אזהרת רווח
ברור שההחלטה "לרכך" את המהפכה המשפטית ולשווקה בעטיפת צלופן כ"רפורמה לייט" תיכשל. שיטת ההשתלטות המוצעת בוועדה לבחירת שופטים מזכירה את "מהפכת הוורדים" בגיאורגיה, כשבמהלך 2003 השתלטו על השלטון ללא שפיכות דמים. 20 שנה מאוחר יותר מנסה ממשלת ישראל להרדים אותנו ולדבר אלינו בפרחים.
מדובר בגרסה הישראלית של השתלטות עוינת על מערכת המשפט בדרך של עוד דונם ועוד עז: קודם ניקח את שופטי העליון, אחר כך נבחר את נשיאו - והשאר, כולל חוקי הנבצרות, חוקי הגיוס, פסקת ההתגברות ושריון חוקי היסוד, יגיעו בהמשך.
כעת ברור מדוע בליכוד דחו בתוך חמש דקות את מתווה הנשיא, שנטרל את השפעתם על הוועדה לבחירת שופטים. כעת ברור מדוע יו"ר ההסתדרות, שתמך פומבית במתווה הנשיא והיה שותף לו, חייב לעשות מעשה. הרי הוא הבטיח שאם המתווה לא יקודם, הוא לא יישב מנגד.
ארנון בר־דוד, תתעורר. הגיע הזמן לרדת מהגדר ולהצטרף עוד היום להפגנות. נגמרו התירוצים. זוהי קריאת השכמה אחרונה. צריך להיות ברור שכיום שומרים הפוליטיקאים על ההסתדרות מסיבות טקטיות, אבל בטוח שסמוטריץ', ביבי וכל השאר סולדים מההסתדרות והוועדים. במקביל, קודמו השבוע בכנסת יוזמות כלכליות מרחיקות לכת בתחום יוקר המחיה. אלא שלמרבה הצער, היוזמות נוגעות רק לקידום האינטרסים הכלכליים של משפחת נתניהו (חוק המתנות והגדלת המימון של צורכי המשפחה).
חזרה לענייני הכלכלה. זמן קצר לאחר אישור "ריכוך" המהפכה המשפטית בישיבת סיעת הליכוד, כונסה ישיבה לילית חריגה בצמרת האוצר. הישיבה התקיימה בעקבות בקשות חוזרות ונשנות של בכירי המשרד, ובהם היועץ המשפטי, הכלכלנית הראשית וראש אגף התקציבים.
עד לאחרונה הם נבלמו על ידי שלומי הייזלר, מנכ"ל האוצר, ובעיקר על ידי יהלי רוטנברג, החשב הכללי. סוף־סוף ניתנה להם הזדמנות להשמיע את חוות דעתם המקצועית. רוטנברג הוא איש מקצוע שבשבועות האחרונים התקרב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא זה שסידר לשר שביקר בארה"ב פגישה עם הנהלת סיטי בנק, במטרה לשוות לביקור נופך מקצועי.
אבל הישיבה הייתה חייבת להתקיים עוד לפני ישיבת הממשלה שאישרה בחודש שעבר את התקציב. הרי הנחות העבודה בתקציב נגזרות מהדעות המקצועיות של בכירי האוצר. מה שנשמע במהלך הישיבה הלילית מעמיד בסימן שאלה את הבסיס להנחות העבודה. יותר מכך: התקציב שאושר רלוונטי לא רק לשנת 2023, אלא באופן יומרני גם לשנת 2024.
במהלך הישיבה הטעונה שוגרו אזהרות רווח חסרות תקדים. בכירי האוצר דיברו לקיר, וסמוטריץ' דיבר לבייס הפוליטי שלו. לשר האוצר הוצגו הערכות פסימיות של פגיעת הרפורמה המשפטית בדירוג האשראי, ירידה חדה בתוצר וצניחה בהכנסות ממסים.
הממונה על התקציבים יוגב גרדוס הזהיר שצעדי החקיקה יביאו להפחתת דירוג האשראי באופן שיגרע מהתוצר 50־100 מיליארד שקל בשנה. הכלכלנית הראשית שירה גרינברג הרחיקה לכת בחישוביה והתריעה מפני אובדן תוצר של 270 מיליארד שקל. אסי מסינג, היועץ המשפטי, הזהיר מחוסר ודאות של משקיעים ומהחשש שישראל תהפוך לפחות אטרקטיבית בעיניהם. מנהל רשות המסים ערן יעקב חוזה צניחה של 15־30 מיליארד שקל בהכנסות ממסים.
עם המספרים אי אפשר להתווכח, אבל לא כך חושב שר האוצר. סמוטריץ' ביקש לברוח מבשורה, ובמילים אחרות - אמר שהכל סבבה. הוא גם מנסה להרדים, ולדבריו - "השיח מתבסס על ההנחה השגויה, שלא לומר מופרכת, ושקר לא מחזיק מעמד לאורך זמן. המטרה של הפרסום המגמתי היא להשתמש בו כעוד כלי במאבק ברפורמה מצד מתנגדיה".
ובכן, סמוטריץ', שהתמחה באיתור שקרנים ("שקרן בן שקרן", כינה את נתניהו), כבר יכול לשמש כתחליף למכונות אמת. את אמירתו "שקר אינו מחזיק מעמד לאורך זמן" ניתן לבחון כבר בקרוב. חברת דירוג האשראי מודי'ס כבר שיגרה אזהרה חריפה להפחתת דירוג האשראי אם המהפכה המשפטית תקודם. בקרוב יגיעו לישראל כלכלני חברת דירוג האשראי המובילה סטנדרט אנד פורס. כיום מדורג המשק הישראלי אצלה
ב־AA מינוס. בנתונים הנוכחיים הדירוג לא יישאר כפי שהוא, וחברת הדירוג תודיע שאם לא יהיה שינוי בסוגיית המהפכה, הדירוג יירד.
נתוני גביית המס ברבעון הראשון של 2023 יפורסמו בקרוב, וזאת תהיה הוכחה נוספת לגבי השפעת הרפורמה המשפטית. אבל כדאי שלא נתבלבל. כשכל האנרגיות של הממשלה מופנות אך ורק לחוקי המשילות, את מחיר ההשלכות על יוקר המחיה, היחסים הבינלאומיים, המתיחות הביטחונית והעמקת הקרע החברתי כבר משלמים כולנו.
רוצים הוכחה? הדולר ממשיך להתחזק. הריבית תמשיך להתייקר. התחנה הבאה תהיה בתחילת אפריל, כשהריבית תעלה לפחות ב־0.25% נוספים. נראה כיצד סמוטריץ' מוכר למקבלי המשכנתאות ולצרכני האוברדרפט את הטענות ההזויות שיהיה טוב ושהרפורמה רק תועיל לדמוקרטיה ולכלכלה.
לוחמות הפרלמנט
החקיקה הפרלמנטרית שוב לימדה אותנו השבוע מהם סדרי העדיפויות האמיתיים של הממשלה. אסתפק בצד הכלכלי בלבד, שגם כך הוא כואב מספיק. מצד אחד – "חוק המתנות", המאפשר לעובד ציבור, לבן זוגו או לילדו לקבל תרומות למימון הליכים משפטיים או רפואיים, קודם במהירות של מאיץ חלקיקים. פליטת הקולמוס הנוגעת ל"ילדו", המכוונת בעצם ליאיר נתניהו בלבד, נחשפה במהלך דיון בכנסת על ידי ח"כ יואב סגלוביץ (יש עתיד).
ההצעה, שהתקבלה בניגוד לחוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, תאפשר לבנימין נתניהו להשאיר בכיסו מענק של 270 אלף דולר שקיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי, תאפשר לפדות תרומות בהיקף 4 מיליון שקל שנאספו עבורו, או להתענג בעתיד ממתנות ומפינוקים בשמות מכובסים. הכל באופן רטרואקטיבי, הכל יוכשר.
בנוסף, החוק במתכונתו הנוכחית יאפשר גם את מימון תשלום כספי תביעות הדיבה שאותן חויב יאיר נתניהו לשלם על חשבון משלם המסים (כאילו הוא עובד ציבור). כל זה נעשה ללא בקרה נאותה ובחיפזון שיא. ועדיין לא הזכרתי את הוצאות תחזוקת הבתים ומימון שהייה בחו"ל גם עבור רעיית ראש הממשלה.
מצד שני, היו לנו השבוע גם יוזמות חקיקה שהן באמת למען הציבור הרחב. את ההצעות, למרבה ההפתעה, יזמו נשים שהן דווקא חברות כנסת מהאופוזיציה, העובדות שעות נוספות למען בוחריהן. אחת מהן היא ח"כ נעמה לזימי (העבודה). לו הייתה מעוניינת, היא הייתה מסוגלת לנתב את הקריירה הפוליטית שלה לכל מפלגה שתבחר, החל מרע"ם־תע"ל ועד לעוצמה יהודית. אני מעז לטעון שלו רצתה, הייתה הופכת לחברת הכנסת הראשונה של ש"ס.
לזימי הגיעה מהפריפריה, והיא בתו של מי ששימש בעבר כסגן ראש עיריית מגדל העמק. המוצא הנכון הרלוונטי נכון להיום (מרוקאי) היה מאפשר לה הסללה לכל מפלגה שתרצה. היא בקיאה בשפה הפוליטית הרלוונטית מהצד הימני של המפה, אלא שכמו אריק איינשטיין בשיר על הפועל (תל אביב) היא בחרה בצבע הלא נכון (אדום - העבודה). בעצם, אולי כיוונה לכך מראש.
ח"כ לזימי העלתה השבוע שתי הצעות חוק שאין חברתיות מהן. כל חבר כנסת מהליכוד, בוודאי מטעם ש"ס, היה חייב לחתום עליהן בעיניים עצומות. הראשונה נוגעת לתשלום דמי אבל לעצמאים, והשנייה היא הארכת תוקף החוק של רן כהן, המאפשר לדיירי דיור ציבורי לרכוש את הדירות. העלות התקציבית של ההצעה לתשלום דמי אבל הינה 47 מיליון שקל בלבד.
בתחילת השבוע היא ביקשה להעלות את ההצעה בהליך, עם פטור מחובת הנחה. מאחורי הקלעים ניהלה שיחות עם שרים חברתיים כמו יואב בן צור (שר העבודה), שלמה קרעי (שר התקשורת) וחיים ביטון (ממשרד החינוך).
"האם ידעתן שמעבר להיעדר רשת ביטחון סוציאלית לעצמאים, אפילו דמי אבל על פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה אין?", הסבירה חברת הכנסת והוסיפה: "את התיקון הזה, שהוא לא רק מוסרי אלא יהודי, חייבים לעשות. הממשלה, שמדברת בשם היהדות, שללה את החוק שהגשתי לוועדת השרים ל'גמלת דמי אבל לעצמאים'. אמא שלי, בעלת עסק קטן במגדל העמק, איבדה בשנתיים האחרונות את שתי האחיות שלה, דודות שלי. היא ישבה שבעה וסגרה את העסק כל ימי האבל. כאב לי עליה וכואב לי על כל בעל עסק שבעת אבלותו חושש גם לפרנסתו".
נשמע מאוד משכנע, אבל זה לא עזר. "החברתיים" בקואליציה מעוניינים לקחת את קרדיט הסיוע לעצמאים לעצמם, אבל בינתיים הם עוזרים בסיוע למשפחת נתניהו. ההצעה השנייה שלה, הנוגעת להארכת תוקף זכאות הרכישה של דיירים בדיור ציבורי, נפלה שלשום בגלל התנגדות שר השיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה). דיירים אלה, שרכישת הדירה הייתה תקוותם היחידה לעתיד, ייאלצו לחכות עד שהקואליציה תסיים לטפל בענייני הבתים של משפחת נתניהו.
הצעה אחרת, של ח"כ מירב כהן (מזרחית נוספת, והפעם מיש עתיד), נגד אלימות כלכלית במשפחה, שכבר עברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, נדחתה. ההצעה נועדה להגן על נשים מפני גברים אלימים, אך מי שבאופן לא מפתיע הגן על הגברים הוא לא אחר מהשר לביטחון הפנים איתמר בן גביר. "כמה עצוב ומקומם שבמקום לעמוד לצד הנשים ולסמן שאנחנו איתן, הממשלה בוחרת שוב להשאיר אותן לבדן. זה לא מפתיע כשבן גביר מתנגד לאיזוק אלקטרוני לגברים אלימים אלא רק מההרשעה השלישית. זו הממשלה המיזוגינית ביותר בתולדות המדינה", סיכמה ח"כ כהן.
אגם הבירבורים
בכנסת פועלת אחת הוועדות החשובות, המטפלת בין השאר ביוקר המחיה. נעים להכיר את ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן. ראשי הוועדה היו מאז ומעולם דעתניים. "איש הפרוצדורות" איתן כבל היה אחד הבולטים מבין הפרלמנטרים, וגם ח"כ מיכאל ביטון, שהוחלף על ידי ח"כ ביטן, היה. מאז הקמת הממשלה הוועדה עסוקה בדברים חשובים, אבל יש לעבודתה אפס תוצרת מעשית. הרבה בירבורים יש. אבל תוצאה מעשית – אפס.
השבוע קיימה הוועדה את הישיבה החשובה ביותר מאז הוקמה. מדובר במסקנות ועדת המשנה לקידום עסקים קטנים ובינוניים, בראשות ח"כ שלום דנינו. לפי נתוני רשות המסים בישראל, יש 657,917 עוסקים מורשים ועוד 389,967 עוסקים פטורים, כך שמספר העצמאים עומד על 1,047,000. עו"ד רועי כהן, נשיא ארגון העצמאים להב, התבטא כהרגלו בתקיפות בדרישה להכרה בהוצאות לייצור הכנסה כמו רכב עבודה, אש״ל והוצאות טיפול בילדים.
יו״ר הוועדה ביטן ציין כי לקראת אישור חוק ההסדרים הקרוב, הוועדה תעשה כל שביכולתה כדי שייכנסו חלק מההוצאות ויוכרו במס עבור ציבור העצמאים, כי המטרה של המחוקק היא להקל את המיסוי ותזרים המזומנים של העצמאים.
אלא שבקשות לחוד ומציאות לחוד. תעשו פרצוף של מופתעים: התקציב הנוכחי חף מכל התייחסות לקידום העצמאים שהעלה כהן. אין סיוע לעצמאים. אין יוקר מחיה. המלחמה היחידה ביוקר המחיה היא למען בני משפחת נתניהו. יו"ר הוועדה ביטן טען שהתקציב הקרוב צריך לכלול לפחות בשורה אחת או שתיים גם לעסקים הקטנים והבינוניים. אז אמר. ההתייחסות אליו בליכוד זהה פחות או יותר להתייחסות לדיון בחוקי המשילות. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
ח"כ אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה הקודמת, נתנה כדוגמה את רפורמת יבוא התמרוקים שצריך היה לקדם אבל תקועה. ח"כ אימאן ח'טיב יאסין אמרה שעסקים בחברה הערבית נפגעו יותר גם בקורונה, ושמתקשים בגיוס אשראי. לדבריה, 96% מהמועסקים בחברה הערבית עובדים בעסקים קטנים, ובעיית גיוס הכספים היא שמובילה לפשיעה ואלימות. אז אמרה. רות זית וכרמל גומא מהמכון הישראלי לתכנון כלכלי הציעו לעבור לשיטה של שוברים, שבאמצעותה כל עסק יכול לבחור את השירות שהוא צריך.
מנכ"לית התאחדות המלונות יעל דניאלי אמרה שהמלונאים סובלים מאוד מתביעות ייצוגיות, ש־83% מהן בכלל לא מוצדקות. היו"ר ביטן מסר בתגובה כי הנושא הוא בטיפול משרד המשפטים, ושוב איים שאם הדבר לא יוסדר - הוועדה תטפל בכך. מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות טלי לאופר אמרה כי כיום יש אפליה בין חברות ישראליות, שכפופות לחוק הגנת הצרכן, לבין חברות זרות כמו חברות הלואו־קוסט.
הוועדה לא סיימה לעבור על כל הדוח שהכין ח"כ דנינו, והיו"ר ביטן הבטיח שהוועדה תמשיך לעסוק בנושא בשבועות הקרובים. אנחנו ממתינים בתקווה שהדבר לא יקרה אחר אישור התקציב.
טעם יוקר המחיה
דוגמה נוספת לכישלון יוקר המחיה היא ההחלטה על ייקור משקאות קוקה־קולה. בחודש שעבר הודיעה החברה המרכזית על כוונתה לייקר את המחירים מיד אחרי פסח (ב־16 באפריל) ב־6.7%. ליטר בקבוק של טעם החיים עומד על 6.09 שקלים, ופחית משקה - 3 שקלים. בסוגריים אעיר שבקיוסקים וברשתות נמכרים בקבוקים ופחיות ב־10־15 שקלים. למה? כי הם יכולים. על מחירים לצרכן לחברה אסור לשלוט. מחירו של בקבוק באירופה עומד על 5.97 שקלים, כך שהמחיר בישראל גבוה במקצת לעומת אירופה.
אבל כדי נבין את הבסיס לפערים הלא גדולים, די אם נביא בחשבון את עלות הפיקדון (30 אג') ואת פערי המע"מ. בנטרול רכיבים אלה, מחירו של בקבוק קוקה־קולה בישראל היה צונח ל־3.74 שקלים לליטר, ובאירופה - ל־4.98 שקלים. הגיוני והגון לשאול מה באמת עושה הממשלה כדי להילחם ביוקר המחיה, חוץ מצעקות ואיומים של שר הכלכלה ניר ברקת.
אז נניח שבלתי אפשרי לוותר על דמי הפיקדון כי אנחנו שואפים לסביבה הירוקה. וגם נניח שאי אפשר להוריד את המע"מ כדי שלא ליצור תקדים. אבל הלו. הממשלה הטילה מס על משקאות ממותקים, ושר האוצר הבטיח לבטל את המס. מאז לא קיבלנו ממנו שום דרישת שלום, וגם שר הכלכלה לא מטלפן.
אם רוצים באמת להוריד את מחיר קוקה־קולה, בטלו מיידית את מס הממותקים כמו שהבטחתם. כשזה יקרה, 1.07 שקלים מהמחיר של ליטר קוקה־קולה יתנדפו, והמחיר יירד אל מתחת למחיר הממוצע באירופה. אלה העובדות. אבל במקום לעשות את המתבקש, צמרת משרד הכלכלה מאיימת בחקירה נגד קוקה־קולה ומתריסה באפשרות ליבוא ללא תווית ישראלית.
מומלץ לראשי משרד הכלכלה לאפשר לעובדות לדבר בעד עצמן. כבר היום יש שפע של יבוא מקביל בקונטיינרים ובכל דרך אחרת. לפני שלוש שנים ניסתה שופרסל לייבא לישראל קולה טורקית, אבל היא נכשלה. וחוץ מזה, מכירת מוצרי מזון ומשקאות ללא תווית ישראלית מנוגדת לחוק.
אז במקום שסמוטריץ' יקיים מסיבות עיתונאים על חוקי המהפכה, רצוי שיגיע עם בשורות ערב הפסח. ובמקום ששר הכלכלה יאיים, הגיע הזמן שיירד לשורשי יוקר המחיה. אם יוקר המחיה לא יטופל מיד אחרי הפסח, נשלם ביוקר לא רק עבור טעם החיים (קוקה־קולה) - אלא גם עבור החיים עצמם.
מתח גבוה
את השבוע האחרון בילה מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר בעיקר בקרב משפחות נפגעי אסון קריסת העגורן באשקלון. כמנכ"ל ביטוח לאומי לשעבר, הוא מבין היטב את משמעות מהירות ויעילות הטיפול בנפגעי האסון, שזכו ממנו לחיבוק חם. אבל השבוע היו גם עניינים אחרים, משמחים קצת יותר.
חברת החשמל סיימה את 2022 ברווח של 1.77 מיליארד שקל. לאחר נטרול אירועים חריגים, כמו רווח שנותר ממכירת תחנת הכוח חגית (150 מיליון שקל) ורווחים משינויי מטבע ועליית הריבית, הרווח הסתכם ב־1.1 מיליארדי שקל.
"תעריפי החשמל לא יירדו כל כך מהר. הרווח אינו משקף את הפעילות השוטפת. הצטיידנו במלאי גדול של פחם, ובזכות עליית מחיריו בעולם ועליית שווי המלאי רשמנו רווח חד־פעמי. ואם כבר, תעריף החשמל אמור היה לעלות", מצנן שפיגלר את התלהבותי.
ומהי עמדת רשות החשמל האחראית על קביעת התעריפים?
"לפי החלטת רשות החשמל, אנחנו אמורים לקבל רווח מפעילות שוטפת של 10%, כדי שנוכל להשקיע בציוד ובפיתוח ובחלפים. אם מדובר בפעילות השקעות של 10 מיליארד שקל לשנה, הרווח המייצג אמור לעמוד על כמיליארד שקל לשנה. אבל ברשות החשמל החליטו להוריד את שיעור הרווח ל־6%, וזה פוגע בחברה. הרווח מיועד להשקעות בציוד, ברכבים, בכלים, בבמות הרמה ובפיתוח של כל מיני פרויקטים".
"נכון להיום, כשמשקיעים בתחנת כוח או פורסים רשת, אז עלות ההשקעה מוחזרת לחברת החשמל בפריסה ל־30 שנה. בינתיים נוצר גירעון בתזרים המזומנים, ואנחנו צריכים לשלם את עלויות גיוס ההון", הסביר שפיגלר.
אבל בממשלה הבטיחו לנו הוזלת תעריפים של 8.6%. מה קורה עם זה?
"תעריף החשמל כבר עלה פעמיים ב־2022 - ובפחות ממה שהיה צריך לעלות. בעקבות החלטת הממשלה, הוא עלה בינואר 2023 ב־8.2%, ובפברואר התעריף הופחת ב־2% בזכות הפחתת המס על הבלו. ב־1 באפריל הוא אמור לרדת ב־2% נוספים, בזכות ירידת מחירי הפחם. בינתיים אנחנו סופגים את עלויות ייקור הפחם, כי הוחלט לפרוס את העליות עד 2025, ואני נכנס לתעוקת מזומנים ומגיע לחנק".
אז אם לא להפחית את התעריף, אולי תחלקו דיווידנדים?
"לפני כשנתיים העבירה החברה לממשלה כמה מאות מיליוני שקלים כדיווידנדים. כרגע לא, מכיוון שברפורמה נקבע שלא נחלק דיווידנדים. עובדי החברה לא מקבלים שום בונוס, למעט מה שנקבע ואושר על ידי האוצר ורשות החברות ומשרד האנרגיה כחלק מרפורמה. זה יקרה רק אחרי שימכרו את תחנת הכוח רדינג ויעבירו לגורם פרטי. אז הם אמורים לקבל תוספת של 70 שקל לחודש לפנסיה. זה הכל".
ומדוע רדינג עדיין לא נמכרה?
"בגלל משרד האוצר ורשות החשמל. ראשית, יש להם בעיה עם הסדרת נושא התכנון והבנייה, וקשה מאוד לפנות את התחנה. שנית, יש בעיה עם יכולת חברת החשמל לספק את כל החשמל הנדרש לצורכי המשק עד שנת 2026. אם לא נמשיך לייצר חשמל ברדינג, וזאת האופציה היחידה, ייווצר לפי חברת נוגה (האחראית לניהול מערכת החשמל) מחסור חריף בחשמל במרכז הארץ".
"תחנת הכוח רדינג כבר אינה פועלת זה שנה. התחלנו לבדוק את האפשרות לשיפוץ התחנה לצורך הפעלתה מחדש, וזה כרוך בהוצאה של 400־500 מיליון שקל. בכל מקרה, אמינות האספקה מהתחנה תרד ל־70%".
מדוע התוכנית להתקנת מוני חשמל חכמים מתעכבת?
"להפך. בתוכנית העבודה ל־2023 דובר על פריסת 200 אלף שעונים חכמים. אני, באישור הדירקטוריון האוצר ומשרד האנרגיה, דחפתי להכפיל את הפריסה ל־400 אלף. המונים החכמים הם הבסיס לתחרות על האספקה. אנחנו בעד תחרות. כדי להגדיל את הפריסה אני צריך אישור של רשות החשמל, ועשינו את זה אף על פי שלא קיבלנו אישור. בכל בניין חדש שמחובר לרשת החשמל יותקן מונה חכם. שנית, כל צרכן שמבקש להחליף מונה ישן בחדש יוכל להחליפו בחדש תמורת 262 שקלים".
תסביר בבקשה לצרכני החשמל מדוע כדאי להם להחליף למונים חכמים?
"אסביר את זה, למרות שזה בניגוד לאינטרס שלי כמנכ"ל חברת החשמל. מונה חכם נותן את האפשרות לדעת באופן שוטף מהי עלות צריכת החשמל בכל רגע נתון, ומהי הצריכה של מוצרי החשמל הביתיים בנפרד. אם הלקוח הינו גם יצרן חשמל פרטי (נניח, גם גג סולארי), הוא יוכל לדעת כמה הוא מקבל עבור החשמל שהוא מייצר. בנוסף, הדבר הכי חשוב הוא שכצרכן חשמל אתה יכול להתחבר לספקי חשמל פרטיים כדי לקבל חשמל מוזל".
אבל מדוע קשה עדיין להתחבר לרשת ההולכה של חברת החשמל?
"מבחינת חברת החשמל אין שום בעיה. אבל היחידה המקצועית במשרד הפנים וועדות התכנון והבנייה הפכה את חברת החשמל לגורם שמבצע אכיפה על חוק התכנון והבנייה. למרות שמבחינתי אני יכול לתת אישור לחיבור לרשת כי הצרכנים עברו את כל הבדיקות המקצועיות, אני לא מחבר כי אין טופס 4".
"לכן צרכנים מתחברים באופן פיראטי, פוגעים באיכות הרשת וביציבות אספקת החשמל וגורמים נזק. חברת החשמל אינה צריכה להיות אחראית לנושא האכיפה. הרשויות גם מונעות את האפשרות של חיבור ספקי אנרגיה סולארית לרשת, וזה פוגע בעיקר בחרדים, בערבים ובמשקים החקלאיים. הם בעלי פוטנציאל לייצר אנרגיה סולארית, אבל אין להם טופס 4 וטופס אכלוס. זה הכי לא הגיוני שאני מנוע מחיבורם לרשת החשמל", סיכם.