מזיקים ובוכים: מפגינים פוגעים בישראל - ואז זועקים על הפגיעה הכלכלית

הבנתם? כספי המסים שלנו לא משולמים בימים אלה על עבודה פרלמנטרית, אלא על השקעת זמנם של פוליטיקאים במחאות, בזעם, בהתנגדות. אבל העיקר שסופרים לראש הממשלה בנימין נתניהו את השעות שבהן הוא נמצא בנסיעה מדינית ברומא.

זה היה עוד יום מתיש מול ה־waze, חסר תוכן, עם הפחדות משומשות בדמות "דיקטטורה". אלא שדווקא כן התקדמנו מהפרקים הקודמים שבהם מנעו מילדה על הרצף האוטיסטי, בתה של ח"כ טלי גוטליב, לצאת למסגרת, ומהמצור על המספרה שבה נמצאת אשת ראש הממשלה. בפרק הזה הלוקיישן המצטלם הנבחר להפצת תמונות לעולם של ישראל נגד ישראל היה נתב"ג.

אני מוכרחה להודות שלא ירדתי לסוף דעתם של המוחים, שמאיימים שאנשים יירדו מהארץ. הנה, בבקשה תנו להם לטוס ולברוח מפה, הרי תכף הולכת המדינה לדיקטטורה גם ככה. אבל ביבי, רק לא ביבי, מרשה לעצמו לנהל את מדינת ישראל אחרי שנבחר בצורה דמוקרטית ועוד לטוס לפגישות עם מנהיגי עולם אחרים. חוצפה שהוא עובד, שיבוא להשקיע גם הוא במחאות נגדו. סליחה, נגד הרפורמה המשפטית. יש שם מצלמות והרבה מנהיגים מטעם עצמם. חלקם הפסידו לו בבחירות לאחרונה וחלקם בעבר.

אז למתדלקי המחאה לא מספיק לצעוד בה עם שלטים באנגלית כדי להוציא לישראל שם רע בעולם, ואז לזעוק שמשקיעים מוציאים מפה את הכסף. כי שוטפים להם את המוח שישראל תכף נמחקת, וביחד עם כספם. חשוב למתדלקי המחאה ומי ששופכים כספים על שלטי החוצות והפרסומים, להעביר לעולם תמונות של העם נגד נתניהו. אלא שההמון האמיתי הצביע לו בקלפי, רק נזכיר, והכיר את הבטחת הבחירות של השר יריב לוין והליכוד לשינויים במערכת המשפטית - ולא משנה כמה מהנדסי תודעה יפרשו רשת של שקרים, שיספרו על מצביעי הימין בדיוק את ההפך.

אותם הלשעברניקים, שכבודם במקומם מונח, ושלא טורחים להסתיר אפילו את העובדה שהם מגיעים מפוזיציית המחאה, שכחו דבר אחד. יש להם פוזיציה נוספת – פוזיציית הלשעבר. האופנה הזו שכל לשעברניק שמתנגד לשלטון נתניהו, או במקרה הזה לאחד משריו, זוכה לאור הזרקורים, היא עצובה ומסוכנת. העולם הולך קדימה, הפוליטיקה משתנה, וגם אמצעי התקשורת ובוודאי שהמציאות עצמה. אבל אלה שפעם היו בתפקיד משוכנעים שהם מוצלחים יותר ממי שעושה את צעדיו הראשונים כיום בתפקיד. כמה אגו. כמה חשיבות עצמית.

לשים רגליים במטרה להלבין את פניו של מי שעם ישראל בחר בו בקלפי לתפקיד בבחירות האחרונות, שהיו בעיקרן על ביטחון הפנים. השר מטעמו לא השיב להם במילה "קנאים", אלא בתשובה דיפלומטית יותר בדמות "הם אלה שהחריבו את המשטרה, הפכו אותה לפוליטית. אני היום מתקן את הנזקים הגדולים שהם עשו". אווץ'.

תופעת הלשעברניקים פוגשת אותי באופן אישי לא מעט, משום שאני חשה שבניגוד לבני דורי שמכבדים את מי שמילאו תפקידים בכירים, לא כל הלשעברניקים מכבדים את העשייה של בני דורנו. רק לאחרונה שמחתי להיתקל בעיתונאי ותיק ומוערך שלמדתי ממנו לא מעט בתחילת דרכי. בעודי מתקרבת ללחוץ את ידו במלוא ההערכה, הוא ירה לעברי בזעם "צריך לתלות אותך".

המומה תהיתי על מה ולמה, והוא השיב בכנות: "את והחברים שלך השתלטתם על האולפנים והעיתונים. בגללכם כבר לא צריכים אותי". אחזתי בידו ונשבעתי לו שביום שבו אהיה לשעברניקית בעצמי אפרגן מכל לבי לדור שאחריי ואהיה חבל משיכה מעלה ולא חבל תלייה של ממשיכי הדרך בעולמי המקצועי.

והנה השבוע מצאתי את עצמי במסיבת רחוב בגבעתיים מתפרצת על חבורת צעירים שירתה פיקות בסמוך לאוזניים של הגוזליות שלי. המבט הזה שבו הם הסתכלו עליי ממש כאב לי פיזית. נראה לי שראיתי את כל חיי חולפים לנגד עיניי, משום שהבנתי בדיוק מה הם תכף יגידו עליי. בלב. וואו, הזמן טס!