיעני מיד באמצעות מכתב אם השטעקשיך הם השטעקשיך שלו".
"אחרי כמה זמן מגיע אלי מכתבון מביאליק: מאחר שהסתכל היטב בתצלום השטעקשיך והכיר את השטעקשיך שלו, עד כדי כך שהוא יכול להשבע בנקיטת חפץ שהשטעקשיך הם השטעקשיך שלו, לכן, ומשום כך, שאשלח לו מיד למען השם את השטעקשיך שלו! משיב אני לו במכתב, שישלח לי במחילה קבלה על השטעקשיך ואז אשלח לו את השטעקשיך".
"מגיע אלי מכתב מביאליק עם געוואלד: הייתכן? היישמע כזאת? איך הוא יכול לשלוח לי קבלה על השטעקשיך לפני שקיבל את השטעקשיך?
משיב אני לו, שיש עצה: אני שולח לו בינתיים נעל אחת מזוג השטעקשיך שלו, וישלח לי קבלה על השטעקשיך הזה, וכשאקבל את הקבלה על השטעקשיך, אז אשלח לו את הנעל השנייה של השטעקשיך. לנעל ששלחתי הוספתי גם פתק: המשך יבוא".
"כך קינדסנו והפלאנו תעלולים, ויחד עם מעשי הקונדס עשינו אף עבודה ספרותית רצינית, כתבנו ותרגמנו דברים מיידיש לעברית, הוצאנו כרכים שלמים של 'מעשיות לילדי ישראל', תכננו להוציא לאור דברים נוספים, עד שאלוהי הנקמה הזדעף, הוריד את מבול הדם על האדמה החטאה. אותי חטפו הנחשולים ונשאו אותי הרחק עד לאמריקה. ביאליק נשאר שם, לחופי הים השחור, הרחק מאלה שהשתקפו בנשמתו, שהתחממו בלהט כישרונו, שאהבוהו בלא גבול ואוהבים אותו עד היום הזה".
בקשה קטנה בקיצור
אני מבקש רק דבר אחד ממערכת החוק והמשפט, ממארגני ההפגנות, מהמרצים באוניברסיטאות ומהפוליטיקאים שהפסידו בבחירות האחרונות: תורידו את היד שלכם מהגרון של הדמוקרטיה שלנו.
תרבות החטפנות
החוק הנורווגי לא לעניין. 28 שרים בממשלת ישראל זה לא לעניין. המפתח צריך להיות הגיוני: שר על כל ארבעה חברי כנסת. 64 מתחלק יופי ל־4 וזה בסך הכל 16 שרים. לא צריך יותר. כל מה שנעשה אחרת הוא מרדף אחרי משרות וכוח, משכורות, כבוד ואגו. זה לא מתאים לממשלה הזו. לא מתאים גם לממשלות שמאל, ועם זאת בכל ממשלה אנחנו רואים רק מרוץ זלילה וזללנות מכוער וחסר רסן של פוליטיקאים, עד שעצה להתנהג בהיגיון נשמעת כמו בדיחה של כותב הומור.
זה לא הומור. אי אפשר להיאנח תמיד ולומר בהשלמה: זה באמת נכון, אבל ככה זה בחיים.
וידוי מעומק צה"ל
כאשר היה טקס חילופי הרמטכ"לים, קרה עוד דבר שלא יודעים. יש באינסטגרם אזור שנקרא “וידויים של חיילים". מפרסמים בו בעילום שם. כך כתבה חיילת: “שירתתי בשביל כוכבי. הוא היה הרמטכ"ל שלי וגם מודל לחיקוי. לא הכרתי אותו אישית, אבל מהרגע הראשון ידעתי שאני והוא זה סיפור אהבה חד־צדדי. שומר המסך שלי בטלפון זה כוכבי, הקיר במשרד מלא תמונות של כוכבי, ואחת מהן שימשה לי כמו מזוזה שאני מנשקת כל פעם שאני נכנסת או יוצאת מהמשרד. אני אפילו יודעת את כל השמות של הבנות שלו ושל אשתו למקרה שאתקל בו ואצטרך לשאול לשלומן. השבוע בכיתי בלי סוף בגלל החילופים. יש הרבה כוכבים בשמיים, אבל כוכבי יש רק אחד".
היו מעל 280 תגובות, בהן: “פטיש סמכות קלאסי", או “יש הרבה גוני צהוב, אבל צהובה כזאת יש רק אחת", היו גם הרבה תגובות שהוכיחו לי שזו תופעה, והיא לא לבד. מישהי בשם סיון כותבת לחברתה שיר: “מוכנה לשים כסף שאת כתבת את הווידוי הזה". מישהי בשם ליזה כותבת לחברתה שלי: “את כתבת, נכון?", ומעיין כותבת ליובל “אם זה לא את כתבת אני צנצנת!!", ועוד הרבה כאלה. מישהי בשם שקד גם כותבת: “אחותי, חשבתי שאני יחידה". מישהי בשם אור כתבה: “היא העתיקה ממני", ומישהי בשם קסם כותבת: “אני צורחת, זה נשמע כמו אני, אבל זה לא אני, הייתי עסוקה בלבכות חחח".
אני רק מדווח, בפליאה מסוימת, על מה שהכתבים הצבאיים לא תמיד מספרים.
פינת השלולית
רק אם הצפרדע חי יחד עם הנסיכה באושר מעל 50 שנה, זה סימן שנשיקת הקסם בשלולית באמת הצליחה.