לטור המלא של קלמן ליבסקינד:
את המחזה המטורף שראיתי ביום ראשון בצהריים באולם 204 בקומה השנייה של בית המשפט המחוזי בירושלים היה צריך לשדר בשידור חי, כדי שכל אזרח ישראלי יזכה לקבל הצצה לאופן שבו נראית מערכת המשפט שלנו.
מי היו השחקנים במחזה הזה? ובכן, היה שם רב־פקד משה אוחיון, קצין משטרה בן 34, אב לארבעה ילדים, שנגדו מתנהל כבר תקופה ארוכה הליך פלילי בעקבות סטירת לחי אחת שנתן לצעיר פלסטיני שאיים על שוטרים במהלך פיזור מהומה אלימה בשער שכם בימי שומר החומות.
היו שם שני עורכי דין מהמחלקה לחקירות שוטרים, מצוידים בשלושה קלסרים ושתי תיקיות, שמתאבדים כבר חודשים על ההליך הזה נגד רפ"ק אוחיון, כאילו הצליחו ללכוד ברשתם עבריין מסוכן.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
היה שם עו"ד איציק כהן, פרקליטו של הקצין, שעשה כל מה שרק אפשר כדי להסביר לבית המשפט שאי אפשר לנתק את הסטירה הזו מהנסיבות שבהן היא ניתנה, כשהמון ערבי מתפרע באלימות, וכשירושלים בוערת.
היו שם שלושה שופטים חסרי סבלנות, שבמשך 35 דקות לא אפשרו לעורך הדין להשלים משפט אחד מתחילתו ועד סופו, שנראו כמו מי שחיים בניתוק מוחלט מהמציאות שבחוץ אחרי שנים ארוכות מדי תחת אור הניאון באולם הסגור, ושניכר בהם שאין להם מושג איך מרגיש מפקד כוח משטרתי בשטח, כשאבנים ובקבוקי תבערה עפים סביבו.
רגע השיא של הניתוק הזה הגיע כאשר ראש ההרכב, השופט עודד שחם, התווכח עם פרקליטו של אוחיון, והסביר לו שבשומר החומות לא הייתה אלימות חריגה, ושאירועים כאלה מתרחשים בירושלים פעמים רבות. בהמשך נגולל כאן סיפור מדהים, שיתאר היכן היה השופט שחם ומה הוא עשה באותה שעה בדיוק שבה נאבק רפ"ק משה אוחיון במתפרעים - סיפור שרק יבהיר באיזה ניתוק חי בית המשפט שחורץ גורלות.
לפני הכל, חשוב להבין שהסיפור של אוחיון לא עומד לבדו. כתבתי כאן גם בעבר על האופן שבו משגרת מדינת ישראל את שוטריה אל הקו הראשון במלחמה מול הטרור, וכיצד היא ממהרת להשליך אותם לגורלם כשמשהו מסתבך. כיצד המחלקה לחקירות שוטרים רודפת אותם. כיצד שופטים, שלא הריחו מעולם את ריח הסכנה והפחד תחת טרור, מטפלים בהם בכלים שבהם מטפלים בסוחרי סמים ובשודדי ארנקים.
אם הילד שלי היה מתייעץ איתי האם להתגייס למשטרה כזו, לסכן את עצמו, ולדעת שאם ייתן מכה אחת לא מדויקת במהלך פיזור מתפרעים אלימים הוא ימצא את עצמו מורשע בפלילים ובאיום אמיתי על הפרנסה שלו ושל ילדיו – הייתי ממליץ לו להימנע מזה. לא בגלל השכר הנמוך. לא בגלל התנאים. רק בגלל זה.
כן, נכון, גם תוך כדי פעילות מבצעית שוטר חייב לשמור על איפוק. אלא שמדינת ישראל חייבת להשאיר לשוטריה שוליים של טעות, ששוטר שגלש אליהם במהלך אירוע סמי־מלחמתי ישלם בנזיפה או בדין משמעתי ולא ימצא את עצמו מטופל כאחרון העבריינים הפליליים.
מהומה קשה
ההליך המשפטי שאנחנו עוסקים בו החל בבית משפט השלום, כשבכתב אישום קצר האשימה המחלקה לחקירות שוטרים את רפ"ק משה אוחיון, באירוע שהתרחש ב־18 במאי 2021, כאשר שימש מפקד כוח משטרתי שפעל באזור שער שכם במאמץ לטפל ב"הפרות סדר והתקהלות".
אוחיון, תיארה מח"ש, ביקש מהמתקהלים להתפזר, וסוהייב אבו סלאח, "אשר עמד במקום וצילם את האירוע באמצעות מכשיר טלפון נייד שאחז בידו, לא נענה לקריאות להתפזר מהמקום. בעקבות אמירה שנשמעה שיהיה בלגן, הנאשם, שעמד במרחק של מספר מטרים מהמתלונן, רץ לכיוונו וללא כל הצדקה סטר בפניו באמצעו ידו הימנית".
מח"ש בחרה להעמיד את אוחיון לדין פלילי, ולהאשים אותו בתקיפה - עבירה שעונשה שנתיים מאסר. לפני עשרה חודשים, באופן שפורט כאן כבר בעבר, זיכתה השופטת ג'ויה סקפה שפירא את אוחיון מטעמים של הגנה מן הצדק. היא אומנם קבעה שלא הייתה הצדקה לסטירה שהעניק לאותו צעיר פלסטיני, אלא שהמקום הראוי לנהל הליך כזה הוא בדין משמעתי בתוך המשטרה ולא בהליך פלילי.
במח"ש לא אהבו את ההחלטה, החליטו להילחם והגישו ערעור למחוזי. השבוע, ביום ראשון, התקיים הדיון. כעבור יומיים פרסמו השופטים – עודד שחם, אברהם רובין ונמרוד פלקס – את החלטתם, לקבל את ערעור מח"ש ולהרשיע את אוחיון בתקיפה. בתחילת השבוע הבא, לאחר שהתיק יחזור לשלום, תדון בו שוב השופטת סקפה שפירא ותגזור את עונשו של אוחיון.
אלה הפרטים היבשים. עכשיו, כדי להבין כמה מטורף התיק הזה, נספר מה עומד מאחוריהם. אוחיון, רק נספר קודם, משרת במשטרה שנים ארוכות. הוא התחיל כלוחם במשמר הגבול, המשיך כקצין בעיר העתיקה, ובהמשך עבר לסדרת תפקידי פיקוד במשטרה הכחולה. קחו טיפול בפיגוע ירי או דקירה בגזרה הזו, עם נרצחים או פצועים, ותמצאו שם את אוחיון.
לצורך העניין, אני שם בצד את גרסתו של אוחיון, ואת טענתו שלא מדובר בסטירה אלא בהסתערות על חשוד שהשימוש בכוח כלפיו היה מחויב לצורך ביצוע המעצר, משום שהוא היווה איום על השוטרים. אני נשאר רק עם הקביעות של בית משפט השלום, שאותן קיבל המחוזי.
די בהן כדי לתאר תמונת מצב שצריך דמיון משוגע כדי להאמין שתסתיים בהרשעה פלילית של קצין מוערך, הרשעה שיכולה בסבירות לא נמוכה לשלוח אותו הביתה מחוסר עבודה אחרי שנים של שירות מסור, נאמן ועתיר סכנות.
האירוע הזה התרחש, כאמור, כמה ימים לתוך אירועי שומר החומות. הארץ כולה בערה. יהודים נרצחו. בתי כנסת, מכוניות ודירות הוצתו. בלוד ובעכו נרשמו מעשי לינץ' אכזריים. ירושלים, בדגש על העיר העתיקה, חוותה התפרעויות חמורות משל עצמה, עם הפרות סדר, אלימות קשה, השלכת בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים ויידוי אבנים.
דוחות הפעולה של השוטרים שפעלו לצד רפ"ק אוחיון, ואשר הוגשו בהסכמה, לימדו, כפי שכתבה השופטת, על "התפרעות של עשרות צעירים שהתגודדו סביב השוטרים, חלקם היו רעולי פנים, חלקם עמדו על הגגות ויידו אבנים לעבר השוטרים, חלקם החזיקו כלי תקיפה כגון גז פלפל ואגרופנים, ובמהלך מעצרם של חלק מהמתפרעים נאלצו כמה מן השוטרים להשתמש בכוח, לרבות שימוש באלות, בגז פלפל, באקדח טייזר ובשוקר".
בשלב הזה, כשברקע התארגנות מקומית ל"הפגנת זעם" שאמורה הייתה להיערך כעבור חצי שעה, נתן אוחיון את הסטירה לסוהייב אבו סלאח, שגם לפי תיאורו של בית המשפט הפריע קודם לכן לשוטרים לבצע מעצר של חשוד אחר, ורגע לפני שחטף את הסטירה איים על השוטרים, באופן שנשמע היטב בהקלטה במכשיר הטלפון שלו: "היום בלגן בן שרמוטה יהיה, תשמרו על עצמכם".
לזכותה של שופטת השלום ייאמר שהיא הבינה שקשה לנתח את אירוע השטח הזה מהאולם הסטרילי והממוזג של בית המשפט. הניתוח, כתבה, "לא יכול להיעשות רק על פי התבוננות חוזרת ונשנית באירוע מזוויות שונות ואף בהילוך איטי, ויש להביא בחשבון את האווירה באירוע ואת מצב הדברים הסוער שבו היו נתונים הנאשם והשוטרים האחרים בזמן אמת לנוכח אותה התפרעות שבה ניסו לטפל במסגרת תפקידם, ולנוכח כלל האירועים שעמם נאלצו להתמודד באותה תקופה".
"הסטירה ניתנה רגעים ספורים לאחר שבמקום הייתה מהומה קשה", תיארה השופטת סקפה שפירא, "שבמהלכה השוטרים נאלצו לעשות שימוש באמצעי שגרם לאנשים רבים מסביב להשתעל. הסטירה אומנם ניתנה בשלהי אותה התפרצות, אך באותו שלב הרוחות טרם נרגעו לגמרי".
היא גם קבעה שהייתה עילה לעצור את אבו סלאח, אבל מנגד, שהתנהלותו של אוחיון "מלמדת שהוא לא סטר למתלונן מתוך כוונה לעצור אותו, אלא כדי להעניש אותו על דבריו... אין ספק כי הנאשם היה נתון בלחץ אדיר, כשהוא נדרש לפקד על כוח שהתמודד עם עשרות מתפרעים, ואף על פי כן לא ניתן לקבל את הטענה כי הוא סבר בטעות כי באותו שלב קמה לו סמכות שימוש בכוח כלפי המתלונן".
אז למה בחרה השופטת בכל זאת לזכות את אוחיון מטעמים של הגנה מן הצדק? השופטת הלכה אל הנחיות פרקליט המדינה, שנועדו לקבוע כללים מנחים להכרעה באילו מקרים יועמד שוטר לדין פלילי עקב שימוש בכוח שלא כדין, ובאילו מקרים האכיפה תמוצה במישור המשמעתי בלבד, והחליטה שנכון היה להסתפק בהליך המשמעתי.
"במקרה הנוכחי השימוש בכוח היה קצר ורגעי, כלל סטירה אחת על פניו של המתלונן, לאחר פרובוקציה מילולית מצדו, ולא לווה באלימות מילולית או איומים מצדו של הנאשם. אין מדובר באלימות שהיא חמורה, לא כזו שגרמה למתלונן לפציעה או חבלה, והיא ננקטה לפני מעצרו של המתלונן...".
אלימות ותחמושת
בתחילת השבוע, כאמור, דנו שלושת שופטי המחוזי בערעור שהגישה מח"ש על זיכויו של אוחיון. הדיון הזה, והאופן שבו התנהל, צריכים לקומם כל מי שחי פה ויודע איך נראית ההתמודדות של שוטרי ישראל עם הטרור הערבי.
ומכיוון שהשאלה אם נכון להעמיד את הקצין לדין פלילי או להסתפק בדין משמעתי תלויה במידה רבה בנסיבות שבהן התרחש האירוע, ניסה עו"ד איציק כהן, פרקליטו של אוחיון, לעשות הכל כדי לשכנע את השופטים שהאלימות הרחבה בימי שומר החומות היא נסיבה משמעותית שיש להתחשב בה.
מהשלב הזה והלאה התנהל באולם שיח הזוי למדי, שאותו הוביל ראש ההרכב השופט עודד שחם. שחם, כאילו נחת הרגע מהמאדים, ניסה לטעון ששום דבר באלימות בימי שומר החומות לא היה חריג.
"אנחנו לא חיים בציריך או בנאפולי שבה אירועים כאלה לא מתרחשים", טען. "פעם זה קורה כאן בגלל שומר החומות, ופעם בגלל דברים אחרים. הפרות סדר מתרחשות כאן חדשות לבקרים, האוויר רווי אדי דלק תמיד, אבל להגיד שזה אירוע סינגולרי שלא ראינו לפניו ולא נראה אחריו? אני לא שם".
פרקליטו של הקצין, שהיה המום מהטענה, הזכיר לשופט שחם את עדותו של מפקד מרחב דוד לשעבר, נצ"מ נתי גור, שמשרת כבר שנים ארוכות בירושלים, ושסיפר לבית משפט השלום שאירועים מהסוג שנראו בשומר החומות הוא לא חווה.
"הייתי מפקד יס"מ בשנת 2014־2015 והשתתפתי בהפרות סדר בהר הבית, ואני לא זוכר... כאלה... הפרות סדר. אלימות עם ממש תחמושת וזיקוקים ואבנים שהיו נגד השוטרים... היו לנו הרבה התרעות פח"ע באותה תקופה".
גור גם תיאר בעדותו, שככל הנראה לא הותירה רושם עז על השופט שחם, מה אירע ביום המדובר. "היו המון עצורים... היינו עם הרבה הפס"ד (הפרות סדר - ק"ל) וזריקות אבנים לעבר השוטרים שהיו במקום... באותה תקופה אני לא נתקלתי בהפס"ד בעוצמה כזו. גם היום אנחנו חווים הפס"ד בשער שכם, וזה לא משהו שאפילו מתקרב למה שהיה אז".
שחם לא השתכנע. לעורך דינו של אוחיון הוא הסביר שאירועים כאלה מתרחשים בירושלים פעמיים בשנה, ולא השתכנע גם כשעו"ד כהן ציטט לו דברים שעורכי הדין של מח"ש אמרו בתיקים אחרים, שבהם הדגישו בעצמם כמה אירועי הימים ההם היו חריגים בעוצמתם, וגם לא כשהפרקליט הוותיק הזכיר לו שהאירוע שבגינו נשפט אוחיון התרחש חצי שעה לפני שבמקום תוכננה להיערך "הפגנת יום הזעם".
"עיתות כאלה אינן דבר נדיר או חריג בעבודת המשטרה בכלל, ובמזרח ירושלים בפרט", כתבו השופטים בפסק דינם, כשהם הופכים את החלטת השלום ומרשיעים את אוחיון בעבירה של תקיפה.
להיזרק לכלבים
עכשיו תשמעו קטע מדהים. נכון שהשופט שחם הסביר שהאירועים מהסוג שאוחיון היה מעורב בהם לא היו חריגים? שהם לא היו יוצאי דופן? שדברים כאלה מתרחשים מדי פעם בירושלים?
ובכן, לא תאמינו. באותה שעה בדיוק שבה התרחשו הפרות הסדר האלימות בשער שכם, אותם אירועים שבהם היה מעורב אוחיון חצי שעה לפני אותה "הפגנת יום הזעם" המתוכננת, התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, במרחק של כמה מאות מטרים בקו אווירי משם, עוד דיון במשפטו של בנימין נתניהו. בהרכב השופטים ישבו השופטת רבקה פרידמן פלדמן, השופט משה ברעם, וכן, גם השופט עודד שחם.
באמצע יום הדיונים, בעוד מנכ"ל וואלה! לשעבר אילן ישועה עומד על הדוכן ומעיד, ביקשה לפתע פתאום התובעת ליאת בן ארי להפסיק הכל. "כבודכם, אני מתנצלת, פשוט קיבלנו הודעה ממשרד המשפטים שצריך לעשות מאמץ ולפנות את הבניין מאחר שמתחילה תהלוכה.
הבניין של משרד המשפטים (הבניין שמול המחוזי - ק"ל) מפונה כרגע, התהלוכה מתחילה בשעה 15:00, אמורה לעבור פה, ואז יסגרו את הכל... הקב"ט של בית המשפט הזה החליט שלא לסגור והחליט שאנחנו נהיה כאן עד אשר התהלוכה תעבור. דיברתי עם חבריי, אנחנו לא בטוחים שזה הדבר הכי הגיוני לעשות בנסיבות האלה".
חצי דקה אחר כך השתכנעה ראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן פלדמן, ונעלה את הדיון. "אז אנחנו מסיימים את הישיבה", הכריזה. כתב שהיה באולם סיפר לי איך בתוך רגע נמלטו כולם החוצה, כולל שופטי ההרכב. "אנשים יצאו במהירות מהאולם, את אחד השופטים ראיתי כשהוא מדלג בקפיצות של כמה מדרגות, בניסיון להגיע אל רכבו ולהסתלק מהר מהמקום. מאבטח שהיה שם המליץ לי לא להתעכב. וכל זה בבניין שמור, מוגן ומאובטח היטב".
אתם הבנתם? השופט עודד שחם, שטוען היום שאירועי שומר החומות לא היו חריגים בחומרתם, ביטל עם חבריו דיון בתיק הפלילי הכי חשוב כיום - מתוך חשש מאותה תהלוכה, שבהתמודדות לקראת תחילתה, ממש באותה שעה, נתן אוחיון את הסטירה המדוברת. למרבה צערו של אוחיון, הוא לא היה יכול לעשות מה שעשה השופט שחם, ולהודיע שמפאת הסכנה הוא מפסיק את עבודתו והולך הביתה. העבודה שלו היא להעניק לשחם ולחבריו ביטחון.
אבל זה לא נגמר כאן. כי בעקבות הטענה של שחם, שאירועי שומר החומות לא היו מיוחדים וחריגים, פניתי לדוברות הרשות השופטת כדי לשאול איך עבר בית המשפט המחוזי, זה ששחם משרת בו, את הימים ההם, ומה קרה בגזרתם. זו התשובה שקיבלתי: "במהלך מבצע שומר החומות מפגינים זרקו אבנים וברזלים לעבר בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי הזדמנויות, שבהן נגרם נזק לרכוש – למכוניות ולמצלמות אבטחה. אחד המפגינים טיפס על עמדה חיצונית ותלש דגל ישראל שהיה מונף על העמדה".
במילים אחרות, בניין בית המשפט המחוזי מותקף על ידי המון ערבי שזורק אבנים וברזלים ופוגע במכוניות ובמצלמות אבטחה ותולש את דגל ישראל מעל סמל השלטון הזה, הדיון המשפטי החשוב ביותר המתנהל כיום במחוזי מופסק באמצעו כדי שהפרקליטים והשופטים יוכלו להימלט לפני שהערבים מגיעים לאזור, והשופט עודד שחם לא חושב שהיה משהו מיוחד באירועים האלה שיכול לשמש נסיבה שתקל על קצין משטרה מסור שמוצא את עצמו במסגרת אירוע אלים סוטר לפלסטיני שמאיים על השוטרים.
ההליך המשפטי שמתנהל נגד רב־פקד משה אוחיון הוא מקרה מבחן חשוב מאין כמותו. ביום שני ידון, כאמור, בית המשפט השלום בעונש שיוטל עליו. גזר הדין הזה יהיה דגל שיסמן את הדרך לבאים בתור. הוא יהיה מסר לשוטרים, מסר למפקדים, ומסר לציבור הישראלי שמצפה שמישהו יילחם בשבילו. אם אוחיון ישלם מחיר כבד ויושלך הביתה, משטרת ישראל תצטרך לעמול קשה כדי למצוא את הפראיירים שיהיו מוכנים לחטוף בשביל כולנו אבנים ובקבוקי תבערה, ואז להיזרק לכלבים.