אין מצעדי מחאה, אין גילויי התנגדות וקריאות למרי אזרחי, אין מאמרי פרשנות המסבירים ומתריעים על התוצאות וההשלכות ההרסניות של ההתפתחות החדשה. כלום, אף מילת גינוי, אף התרעה מהצפוי. הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם לא הזהיר מפניה ולא קרא לישראל "לעצור את הליכי המהפכה", אבל מתרחש משהו חמור, מסוכן. במקביל לרפורמה במערכת המשפט, שעוררה צונמי של מחאות, הלהיטה תחושות זעם והוציאה אלפי אזרחים ואזרחיות לרחובות - מתרקמת, מתיישמת וצוברת תאוצת־כאוס רפורמה נוספת, שלהשלכותיה משמעויות הרסניות שעלולות לחבל בתחום מרכזי, ייחודי וחיוני למדינת ישראל – וכבר עכשיו מורגשים חבלי הנזק שלה.
הכוונה לרפורמה בתחומי וערוצי היחסים בין ישראל לארה"ב. רפורמה שאיננה מתבצעת בהצבעות בכנסת על פי יוזמה תחוקתית מתוכננת. זאת רפורמה שבאה לידי ביטוי מתריס ולעומתי מתעצם והולך בהתנהלות של שרים ובכירים בקואליציה, בהצהרות והתבטאויות שמכוונות מראש וביודעין "להעמיד במקומם" - פרקטית להעליב ולהנמיך את מעמדם של בכירים בצמרת הממשל בוושינגטון. במילים פשוטות, רפורמה שמערערת את הסלע האיתן של האהדה לישראל ומסכנת את איתנות מקור הסיוע לישראל.
ירושלים נגד וושינגטון?
תוצאה שלילית וחמורה ראשונה של הרפורמה ביחסי ישראל־ארה"ב היא עיכוב, ואולי אף ביטול, ביקור רשמי של ראש הממשלה בבית הלבן. בנימין נתניהו ידוע כמי שאוהב את הביקורים בוושינגטון ואת הפגישות עם נשיא בבית הלבן ומשתוקק להם. אף אחד מראשי הממשלה שכיהנו בעבר בישראל לא ביקר בבירת ארה"ב יותר פעמים ויותר בתכיפות מאשר נתניהו. לפי דיווחים שפורסמו בישראל ובוושינגטון, ראש הממשלה צפוי היה לקיים ביקור רשמי ולהיפגש עם הנשיא ג'ו ביידן החודש.
דווקא ובמיוחד על רקע אופייה ותדמיתה של הממשלה הנוכחית כימנית־דתית קיצונית, שיצרו והניבו בזירה הבינלאומית תגובות לא מחמיאות בלשון המעטה, היה חשוב וחיוני לראש הממשלה לטוס לוושינגטון ולקיים פגישה־שיחה עם הנשיא ג'ו ביידן. מותר ואפשר להניח שהנשיא האמריקאי היה דואג וטורח להעניק לפגישה עם נתניהו, לפחות מהבחינה התקשורתית, אופי של אירוע מוצלח - מה שהיה טוב ומועיל לנתניהו בפוליטיקה הישראלית.
אבל זה לא יקרה, וגם לא ידוע ולא מדברים על תאריך חלופי לביקור של נתניהו בוושינגטון. במקום זה תקף ראש הממשלה את הצטרפותה של ארה"ב להצהרה הנשיאותית של מועצת הביטחון, שכללה דרישה מישראל לא לפגוע על ידי מדיניות ההתנחלות שלה בסיכויי הפתרון של שתי מדינות. ביג דיל. הצהרה שאין לה שום משמעות וחשיבות – לא מדינית ואפילו לא הצהרתית. נתניהו לא מצא לנכון להודות לארה"ב, שבמאמצים מיוחדים שנקטה סיכלה הצעת החלטה שכללה גינוי לישראל. ארה"ב הייתה זו שהפכה את הדיון המיוחד שהתקיים במועצת הביטחון ונועד להוקיע את ישראל ולפגוע בה, לאירוע שהיה חסר כל ערך.
מדוע לא עלה בדעתו של ראש הממשלה לבקר ולתקוף את צרפת, את בריטניה, כן, ואת רוסיה על שתמכו בהצהרה הנשיאותית? בשני העשורים האחרונים, במיוחד בשתי תקופות כהונתו כנשיא של ברק אובמה, ארה"ב ניצלה את זכות הווטו שלה כחברה קבועה במועצת הביטחון יותר מ־50 פעמים (!) כדי לסכל יוזמות והצעות החלטה נגד ישראל. רוסיה, כחברה קבועה, לא השתמשה אף לא פעם אחת בזכות הווטו שלה כדי לבלום הצעות החלטה נגד ישראל. בכל הצבעה במליאת עצרת האו"ם על החלטה נגד ישראל, רוסיה מצטרפת באופן עקבי לארצות המצביעות בעד. לא זכור מקרה אחד שבו רוסיה לא הצביעה בעד גינוי ישראל במליאת האו"ם. אבל נתניהו ושר החוץ שלו, אלי כהן, נשמרים מרמז שעלול להשתמע חלילה כביקורת נגד רוסיה, המבצעת פשעי מלחמה באוקראינה.
כבר לא מתאפקים
מאז מלחמת ששת הימים, ההתנחלויות הפכו והיו לסלע מחלוקת ולמקור לאי־נעימויות ביחסים בין ישראל לארה"ב. המדיניות הרשמית האמריקאית, תחת נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, היא נגד התנחלויות - ורואה בהקמתן או בהרחבתן הפרה של החוק הבינלאומי. ישראל השכילה במשך השנים למזער את המחלוקת עם האמריקאים בסוגיית ההתנחלויות, לנהוג בהתאפקות ובזהירות כדי שלא להתגרות בבית הלבן ובצמרת הממשל. בתמורה, נשיאים ושרי חוץ משתי המפלגות שמרו את המחלוקת על אש קטנה ומנעו באופן עקבי התערבות של גורמים בינלאומיים, במיוחד של האו"ם ומועצת הביטחון בנושא ההתנחלויות.
למרות ההתנגדות הרשמית של וושינגטון להתנחלויות. כאשר הנושא הזה הגיע למועצת הביטחון, היא סיכלה יוזמות והצעות החלטה לגנות את ישראל. "זה נושא בלעדי ובלבדי שלנו. אל תתערבו", הבהירו תמיד האמריקאים. ואכן, ראשי ממשלה קודמים ידעו להעריך את העמדה האמריקאית והמחלוקת בנושא ההתנחלויות - ועשו הכל כדי שהנושא לא יגלוש למצב של משבר ביחסים. גם נתניהו כראש ממשלה בשנים שעברו הפגין זהירות מרבית שלא לדחוף את נושא ההתנחלויות לגבולות של משבר ביחסים עם ארה"ב.
אולם בדומה לוויתורים המופלגים שנתניהו העניק לסיעות הדתיות כפיתוי להצטרפותן לקואליציה, כמו התיקים המרכזיים שנתן לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר, נתניהו גילה הפכפכות ואף הפקרות בנגישות ובסמכות שהעניק לסמוטריץ' כשהפך אותו לגורם נוכח ומעורב בתחום היחסים עם ארה"ב. יו"ר הציונות הדתית - נאמן לאמונתו הדתית לארץ ישראל השלמה - הפך את התרחבות ההתנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים למדיניות הסיפוח הרשמית של ישראל. הוא לא מתחשב בהצהרות של שר החוץ האמריקאי, אנתוני בלינקן, שבלשון עדינה ודיפלומטית מתריע ממדיניות מתריסה ומזיקה מצד ישראל, ולא לוקח ללב גילויי ביקורת והתנגדות מצד סנאטורים בכירים, ידידי ותומכי ישראל מושבעים.
ככל הנראה, לסמוטריץ' גם לא אכפת בכלל אם נתניהו יבקר או לא בוושינגטון ואם ייפגש או לא ייפגש עם הנשיא ביידן. סמוטריץ', בתמיכה ובעידוד עמיתיו - השרים והשותפים הדתיים והחרדים בקואליציה - יוזם ומוביל רפורמה ביחסי ישראל וארה"ב. מה שמדהים הוא שנתניהו הפוליטיקאי המנוסה, שמודע יותר מכל פוליטיקאי ישראלי אחר לחשיבות ולהכרחיות של יחסים תקינים עם צמרת הממשל בוושינגטון, שותק ומגלה התבטלות מול התגשמות הרפורמה ההרסנית ביחסים עם ארה"ב. הרפורמה במערכת המשפט מוסברת על ידי שולליה כיוזמה של נתניהו להיחלץ מהרשעה במשפט המתקיים נגדו. אין לו שום דבר, מאומה, להרוויח מהרפורמה ביחסים עם ארה"ב. אם היא תימשך, לא רק נתניהו יפסיד. ישראל תצא מופסדת ונפגעת.