קריסתה של רשת שר פיטנס הייתה ידועה מראש. כל הסימנים היו שם. זו לא רק נפילה כלכלית וחלום על מכון כושר שהתנפץ, זה בעיקר בלון מלא באוויר חם שהתפוצץ. אלה החיוכים המוגזמים, הפרגונים המלבבים, הנחמדות המתאמצת, שאין בינם לבין אימוני כוח או אירובי ולו דבר. השם המחייב שבו כינתה עצמה - “שר פיטנס, כוהנת הכושר של ישראל" - הוא תמצית ההבל שאותו ניסתה, בהצלחה יתרה, ליחצן. מבחינתה, מעולם לא הייתה סתם מאמנת או מדריכה, היא נולדה להצלחה.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לשר פיטנס קוראים שיר סנדה. היא ובעלה הקימו סניפים של מכוני כושר לנשים שהפכו לסיפור הצלחה, אך החודש נקלעו לקשיים, בקשה להקפאת הליכים, והשבוע הוצא נגדם צו עיכוב יציאה מהארץ. הדמיון לסיפור ענבל אור אינו רק בנראות הפומפוזית של שתי הנשים, אלא גם ביכולת למכור ולשווק סחורה דמיונית או בתי רפאים או עוד סניפים של מכונים.
אימוני הכושר שלה נפתחים בבקשה לבצע שתי פעולות שלא שורפות שומנים או פחמימות: לתייג באינסטגרם את העמוד ולהירשם לאימון. היא מעמידה את עצמה לפני השיעור, לפני הכושר ולפני המתאמנים. אחרי פתיח קצר היא מתגלגלת מצחוק יחד עם שתי המתאמנות, אף על פי ששום דבר משעשע לא נאמר. היא צוחקת עם עצמה כדי להרים את האווירה באופן מלאכותי, זה זיוף מתאמץ.
באימון שלה אין תרגיל חדש או אינטרוול מאתגר, אלא רק רוח, צלצולים וצחוקים מעושים. הניסיון לשדר אושר ואווירת שמחה לא מחזיק לאורך זמן, לא בחיים ולא בענייני כלכלה. בהודעת בנק לאומי לבית המשפט נכתב ש"היא ובעלה המשיכו לחיות אורח חיים ראוותני, ביצעו עסקאות באלפי שקלים והיא המשיכה לנסוע בפורשה ובעלה בריינג' רובר". אין שקל בעו"ש, והגברת דוהרת על פורשה.
אות ראשון לריחוף שבו שרתה היה אי־אז כשפרסמה את הסרטון שבו היא בוכה על ביטול מסיבת הודיה שארגנה, בעקבות האסון במירון. בעולם שלה, זו הייתה הטרגדיה האמיתית, עוד לפני זו הלאומית. כבר אז נצפו ניצני אגוצנטריות מדאיגים.
שר פיטנס היא תוצר של עולם חנופה וליקוק בלתי נגמר, אך גם של סחרור והצלחה מטאורית ללא בסיס מוסבר. ברשתות החברתיות קל מאוד להיות מומחה ומטיף ולהתבלט בתחומים שהנגיעה שלך אליהם היא או בסיסית או מקרית או לא באמת מקצועית. אלה סימני התקופה: הפרטה של הידע והנגשה של אג'נדה, גם כשאין מאחוריהן לימוד פורמלי, תעודה או הכרה ממסדית. כל אדם רק רוצה לצמוח ולגדול הרבה מעבר למידותיו הטבעיות.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
חוסר השכלה אינו מגבלה. אי־הבנה אינו מכשול - כל עוד האושיה תדע לפרסם עצמה ברשתות, היא תוכל הכל. רק תאמיני בעצמך, תחייכי לכולם, תצמחי, תוכיחי וכו'. אנשים עם מיקרופון ומצגת פאוור פוינט מעלים הרצאות עם טיפים לטיפול בפצעי הנפש. או בהשמנה. או בהתאבדות. האנשים האלה הם שרלטני רשת שבבוא היום הבועה תתפוצץ להם בפרצוף, או ללקוחותיהם.
תחומי העיסוק הדיגיטליים שאינם קיימים במציאות הולידו את תופעת הטייטלים המומצאים הנבובים, כמו “מנגישת תהליכים", “מעצימת ידע", “מלוות דרך", “מפתחת תודעה", “יצרן תוכן" - כולם מקצועות מונפצים שנגזרו מתחומי ידע אמיתיים כמו פסיכולוגיה, פסיכותרפיה, פילוסופיה או אומנות. כל אדם שמחפש לעצמו הגדרות חדשות לתאר את עבודתו, כנראה שלא קיימת במציאות עבודה כזאת. המילים איבדו את משמעותן.
דווקא פיטנס כן התמחתה בתחומה, אך מכאן ועד לכוהנת ספורט של המדינה, עם סניפים ומתאמנים ואמונה בדרך ספורט חדשה - המרחק גדול. בתסרוקת מפוארת ונפוחה, צמידים וטבעות היא ניסתה להטיף ולשווק יותר מאשר לדרבן ולאמן. בעמוד הבית שלה היא מתארת את עצמה כמי ש"מציגה גישה רעננה המאמינה בנשים, ביכולות ובעוצמות שלהן… אלפי נשים כבר חוו שינוי אמיתי ורב־ממדי בחייהן - מבחוץ, ולא פחות חשוב, גם מבפנים". איזה שינוי רב־ממדי האדם עובר בזמן קפיצות במקום עם משקולות של קילו וחצי?
בתחילת 2022 פיטנס עשתה גם צעד רליגיוזי, והחליטה להפסיק להעלות סטורי בשבת, וכתבה: “אתם לא מאמינים כמה דברים טובים יקרו לכם בזכות ההשתדלויות הקטנות האלו". זו תמצית הקצף על פני המים. זה לא באמת אימון, וזו גם לא ממש אמונה, הכל זה נראות של השתדלות כדי להתפרסם, להתעשר ולהצליח בארץ, אולי גם בחו"ל, אך המבנה העסקי הזה מבוסס על ואקום חלול.