1. זאת הכלכלה, טמבל
שלשום הושלם הלינקג' בין המהפכה המשפטית למצב המשק. קו ישיר עובר בין השניים. הספינים של בנימין נתניהו כבר לא יעזרו, וכל כלכלן רציני בשטח מזהיר מההשלכות על המשק. נתניהו בלחץ גדול. שלשום כינס מסיבת עיתונאים דחופה עם תגבור מיניסטריאלי. מטרתו היא להרגיע, להרדים ולטעון שהמשק אינו מושפע מהרפורמה. לאירוע זומן גם שר החוץ אלי כהן, בעברו מנהל בכיר בחברת דירוג אשראי, במטרה להוכיח שהכל תעמולה.
"נתניהו בן ערובה של שותפיו, זו כבר לא רפורמת לוין - אלא רפורמת דרעי" | האזינו
ברגע שנתניהו מריח שהפיאסקו בדרך, הוא יוצא להתקפה | בן כספית
נתניהו ניסה להסיט את האש מהמהפכה המשפטית במיטב הספינים שלו. הוא דיבר על "עודף המשפטיזציה והרגולציה", אף שאין קשר בין הדברים. הוא שב וניסה להסיט את הטיעונים לסיפורים היסטוריים כמו מתווה הגז, רכישת חיסונים בזמן הקורונה (למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה), הרפורמות שהנהיג בתחילת שנות ה־2000 ומגעים עם הפלסטינים. זה הספין במיטבו.
וכמובן אי אפשר להימנע מתקיפת האופוזיציה, שאותה האשים בהבאשת ריחה של הכלכלה הישראלית בעיני משקיעים זרים. אבל נתניהו שכח שבדיוק לפני שנה, בשידור חי בטלוויזיה, הוא היה זה שהבאיש את ריחה של המדינה בחו"ל. הסיבה המיידית למפגש הדחוף שלשום היא מכתב חסר תקדים ששוגר על ידי 270 כלכלנים בכירים, ובהם חתן פרס נובל לכלכלה, ויועצו הכלכלי הבכיר לשעבר, המזהירים מהשלכות הרפורמה המשפטית של המשק.
יממה קודם לכן, ביום שלישי, התקיימה פגישה טעונה בין נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון לנתניהו, שבמהלכה הבהיר הראשון את השלכות המהלך על דירוג האשראי במשק. בין לבין פרופ' משה חזן מהוועדה המוניטרית - החושש לעתיד הדמוקרטיה – התפטר; הנגידים לשעבר הזהירו גם הם, והמחאה בענף ההייטק וההפגנות הגיעו לרחובות. כל אלה ממחישים את עומק הסכנה של מהפכה משפטית, שאותה מסתירים במילים מכובסות כמו משילות, חיזוק בג"ץ, חוק היועמ"שים, פסקת ההתגברות ומינוי שופטים פוליטיים.
במונחי כלכלה, האזהרות מתורגמות מיידית לכסף. אז נכון שהחששות עדיין לא משתקפים במדדי המניות וגם השקל התחזק לעומת הדולר, אבל כל זה זמני. כשהחקיקה תעבור - ובינתיים נתניהו לא עושה סימני שבירה - משקיעים זרים ירימו עוגן. אלה שיישארו ידרשו ערובות כספיות עבור הסיכון וריבית גבוהה יותר. ההשקעות יצטמצמו, היקף גביית המסים יירד, יחס חוב־תוצר יחזור לעלות, והריבית לא תרד. אין בכלל ספק שלאורך זמן המהפכה המשפטית תורגש בכיס, בעיקר של המוחלשים.
בינתיים זה לא קורה, כי עדיין לא ברור מה נתניהו מתכוון באמת לעשות, אבל האווירה המתוחה מורגשת באוויר. כרגע ראש הממשלה בשלו, מפגין שאננות המלווה באטימות ומכנה את הביקורת "ספינים" וטוען שהיריקות הן גשמי ברכה.
"בכל האינדיקציות כלכלת ישראל מוכיחה שהיא חזקה", אמר בפתח ישיבת סיעת הליכוד השבוע. "המשקיעים אומרים שעם הממשלה הזאת והאג'נדה הזאת אנחנו מאמינים בכלכלת ישראל. אנחנו מובילים מדיניות כלכלית חזקה ועשינו מהפכה. אז שלא יטיפו לנו עם ספינים מגוחכים".
אני, אגב, עדיין לא מבין על איזו "מדיניות כלכלית חזקה" מדבר נתניהו ואיזו "מהפכה כלכלית אדירה" עשינו. הרי הממשלה עדיין לא השלימה חודש ימים. למעט תוכניות בלוף להורדת יוקר המחיה, אין שום מדיניות כלכלית, ובטח לא חזקה.
לדברי ראש הממשלה, "ישראל גייסה ממשקיעים בינלאומיים 2 מיליארד דולר עם ביקוש של 10 מיליארד דולר, בניגוד גמור לקמפיין ההפחדה שמובילה התקשורת נגד הממשלה. זה לא רק קמפיין הפחדה, נראה שהם מקווים שלא ישקיעו בנו. אבל השווקים לא קונים את זה".
אבל בפגישה השבוע בין הנגיד פרופ' ירון לנתניהו חזר הנגיד על אותן אזהרות שהושמעו שבוע קודם לכן לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. פרופ' ירון הזהיר שחברות דירוג האשראי הבינלאומיות מוטרדות מהרפורמה המשפטית, ושקידומה ישפיע לרעה על דירוג האשראי. אז האם גם אזהרות הנגיד המתנסח בזהירות בחדרי חדרים הן ספין תקשורתי? כאזרח המדינה וכמשלם מסים אני מייחל לכך שאפילו עשירית ממה שנתניהו מתרברב לגביו תתגשם.
המשקיעים לא הגיעו לישראל בזכותו, אלא בזכות הכלכלה היציבה שהותירה ממשלת השינוי. רוצים הוכחה? במאי 2022 אשררה חברת S&P את דירוג האשראי של ישראל והותירה אותו ברמת שיא של AA מינוס עם תחזית יציבה. חודש קודם לכן, באפריל 2022, אשררה מודי'ס את דירוג האשראי ברמה של A1, והעלתה את תחזית הדירוג לחיובית.
כלכלני חברות דירוג האשראי הבינלאומיות רקדו עד היום הורה לצלילי המשק התוסס. הם החמיאו לכלכלה והסבירו את הדירוג הגבוה במודרניזציה, בהייטק ובמערכת המשפטית היציבה. היום הם עלולים לעבור לטנגו: צעד קדימה ושניים אחורה.
לדירוג האשראי חשיבות עצומה בנוגע לעלות גיוס ההון. בשבועות הקרובים יגיעו לישראל נציגי חברות הדירוג ויבחנו מחדש את רמת הדירוג, והלוואי שיישאר ללא שינוי. הוא עלול לרדת אם יתברר שהרפורמה המשפטית אכן עומדת להתרחש, והחשש הוא שמערכת לא עצמאית התלויה בפוליטיקאים וללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית תהפוך בהדרגה למושחתת. זה עלול להתבטא בתפירת מכרזים, מינוי מקורבים, תשלומי שוחד ותחלואות נוספות. האם זה מה שאנחנו רוצים?
בהיעדר מערכת משפטית עצמאית ויציבה, המדד לכדאיות עשיית עסקים בישראל (המכונה בעגה המקצועית doing business), יצנח - וזה מתכון כמעט בטוח להורדת דירוג האשראי ולייקור עלויות גיוס ההון. החוב הממשלתי עמד בסוף 2021 על כטריליון שקל. תשלומי הריבית בלבד עבור החוב הסתכמו בתקציב האחרון ב־41 מיליארד שקל. כל הורדה של פיפס בדירוג האשראי משמעותה מיליארדי שקלים נוספים להחזר החובות.
התוספת תבוא על חשבון תקציבי החינוך, הבריאות והביטחון, ותעלה את יוקר המחיה. האמירות של נתניהו כאילו מדובר בקמפיין הפחדה של התקשורת הן כמו זריקת טשטוש. אחרי המהפכה המשפטית ההבדלים בין ישראל לטורקיה, הונגריה ופולין, המצורעות פיננסית, יצטמצמו משמעותית.
הנגיד פרופ' אמיר ירון אמר בשבוע שעבר בראיון לרשת CNBC כי "עצמאות בנק ישראל היא נקודת מפתח בראיית המשקיעים בעולם את הכלכלה הישראלית. הוועדה המוניטרית עצמאית לגמרי". האמירה אינה מנותקת מהמציאות, לאור הנעשה בטורקיה, שם הפגיעה בעצמאות הנגיד המקומי הביאה לקריסת הכלכלה.
ומילה נוספת על יוקר המחיה: מחירי הבנזין למכוניות ירדו בתחילת השבוע ב־10 אג' ל־6.84 שקלים לליטר. תשכחו ממחיר זה. הבנזין יתייקר בשבוע הבא בעשרות אגורות ויחצה את ה־7 שקלים לליטר. סבסוד הדלק ב־10 אגורות התנדף באוויר כמו אדי הבנזין. המסקנה: אין פתרונות קסם ליוקר המחיה, חוץ מעבודת עומק ורפורמות. הטיפול של ממשלת השינוי בדיור (ואת התוצאות נראה כבר במדד לצרכן הקרוב) דווקא כן הצליח, בזכות עבודת שורשים עמוקה וגידול בהתחלות הבנייה.
שר האוצר הפיקח מבין זאת היטב, והפסיק לפזר הבטחות פופוליסטיות. עכשיו הוא שולח אותנו לחוק ההסדרים, שיושלם לקראת יוני במסגרת התקציב הקרוב. לכן מי שרוצה הרחבת נקודות זיכוי להורים לילדים מגיל 6 עד גיל 18 יתאזר בסבלנות עד חוק ההסדרים.
אגב, רוצים רפורמה במוצרי הצריכה שתגביל את כוחם של יבואנים בלעדיים כמו שסטוביץ' או דיפלומט? תתאזרו בסבלנות עד חודש יוני. כשאין באמת מה למכור, סמוטריץ' מפזר הבטחות באוויר, כמו הציוץ בטוויטר: "נפרק את המונופולים, נמנע יבוא בלעדי חוסם מתחרים ונסדיר את היבוא המקביל. הרפורמה תורגש בכל בית ותביא בעזרת השם להוזלה משמעותית ולחיסכון של מאות שקלים לכל בית בישראל".
אין טוב מהמשפט "מילים כמו חול ואין מה לאכול" כדי להגדיר את המצב. בינתיים תסתפקו בטיפול בפינוי מאחזים, בחוקי משילות ובסאגה הבלתי נגמרת של פינוי ח'אן אל־אחמר.
2. הבזאר הממשלתי
מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות הממשלתיות, מונתה לפני כשנה בלחץ שר האוצר אביגדור ליברמן, למרות התנגדות מנכ"ל המשרד רם בלינקוב, שעמד בראש ועדת המינויים. רוזנבוים ביקשה לשנות את הלכי הרוח בחברות הממשלתיות. היא ביקשה לחדד את הצורך בניהול לפי נורמות עסקיות ולהתחיל בחלוקת דיווידנדים. התוכנית הייתה למשיכת 1.4 מיליארד שקל מחברות אלה למימון צרכים תקציביים. אלה דברים מובנים מאליהם. מה יותר טבעי מזה. אבל כפי שכבר נאמר: האדם מתכנן - ואלוהים צוחק.
מינויו של בצלאל סמוטריץ' לשר האוצר טרף את הקלפים. משיכת 170 מיליון שקל מחברת מקורות נגנזה. מדוע? כי מנהל רשות המים חזי ליפשיץ נעמד על רגליו האחוריות והסביר שהמהלך יקשה על הוזלת תעריפי המים כחלק מהמאבק ביוקר המחיה. תחילה התפשרו על חלוקת 50 מיליון שקל, אבל גם זה בוטל בלחץ סמוטריץ', שלא ספר אותה. גם הנהלת נמלי ישראל, שאמורה הייתה לחלק דיווידנד, הזהירה בכתב שהחלוקה תביא לפירעון מיידי של איגרות חוב שהונפקו על ידיה, אז גם זה ירד מהפרק.
אתגר נוסף לרשות החברות מגיע מכיוון משרד התחבורה. השרה מירי רגב לא נחה, והיא הפיצה בשבוע שעבר מכתב לחברות שבתחום אחריותה, שלפיו דוברי החברות חייבים לתאם עם הנהלת משרד התחבורה את ההודעות קודם לפרסומן. איפה העצמאות של החברות הממשלתיות כמתחייב? היא נשארת על הנייר, וזוהי רק ההתחלה.
מלחמת העולם תחל לאחר שהפוליטיקאים יעוטו על מינוי 300 דירקטורים לחברות הממשלתיות ו־40 יושבי ראש לאותן חברות ולחברות הבת, ובראשן חברת החשמל.
התיאבון והשלל הם רבים, אבל כרגע חסומים. מספר מכשולים צפויים לעכב את המינויים ואת הביזה הגדולה. נתחיל בסמוטריץ', שהוא בעל אג'נדה ביטחונית ולאחר מכן כלכלית. כפי שחשפתי השבוע, הוא כבר מעכב את בקשת שר הביטחון יואב גלנט למינוי יובל שטייניץ כיו"ר רפאל. הסיבה ממש לא עניינית. גלנט פינה כמתחייב בדין את המאחז אור חיים שהוקם שלא כדין. אבל סמוטריץ' הוא מאלה שלא לוקחים שבויים - וימנף ללא בושה את כוחו הפוליטי בהתניית מינויים שיקדמו את האג'נדה שלו.
חוץ ממשרד האוצר, המכשול הממשי לבלימת ההסתערות על שולחן המינויים הוא גופי הביקורת המשפטיים. ראשית, מדובר בנבחרת הדירקטורים התקועה לאנשי הקואליציה כמו עצם בגרון. וישנה גם ועדת גילאור לאישור מינויי בכירים בשירות הציבורי. מכשול נוסף הוא נציבות שירות המדינה, וכמובן גם עמדת בג"ץ בנוגע ל"תואמי נבחרת הדירקטורים". מדובר במונח שהוטבע בעת מינויו של עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית, אף שלא נמנה עם נבחרת הדירקטורים.
כל אחד מהגורמים הוא מבחינת הקואליציה סדין אדום והשתלטות עוינת על רצון הבוחר. שרת התחבורה, שר התקשורת ושר התרבות והספורט כבר הרגישו את נחת זרועם של אותם גורמים "המפריעים למשול", כשמינוי מנכ"לי משרדיהם נדחה.
לאנשי הקואליציה אין הרבה זמן לבזבז, ועל הפרק עומדת הצעה לבטל את נבחרת הדירקטורים - כפי שמפלגת הליכוד דרשה עוד לפני הבחירות - ואת ועדת גילאור. ניתן לתהות מה יקרה אם בג"ץ יפסול את המינויים; לוח הזמנים למהלכים אלה יתואם בדיוק עם לוח הזמנים לאישור ההפיכה המשפטית, ואז ממילא בג"ץ - שאמור היה לעמוד מסיבה זו בפרץ - יאבד מהרלוונטיות שלו.
3. הרב המסתורי
בשבוע שעבר הסתיים כנס העמותות השנתי באוניברסיטת תל אביב, בהשתתפותם של אנשי עסקים חריגים בנוף הציבורי. אחד מהם היה מתיו ברונפמן, מבעלי רשת איקאה. משתתף נוסף, שגם שהה מאחורי הקלעים, היה הרב יצחק שפירא. האם השם שלו מצלצל מוכר? לקוראים הצעירים בוודאי לא, אבל למבוגרים ודאי ודאי. הוא בנו של הרב אברהם שפירא, היו"ר המיתולוגי של ועדת הכספים ומראשי אגודת ישראל, שזכה לכינוי "המנכ"ל של המדינה".
שפירא הבן הוא כיום איש עסקים מצליח בלונדון, בשווייץ ובישראל. הוא מתמקד בעיקר בעסקי נדל"ן ומעט במלונאות. הנזילות המצוינת מאפשרת לו לנצל הזדמנויות השקעה בישראל, ולנוכח המשבר המסתמן בנדל"ן – לא חסרות כאלה. מחצית מזמנו הוא עושה למען הקהילה, ומאחורי הקלעים הוא עוסק על אש קטנה בקלחת הפוליטיקה. לממשלת השינוי, למשל, העמיד הרב שפירא שירותי תיווך, בניסיון להעביר את רוע הגזירות מהמגזר החרדי. הדיל היה הפסקת הגזירות וההתקפות, בתמורה לתמיכה פאסיבית בממשלת השינוי. יאיר לפיד, שושבין המגעים מולו, היה מודע היטב למעמדו הרם של שפירא באגודת ישראל ולקרבתו לרבי מגור, אלא שהממשלה בראשותו נפלה, והסוף ידוע.
הרב שפירא מסייע כיום לעמותות בישראל, בעיקר בתחום החינוך והתרבות. בזכות היכרותו עם בכירים בממשלה הקודמת - ובהם השרה איילת שקד, מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר וראש לשכתו של לפיד נעמה שולץ - הוא מצליח לא רע. כאמור, בשבוע שעבר הוא השתתף כיו"ר ארגון ESJF בכנס העמותות. הארגון מתמקד בשיקום בתי קברות יהודיים שננטשו או שנזנחו באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. זאת פעילות שאינה מניבה ריבית או דיווידנדים, אלא נעשית לשם שמיים.
פעילותו זו של שפירא זכתה להכרה פומבית מצד ממשלת גרמניה. מהפרלמנט הסלובקי הוא קיבל אות מיוחד על פעילותו, והנאום שנשא התקבל במחיאות כפיים סוערות. מוצאה של אמו הוא מסלובקיה, והיא גלגול של החתם סופר, שנפטר בברטיסלאבה לפני 185 שנים. "אני מתגורר כיום בתל אביב, ובסופי שבוע ובחגי ישראל נוסע לירושלים. נוסע עדיין לחו"ל. יש לי עסקים בלונדון ובציריך, ובשבוע הבא אהיה בשני המקומות. העסקים תמיד היו ונשארים בתחום הנדל"ן", אומר שפירא.
ספר לי במה פעיל הארגון שבראשו אתה עומד
"ביולי 2011, במהלך פגישה, התוודעתי למצב הגרוע בבתי העלמין היהודיים באירופה. אני לא מחכמי ישראל, אבל גם לא מטיפשי ישראל. זהו תחום מוזנח, ובמזרח ובמרכז אירופה יש 12 אלף בתי קברות יהודיים שבעקבות השואה נותרו נטושים וללא דורש. במהלך המלחמה ואחריה רבים מהם הושמדו ונכחדו. לעתים בזזו את המצבות. כבוד המתים הוא יקר. אמרתי שאני רוצה להיות חלוץ לפני המחנה, ויחד עם ידידי אריה פרנקל התחלנו לעבוד על זה.
"בינואר 2015 התחלנו בפעילות המעשית. היום, אחרי שמונה שנות פעילות, אני יכול לסכם שבאנו והצלנו 263 בתי קברות בתשע מדינות, ושללא הפעילות שלנו רבים מהם לא היו קיימים היום ולא היה כבוד לנפטרים. ספרנו 50 אלף מצבות, ולדעתי הצלחנו להציל אולי כמיליון קברים. זה עדיין לא נגמר, ויש 4,037 דוחות על בתי קברות נוספים. האיתור נעשה בחלקו באמצעות כספים שמקבלים מהאיחוד האירופי. מנענו את השמדת בתי הקברות ואת החלפתם לסתם שדות".
ומה בעצם נותנת לך פעילות השימור? סיפוק?
"מי יודע, אולי בזכות זה נינצל מהפצצה של איראן. בנאום שלי בפרלמנט של סלובקיה ביקשתי מהם לפעול להחזיר לנו את הדר גולדין ואורון שאול. ביהדות יש כבוד למת, והשימור עושה להם ולבני משפחותיהם כבוד".
אילו אישי ציבור משתתפים איתך בפעילות העמותה?
"הגורם הבולט ביותר הוא ד"ר יוסי ביילין, והוא מכור לעסק. הוא האחראי ליחסים הבינלאומיים של העמותה, וגם הצליח לגייס תקציבים מגרמניה. הכרתי אותו בתפקידו כסגן שר האוצר, כי בבית של אבא, הרב שפירא, השמאל וימין מתאחדים. רק אז היית יכול להבין מה זו אחדות אמיתית. גם אני מכיר את הפוליטיקה הישראלית, וגם הייתי מעורב במגעים עם יאיר לפיד, אבל אני מעדיף לא להוסיף. כולם מחפשים משהו לעשות, ושאלתי את ביילין אם הוא מוכן להצטרף. הוא ישב איתי בפגישה אצל ראש הרבנים בלונדון. יוסי לא מדבר יידיש, אבל הוא מזדהה איתנו בכל.
"פעיל נוסף הוא אריה פרנקל. חצי מהזמן הוא עובד איתי וחצי מהזמן הוא חלק מדוברות אגד, תנובה ובנק הפועלים לצורך ייצוג המגזר החרדי. גורמים נוספים הם הרב הראשי לשעבר של חיל האוויר ונציג של הרבנים".
4. תוכנית מאה הימים
רועי כהן, נשיא להב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל) הבלתי נלאה, רץ למרחקים ארוכים. בימים אלה הוא מגייס את מלוא המרץ לקידום תוכנית מאה הימים לחילוץ 550 אלף עצמאים ועסקים קטנים ממצבם הקשה. התוכנית שוגרה לשרי האוצר והכלכלה, וכהן מקווה שהפעם היא תתפוס.
"זאת השנה השמינית שלי כנשיא להב. או שהתוכניות תוגשם עכשיו או כבר לעולם לא", הוא אומר, ואפשר להבין אותו. זו הממשלה הרביעית שבה הוא מנסה לקדם את האינטרסים של העצמאים, אבל נדחה בכל פעם מסיבה אחרת. השבוע העניינים מתחילים לזוז. ועדת הכלכלה דנה במצב העצמאים והחליטה על הקמת ועדה בראשות ח"כ שלום דנינו (הליכוד), שתגיש המלצות בתוך חודש. ההמלצות יצורפו לחוק ההסדרים.
תוכנית מאה הימים של כהן כוללת שמונה צעדים מרכזיים, בעיקר בתחום המס, ועלות יישומה נאמדת ב־1.8 מיליארד שקל. בסעיף הראשון דורשים העצמאים קיזוז הפסדים מרווחים משנים קודמות. השינוי, שעלותו 54 מיליון שקל, יקל על עסקים במשבר. בסעיף השני מוצע תשלום קצבת זקנה מוגדלת בעלות תקציבית של 49 מיליון שקל. ארגון להב גם מציע להעניק גמלת אבל לעצמאי, כמקובל אצל שכירים, בעלות של 52 מיליון שקל. מוצע שלעצמאים יוענק תשלום בגין ימי מחלה מיום המחלה השני - ובעלות גבוהה של 463 מיליון שקל.
סעיף נוסף בתוכנית המאה הוא ביטוח אבטלה לעצמאים, במנגנון הדומה לביטוח השכירים, בעלות של 550 מיליון שקל. בנוסף, מוצע להכיר בהוצאות אש"ל, וזאת לאור השינויים בשוק העבודה ומכיוון שרבות מהפגישות העסקיות מתקיימות כיום בבתי קפה. עוד מבקשת להב הכרה בהוצאות אירוח של 500 שקל לחודש, אבל במקרה שנדרשת הכרה גם בהוצאות משרד, הסכום יגדל ל־1,000 שקל בחודש. ההוצאה התקציבית - 38 מיליון שקל.
בעקבות העלאת גיל הפנסיה לנשים, מוצע להמשיך להעניק לנשים עצמאיות קצבת זקנה כבר מגיל הפרישה הנוכחי (62), בעלות תקציבית של 311 מיליון שקל. הסעיף האחרון בתוכנית המאה הוא מתן פטור ממס לעסקים חדשים, שימומן בהפחתת המענקים לעסקים הגדולים.
פרסמתי כאן את פרטי התוכנית, שעלותה התקציבית גבוהה. האם יש סיכוי שהיא תאושר?
"פגשתי את שר האוצר סמוטריץ', והייתה הבנה שהוא יפעל לעצירת יוקר העסקים במחירים, למשל בארנונה, חשמל, מים ודלק. הוא הבטיח לפעול לשיפור תזרים המזומנים של העסקים. הוא גם מבין שעליית הריבית פוגעת בעסקים. לבקשת השר הכנתי את התוכנית, וכבר בימים הקרובים תיקבע ישיבה עם הצוות המקצועי. אני אגיע עם ירון גינדי, נשיא יועצי המס, וחן שרייבר, נשיא לשכת רואי החשבון. הובטח לי מפורשות שבתקציב הקרוב יופעלו צעדים, כך שהציבור שלנו יקבל מענה. אם התקציב הקרוב לא יכלול בשורה לעסקים, זאת תהיה בכייה לדורות".
אבל אני שוב שואל: התוכנית תעלה 1.8 מיליארד שקל. מאיפה יבוא הכסף?
"קיימים עודפי גבייה של 30 מיליארד שקל שיאפשרו את יישום התוכנית. 1.8 מיליארד שקל למגזר העסקי הם הוצאה שולית ביחס לתועלת שיפיקו העסקים הקטנים. זאת השקעה שולית ונכונה. תוספת גביית המסים תעמוד על 5 מיליארד שקל".
"בכל הממשלות האחרונות דובר על יישום חלקים מהתוכנית", הוסיף, "כעת נגמרו התירוצים. אין סיבה שהממשלה הנוכחית לא תיישם את כל הסעיפים, ואין שום סיבה שלא יוקצה כסף לטובת כלל העסקים והעצמאים. הגיע הזמן שיתייחסו אלינו בדיוק כמו לאחת מקבוצות הלחץ שקיבלו הרבה כסף בהסכמים קואליציוניים. הממשלה טוענת שהיא הגיעה עם רצון למשול ארבע שנים קדימה. לשר האוצר ולשר הכלכלה נגמרו התירוצים".
אבל מה יהיה אם גם הפעם זה לא יקרה?
"תראה, יש כסף ויש עודפי גבייה כדי לחולל את השינוי, ויש הסכמה מקיר לקיר גם מצד נשיאות המגזר העסקי. שר הכלכלה נמצא איתי בקשר יומיומי ושואל מה אפשר לעשות. הצעדים בתחום פתיחת שוק המזון והרכב יגדילו את התחרות, ועסקים קטנים יוכלו להשתלב גם במכרזים ממשלתיים. אבל אם חלילה גם הפעם זה לא יקרה, מדינת ישראל תפסיד.
"המשק ייכנס למיתון, עסקים קטנים ייסגרו והאבטלה תזנק. אם גם הפעם זה לא יקרה, ברור שהעסקים הקטנים נמצאים בתחתית סולם העדיפויות. במקרה זה נפתח במאבק ציבורי ונוריד כפפות ומסיכות. אבל אני מאמין שזה לא יקרה, כי היציבות השלטונית מאפשרת את הגשמת התוכנית. אני רואה בשר הכלכלה ניר ברקת פרטנר אמיתי, ששותף להורדת יוקר עשיית העסקים בישראל בשורה של פעולות אמיצות בארנונה העסקית ובהפחתת העלויות".