התחלתי לרכוב על אופניים. לא הייתה לי ברירה. “זה מפחיד מה שקורה אצלך״, אמר לי רופא המשפחה לאחר שראה את תוצאות בדיקות הדם האחרונות שלי. המספרים צעקו כולסטרול גבוה ואחוזי שומנים בדם שמשתווים לאחוזי ההצבעה במגזר החרדי.
״אני מפנה אותך לדיאטנית שתדריך אותך״, הוא הודיע לי, ״בינתיים תתחיל לעשות פעילות גופנית, תזוז״.
אז הזזתי את עצמי לחנות אופניים, רכשתי אופניים והתחלתי לרכוב. המזל שלי הוא שאנחנו נמצאים בעידן נפלא של פודקאסטים שאפשר להאזין להם בזמן הרכיבה. אני אוהב פודקאסטים על היסטוריה, ואני מפעיל אותם וחוזר מאות ואלפי שנים אחורה.
שבוע אחר כך הייתי אצל הדיאטנית. היא הצניחה עליי דף מודפס שעליו היה כתוב התפריט החדש שלי. “מעכשיו זה התנ"ך שלך", אמרה, ואני התכווצתי במקומי. “אין יותר פחמימות ואין יותר שום מאכלים מסוכרים או מטוגנים", הוסיפה, ״נגמר״.
“אם אין מאכלים מסוכרים ומטוגנים, אז מה יש?״.
״זרעי פשתן טחונים״, אמרה לי הדיאטנית.
האמת היא שלא היה לי מושג מה זה זרעי פשתן, אבל זה נשמע לי מספיק רע ומספיק מפחיד כדי שאבין שברגע זה החיים כפי שאני מכיר אותם - חדלו להתקיים. גם בלי שאדע מה זה בדיוק זרעי הפשתן הטחונים האלו היה לי ברור שאם יכתבו ספר המשך ל״התופת״ של דנטה אליגיירי, זרעי פשתן יהיו אלמנט מרכזי בו.
כמה שעות אחר כך כבר הייתי בסופר מול מדף זרעי הפשתן. אימה אחזה בי בעודי סורק בעיניי את האופציות הקיימות על המדף. זו לצד זו עמדו שם שתי שקיות זרעי פשתן טחונים - אחת של 400 גרם והשנייה של 500 גרם - ולידן עוד כמה קופסאות של מוצרים מתקדמים יותר על בסיס אותו החומר: פריכיות זרעי פשתן, קרקר חיטה מלאה עם פשתן וחטיף מוזר של זרעי חמניות וזרעי פשתן, שנראה כמו האוכל היבש שאני נותן לחתול שלי.
“תתרחק מכאן, ילד", אמרתי לאיזה ילדון צעיר בגיל בית הספר היסודי שהגיע לסביבה והביט על המדף המקולל, “זה לא בשבילך מה שהולך כאן". הוא עוד צעיר ותמים, אין כל סיבה שייחשף לזוועות העולם הדיאטטי ודל השומן שבו אנו חיים. הוא עוד לא יודע שבמוקדם או במאוחר גם הוא ייאלץ לצעוד את הוויה דולורוזה של המטבוליזם, שבמוקדם או במאוחר גם עליו תצרח איזו דיאטנית וגם הוא יעמוד מול המדף הזה חסר אונים כמוני. אבל כל עוד הוא לא שם והיד שמנענעת את הפחמימות רפויה, אין סיבה שייחשף לזה.
בלי לחשוב יותר מדי הושטתי יד אל המדף, שלפתי משם שקית זרעי פשתן טחונים של 400 גרם, והיה לי ברור שאני, ברגע זה, מתחיל את החיים החדשים שלי.
מחוץ לסופר חיכו לי האופניים. עליתי עליהם והתחלתי לדווש לכיוון הבית ביחד עם השקית מהסופר עם זרעי הפשתן. ״תראה אותך, בן אדם״, חשבתי לעצמי, ״תראה לאן התדרדרת״.
הפעלתי את הפודקאסט האהוב עליי והוא לקח אותי לפרק על מלחמת האזרחים האמריקאית. חשבתי לעצמי שגם בלי ההוראה מהדיאטנית והרופא, זה טוב מאוד שאני עובד על סיבולת הלב־ריאה שלי. הרי תכף גם אנחנו, כמו האמריקאים בזמנו, במלחמת אזרחים, ככה לפחות כולם אומרים, ונראה שבמסגרת מלחמה כזו, אני אצטרך לרוץ הרבה. אולי אפילו ישלחו אותי להילחם בחזית, ולשם אני בוודאי רוצה להגיע בכושר שיא. אני בטח אשרת בפלוגות המחץ של ליאור שליין או בקומנדו של עו״ד אליעד שרגא ביחד עם עוד לוחמים שהגיעו לחזית לאחר שנים של אימונים בהנפת כרזות בבלפור בשבת וצעדות מחאה ארוכות.
בינתיים אני רוכב כמעט כל יום ומשתדל לשמור על תזונה נכונה. זה לא קל להילחם בקלוריות ובשומן בעולם של וולט ו־HBO ותמונות של אוכל באינסטגרם. אני מנסה כמה שיותר להקפיד על התפריט שהדיאטנית הביאה לי, אבל לא תמיד אני מצליח בזה. זה לא כזה פשוט. אנחנו חיים בתקופה מלחיצה, וכל יום אני שומע שתכף נגמרת הדמוקרטיה ואני נכנס ללחץ. אתם חושבים שזה פשוט? אתה בקלות מפתח אכילה רגשית־ליברלית־דמוקרטית בתקופה כזו. וגם מה נראה לכם, שאני מזמין וולט בשבילי? לא, אני עושה את זה בשם הדמוקרטיה וזכות השילוח של מזון בשעות מאוחרות. חשוב שנשמור על הזכות שלנו להזמין מתי שאנחנו רוצים. לצערי, מישהו צריך לאכול את המשלוח הדמוקרטי, ואני עושה את זה בשם העתיד הליברלי.
בינתיים אני עולה על המשקל כל יום, אבל לא תמיד הוא משתף איתי פעולה. אני אכן במגמת ירידה כללית, אבל אם אני רוצה להציל את עצמי מגורל אנטי־בריאותי, אני חייב להתמיד. בכלל, רק פעם אחת בחיים, במקרה הטוב, אתה זוכה להשתתף במלחמת אזרחים. זה אירוע נדיר, ואני לא רוצה להגיע אליו בעודף משקל. ידוע שמומלץ להתחטב לפני מלחמת אזרחים. יש אנשים שבמשך חיים שלמים עובדים קשה בחדר הכושר וקונים רק אוכל אורגני בחנויות טבע ולא זוכים להשתתף במלחמת אזרחים. מה אני אגיד לנכדים שלי? שביום שבו כבשנו את קיסריה בקושי הצלחתי לזוז, ובזמן שהכוחות הליברליים כיתרו את האחוזה של נתניהו בשכונה 6 אני בקושי הגעתי לצומת אם הדרך ועצרתי לאכול בבית הפנקייק המקורי?.