משהו קשה מהרגיל מתרחש כאן. העברת ההפיכה המשפטית בקריאה ראשונה השבוע על הראש של בני גנץ ויאיר לפיד שרצו להידבר רק אם החקיקה תיעצר, בעצם נועדה למעוך אותם פוליטית. לפי התגובות ברשתות החברתיות, נראה שהמטרה הושגה. אבל מה לעזאזל הרוויחה מדינת ישראל הקרועה ממעיכתם הפוליטית של מי שהפסידו בבחירות ממילא?
האמת היא שזה בכלל לא מעניין מה חושבים בליכוד על גנץ או לפיד. מה שכן מעניין, זה מה שחושבים במפלגת השלטון על מאות אלפי אזרחים שיוצאים מעורם וממלאים כבר כמעט חודשיים את הרחובות.
הזלזול של הקואליציה אינו כלפי גנץ ולפיד, אלא כלפי האזרחים. חלקם מצביעי ימין שמאמינים ברפורמה, אבל לא בדרך הקלוקלת שבה היא מועברת - ובוודאי שלא בהשלכותיה. אך הממשלה אפילו לא שוקלת אופציה של תשובות רציניות למי שמתפלץ נוכח המהלכים שלה. לכל טענה, יש לה תשובת גזלייטינג מעולה.
ריסוק הדמוקרטיה? מה פתאום - מדובר בחיזוק הדמוקרטיה. על הרשות המבצעת צריכים להיות בלמים ואיזונים? מה פתאום, בלמים ואיזונים צריך רק על השופטים. גם לא מעניין אותה שלפי הסקרים שפורסמו השבוע, בכלל לא מדובר רק במצביעי גנץ, לפיד או חלילה השמאל המשוקץ, אלא ברוב מובהק של ישראלים שרוצים הידברות, שתביא לרפורמה יותר מתונה.
אחרי שבזו לפשרת הנשיא, ולא הסכימו להקפיא את הליך החקיקה אפילו לדקה, למחרת ההצבעה, בנימין נתניהו פתאום קרא ל"הידברות", ובצלאל סמוטריץ׳ ויריב לוין הפטירו ש"אחים אנחנו", ו"כן להידברות, אבל לא לפשרות". למחרת הם כבר העבירו בטרומית את חוק "דרעי 2" ואת פסקת ההתגברות.
המסקנה ממאורעות השבוע מאוד עצובה: כשזו רמת הנכונות לייצר מינימום של אמון בין שני חצאי מדינה שעברו השבוע קריעה ראשונה, נראה כרגע שבכלל אין לאופוזיציה איזושהי ברירה. איזו הידברות אפשר לקיים עם מי שלא באמת מעוניין בה? זו ממשלה שמוכיחה שפיה ולבה לא רק שאינם שווים, היא אפילו לא משקיעה מאמץ רציני בהעמדת הפנים.
לכל שאלה - הטרלה
הרי סיימנו את שלב הספוקלציות. השבוע סיטיבנק כבר הימר נגד השקל שנחלש והריבית עלתה, משמע, המחירים יעלו ולצדם המשכנתאות (כן, אלה שהבטיחו להקפיא לפני הבחירות). הכותרת ב"בלומברג" הכריזה שהשקל הוא המפסיד הגדול, כשהפוליטיקה הישראלית מכבידה על השוק.
ב"פייננשל טיימס" הציעו לנתניהו לחשוב שוב על הרפורמה, לפני שיגרום נזק בלתי הפיך. ב"אקונומיסט" הכותרת הייתה מצמררת במיוחד: "יש רגע שבו מלחמות תרבות ופופוליזם מרסקים מוסדות מדיניים, חברתיים וכלכליים, והרגע הזה הגיע לישראל".
מישהו באמת חושב שאת הצונמי הזה אפשר למנוע באיזה ציוץ הכחשה מתוחכם באנגלית? הפלסטינים לא חלמו להשיג התדרדרות מהירה כל כך של הסיקור של ישראל בעולם, שהיה גרוע מאוד ממילא. ומה התשובה של הממשלה למצב הזה? עוד הטרלה.
הגדיל לעשות שר החוץ אלי כהן, כשצייץ שצריך מתווה שיגרום לנגיד בנק ישראל להפסיק את עליות הריבית. שר האוצר סמוטריץ׳ מיהר להכחיש, כהן עצמו צייץ הבהרה, ואפילו נתניהו גויס להבטיח שלא יפגע בעצמאות הבנק המרכזי.
אבל ההתנהלות הפופוליסטית, לצד בליץ החקיקה, משדרת הכל חוץ מיציבות ומאחריות, והמרחק בין ההטרלות שמוצעות לציבור לבין האמת פשוט הפך גדול מדי. גם אם הממשלה לא באמת מעוניינת באחדות העם, לפחות שתבין שרטוריקת הגזלייטינג עובדת רק בערוץ 14. פרט למשוכנעים השרופים - היא לא משכנעת אף אחד.
למרות זאת, בליכוד חושבים שהבעיה היחידה עם הרפורמה היא שההסברה אינה מספיק טובה. במילים אחרות - שצריך להגביר קצת את הגזלייטינג ואת ההטרלה. גם כלפי חוץ הממשלה מחפשת הידברות בכאילו, כדי להטריל את השוק הפיננסי העולמי, שאולי יאמין שאין כאן הפיכה אנטי־דמוקרטית. במקביל, במקום להתנהל יותר באחריות, היא אימצה גם את ההטרלה שהתקשורת המזעזעת שישראל מקבלת היא אשמת האופוזיציה. בטח, אלא מה.
ב"ניו יורקר" פורסמה כתבה גדולה על שר הכאוס, איתמר בן גביר. זו בטח אשמתו של לפיד. ברויטרס דיווחו על חוסר היציבות שנגרם מהמהלך השנוי במחלוקת של הממשלה הדתית־לאומית, זה בטח היחצן של גנץ הדליף.
אחרי למעלה מעשור שבו זירת דעת הקהל בעולם הוזנחה באופן פושע, מצאו עכשיו טקטיקה גאונית חדשה: לזעזע מהיסוד את המדינה, ולכל בליץ כותרות שליליות על ישראל, לשלוף הטרלה כתשובה.
שיכורים מהצלחת התעמולה
סבב הבחירות הבלתי נגמר שיבש לגמרי את דעת הפוליטיקאים, שכבר לא מבדילים בין הטרלות של קמפיין לבין אחריות מינימלית של שלטון. גם בתקשורת, בכל מה שקשור להשלכות החקיקה, מתקיים ויכוח לגמרי הזוי. בתקשורת שמתנגדת לרפורמה, כל המומחים מזהירים מהשלכות חריפות, ובתקשורת שמצדדת בממשלה - טוענים בתוקף שהמשקיעים ימשיכו להגיע ושהרפורמה טובה לכלכלה. אנחנו מנהלים שיח של טרולים, עיוורים לכך שההתנצחות המטומטמת פוגעת בכולנו בעולם שמתקיים מחוץ לטיקטוק.
אפס הקשבה למציאות - פשוט מדהים. התגובות לתחושות השבר ממשיכות להיות קהות חושים מוחלטת. אבל השאלה היא לא מי צודק לגבי הפרשנות לתהליך החקיקה, כי מחוסר היכולת לתקשר כבר נואשנו. השאלה היא איך בדיוק חושבת הממשלה להמשיך לנהל את המדינה הקרועה הזו כיחידה אחת.
בסוף, ישראל נמשלת כרגע על ידי חבורה של קיצונים חסרי גבולות שקיבלו מהליכוד את המפתחות. עזבו את ההפיכה המשפטית, ועזבו את חוק החמץ והמימון למעונות - לא היה אפילו אחד בקואליציה שאמר משהו בגנות ח"כ אלמוג כהן, שהעלה את מופע האימים שלו השבוע בפייסבוק לייב, היישר מהמליאה. אריה דרעי, שמנסים למכור לנו כ"מבוגר האחראי", נראה בסרטון ההזוי של כהן כשהוא צוחק ונהנה מההופעה. תחשבו כמה נמוך זה נראה מבחוץ. גם זו אשמת האופוזיציה?
מול הטרור הם מטרילים את היועמ"שית. מול אזהרות השב"כ, מאשימים את הגוף שדואג לביטחון כולנו, בניסיון הפיכה. מול הפשיעה והאלימות הגוברת, מטרילים את המשטרה. בליכוד נכשלים בהסברה, כי המטרה שלהם היא לתחמן. הם כל כך שיכורים מהצלחת התעמולה כל הדרך ל־64 מנדטים, שהם חושבים שכל בעיה ניתן לפתור באיזה ציוץ מניפולטיבי. רבים עדיין מתפללים לפשרה, אבל איך מדברים עם ממשלה שמוכיחה מדי יום שתורתה תחמנותה? ממשלה שטיעוניה הרציניים הם שסמוטריץ׳ עשה למען זכויות אדם יותר מבג"ץ.
הלוואי שהיה פתח אמיתי להידברות, אפילו עכשיו. צריך לעשות הכל כדי להציל את המדינה מהקרע, אבל הממשלה מוכיחה שהיא שכחה מזמן מהי משמעות המילה. חובת בניית האמון היא עליה. כרגע הרשות המבצעת כבר בכל מקרה נוהגת כאילו אין כאן אף אחד מלבדה.