נאומו של ראש הממשלה אתמול היה מבולבל, רווי שקרים גסים, מגומגם ולחוץ. נאום שלא היה בו כלום, למעט ניסיון מכמיר לב להרדים את המחאה ולטשטש את ליבת ההפיכה המשטרית שמתוכננת לעבור בקריאה שלישית בשבוע הבא בכנסת: הוועדה למינוי שופטים. קרב אדירים על נפשה של המדינה התחולל כאן בימים ובשבועות האחרונים. קרב בין ההיגיון לטירוף, בין הטרלול לאחריות, בין הקיצוניות למתינות. הקרב הזה התחולל בשתי חזיתות: הראשונה, סביב ארבעה או חמישה ח"כים בליכוד. השנייה בתוכו של אדם אחד: בנימין נתניהו.
נתניהו לא קרא לעצור את החקיקה: "החוק לשינוי ועדת שופטים יעלה בשבוע הבא"
לפיד בתגובה לנאום רה"מ: "לנתניהו אין שום כוונה לקיים הידברות אמיתית"
אתמול אחר הצהריים נודע ששר הביטחון יואב גלנט עומד לשאת הצהרה ולקרוא להפסקת החקיקה. הידיעה הזו הצטרפה להודעה שפרסמה שרה נתניהו, שבה קוננה (כהרגלה) על מר גורלה אבל גם קראה "להגיע להסכמה רחבה". לרגע נדמה היה שהנתניהו'ז מבינים שהצליחו להגיע לשפת התהום. אלא שאז ניעורה סיעתו של הנתניהו השלישי, יאיר: שלמה קרעי, גלית דיסטל אטבריאן ושולייתם בועז ביסמוט מיהרו לצייץ איומים מרומזים על גלנט ועתידו. נתניהו ג'וניור עצמו הסתער על הרשת והכחיש בזעם את הדיבור על השהיית החקיקה.
זמן קצר אחר כך הותנעה מכונת הרעל המפורסמת והופנתה לעברו של שר הביטחון. נתניהו האב, קרוע מבפנים ומסמורטט מבחוץ, כרע תחתיו וזימן בבהילות את גלנט ללשכתו בירושלים. הטור הזה נכתב בעודם נפגשים.
מה מפעיל את נתניהו? סך פחדיו. אם אתם רוצים לדעת מה יחליט נתניהו, אתם צריכים להבין ממה הוא פוחד יותר: מהמחאה, שאותה הוא משווה ל"מהפכה הכתומה" שעלולה להפיל אותו מהשלטון, או מהמחיר הכלכלי והביטחוני הכבד שהמדינה כבר משלמת, או מהאמריקאים, או מהמשפט, או משרה ויאיר, או מיריב לוין, אמסלם ורוטמן, או מהחרדים. זוהי מקבילית הפחדים שלו. בימים אלה, היא תפוחה מתמיד. הוא הצליח לתמרן את עצמו (ואותנו) לזירת מטענים מסוכנת מאי־פעם. או שלא תהיה לו ממשלה, או שלא תהיה לו מדינה.
קוראי הטור הזה יודעים, כבר שני עשורים, שנתניהו הוא לא מקבל ההחלטות הראשי בביתו. בשנים האחרונות זה הוחמר שבעתיים. נכון לעכשיו, הוא נדחק לתחתית פירמידת המזון. יש לו נציג אחד בדירקטוריון. נתניהו המקורי לא היה ממצמץ אתמול, והיה מורה על עצירת החקיקה. נתניהו המקורי הוא אדם שלא לוקח סיכונים מיותרים. זה מה שהוא עשה בעבר, פעמים אין ספור (פרשת המגנומטרים הייתה דוגמה אופיינית).
נתניהו הנוכחי הוא שק חבטות מרעיד, אובד עצות, משותק מאימה. הסיכונים שהוא לוקח, מדהימים. בשבועות האחרונים הוא שמע אזהרות שאף ראש ממשלה לא שמע לפניו. הרמטכ"ל לא חוסך ממנו את המצב. ראש השב"כ (פרסום של דנה ויס אתמול) התריע בחומרה רבה. ראש המוסד כנ"ל. צבא המילואים קורס. צבא הקבע והסדיר בעקבותיו. הכלכלה מתפרקת. הכל בוער - ונתניהו ממשיך להיגרר, כבובת גרב, אחר מפחידיו.
בחזית השנייה האירועים היו מרתקים. מדובר בכשמונה ח"כים מהליכוד שעליהם הופעל "מכבש" אימתני לאורך שבועות. לא, לא בסגנון מכונת הרעל. לא היו שם מגפונים, לא היו קללות, לא היו איומים. היו פגישות, נתונים, התרעות, הפצרות, המחשות והדגמות לתוצאות האיומות של החקיקה המטורללת. חבורה מגובשת של אנשי העסקים המובילים בישראל, חבורה לא פחות מגובשת של הייטקיסטים, וגם חבורה מעניינת של פוליטיקאים, בראשם בני גנץ וגדי איזנקוט, שעשו את העבודה. בחזית הצדדית, נעשתה גם עבודת ריכוך מתוחכמת על הגברת נתניהו.
ביום שישי אחר הצהריים נדמה היה שזה מצליח. אחרי שדוד ביטן קפץ ראשון למים ויולי אדלשטיין היה הראשון שהתחיל לגמגם, הגיע תורו של הכינור הראשון, יואב גלנט. הוא, יותר טוב מכולם, מכיר את האיומים. גם אלה שמצטברים לאורך הגבולות וגם אלה, המסוכנים יותר, שמתרחשים בתוך צה"ל. גלנט יודע שהקריסה הזו תירשם במשמרת שלו ובערך הוויקיפדיה שלו. הוא מציג את הדברים לנתניהו כבר ימים ארוכים. ביום חמישי הוא החליט להציג אותם גם לציבור.
תרמו להחלטתו מגעיו עם בני גנץ וגדי איזנקוט. שלישייה מעניינת. גלנט היה אמור להיות רמטכ"ל, אבל זה לא הסתייע. החליף אותו גנץ, שאותו החליף איזנקוט. עכשיו שלושתם, ביחד מעל 110 שנות שירות במדים, מצאו את עצמם בתוך היורה הרותחת שהקדיחו כאן טיפוסים כיריב לוין ושמחה רוטמן. גלנט החליט לעשות מעשה.
ההערכה הייתה שאם גלנט יתייצב בראש המחנה, האחרים יצטרפו אחריו. הוא יסמן את הדרך ליולי אדלשטיין, ניר ברקת, אבי דיכטר ונוספים. הוא יעניק את הגושפנקא הביטחונית למהלך, בלי קשר ל"רפורמה" עצמה. אלא שאז, כאמור, נכנסה לפעולה מכונת הרעל והחלה לסגור על גלנט, וגם על נתניהו. כי בסוף היום ובשורה התחתונה, הקורבן הראשי של מכונת הרעל הזו, הוא בנימין נתניהו. הגולם קם על יוצרו. הוא גידל את המפלצת והוא מגלה עכשיו שאין מי שיחזיר אותה לכלוב.
הטור המלא במעריב סופהשבוע