הימין ניצח במלחמה, אבל הפסיד בקרב. הוא ניצח במלחמה על קולו של העם. ניצח בבחירות והפסיד במאבק על מימוש הכוח הפוליטי שקיבל בכנסת ומהמנדט שניתן לו על ידי הציבור. השמאל הצליח להכתיב את רצון המיעוט.
לאחר עצירת החקיקה: המילואימניקים הודיעו על הקפאת המחאה
סיומו של המשבר יהיה רק באמנה חדשה בין המדינה לאזרחיה | דעה
תוצאות הקרב יצרו תחושה של אופוריה מתנשאת בקרב אנשי השמאל ותסכול דיכאוני בקרב אנשי הימין. בוחרי הליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית/עוצמה יהודית חשים היום שקולותיהם בקלפי שקופים. כמוהם. שהם שווים כקליפת השום.
זו אשליה אופטית. המאבק המתנהל בימים אלו על אופייה של מדינת ישראל אינו מאבק בין דמוקרטיה משפטית לדיקטטורה פרלמנטרית. מעולם בהיסטוריה האנושית לא היה דיקטטור שאינו שולט באמצעי התקשורת, בבתי המשפט, במנגנוני הכלכלה, וכמובן בזרועות הביטחון: המשטרה, השב"כ והצבא.
לאור זאת, הצגתו של בנימין נתניהו כדיקטטור הינה בגדר אבסורד ממש. נשאלת השאלה, אם כך, על מה באמת ניטש הקרב בנתיבי איילון, ומדוע אני טוען שניצחון השמאל בקרב הוא בגדר אשליה אופטית.
המאבק האמיתי שהתחולל לנגד עינינו לא היה באמת מאבק על מערכת המשפט. עיקרו הוא השאלה איזו דמוקרטיה תהיה מדינת ישראל, האם היא תהיה דמוקרטיית כל אזרחיה, או דמוקרטיה יהודית. כמעט כל אלו שמגדירים את עצמם כנאמני מגילת העצמאות, ועם חופשי בארצו, מתקשים להצביע היום על אלמנט אחד ממשי ולא רק הצהרתי, שיביע את יהדותה של המדינה.
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" – זה מה שכתוב במגילת העצמאות. בדיוק נמרץ. זו מהותה של המדינה. בשום מקום במגילת העצמאות לא נכתב שתקום כאן מדינה דמוקרטית. גם לא כתוב יהודית ודמוקרטית. אופיו של המשטר תואר בהמשך.
החירות הפנימית שעליה מושתתת הדמוקרטיה הישראלית תוארה כך: "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". וכן, גם שוויון הזכויות האזרחי הוזכר בה, מיד לאחר מכן. ללא הבדלי דת, גזע ומין. מהות המדינה ויסוד קיומה הינם שהיא מדינה יהודית.
השאלה היא: מה הביטוי של יהדות זו? האומנם הערך של המדינה היהודית יסתכם בציור של מגן דוד כחול על הדגל וסמל של מנורה על נייר המכתבים של הכנסת? ציור? זו תהיה מהות הערך "יהודית"? על זה המאבק.
מערכת המשפט בדמותה הנוכחית, ביודעין או בשלא יודעין, מתוך אינרציה תהליכית או מתוך כוונת מכוון, מדהירה את מדינת ישראל לכיוון המפשיט ממנה כל סממן יהודי. אנו נמצאים במדרון חלקלק המובל על ידי בית המשפט העליון אל עבר מדינת כל אזרחיה. רוב האנשים שנטלו את דגל הלאום ויצאו להפגין ולהבעיר אש ברחובות כלל אינם יודעים שהם כלי שרת, עבדים ושפחות בלבוש אדום בצבא מדינת כל אזרחיה.
ממש כפי שחברי הכנסת שנשבו בקסמן של המילים חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לא העלו בדעתם שהם פיונים במהפכה שיפוטית שתכליתה לרוקן מתוכן את הערך "מדינה יהודית" ולהשליט במקומו באופן בלעדי את הערך "מדינה דמוקרטית". לפחות חלק מהמפגינים, לו היו יודעים או מבינים את משמעות המילים המכובסות "מדינת כל אזרחיה", היו נוטלים את אותו הדגל ואת אותו הלהט ומצטרפים אל תומכי הרפורמה.
אבל, כאמור, גלי המחאה האחרונים הם בבחינת "כרה בור ויחפרהו". כל האנשים שיצאו לקלפי בבחירות האחרונות והעניקו 64 מנדטים למדינה היהודית - קיבלו עכשיו שיעור מצוין, כיצד להילחם ולהבטיח את קיומו של הערך החשוב להם, ערך המדינה היהודית.
אפילו אם כתוצאה מהמאורעות האחרונים יצליח השמאל הישראלי לכונן בעתיד ממשלה וינסה לקדם ויתורים כואבים על חבלי מולדת, לפרק יישובים, להגלות יהודים מבתיהם, או לפרק את המדינה כליל מיהדותה, הוא ייתקל בחומה המונית בצורה.
הימין לומד לאט ומיישם מהר. הוא למד שיש לו כוח כלכלי, שהוא יכול להעניש באמצעות הכיס את מי שמנסה לכפות עליו פעולות וחוקים שעומדים בניגוד מוחלט לתפיסותיו ולערכיו הבסיסיים. הוא למד שבכוחם של המונים שחוסמים כביש לעצור מכת"זיות ושוטרי יס"מ, פרשים ורימוני הלם משטרתיים.
הוא למד שיש לו כוח באצבעות שלוחצות על כפתורי השלט של הטלוויזיה לעבור מערוצי תעמולה שמעצבנים אותו ומנסים לשטוף את מוחו, לערוץ טלוויזיה שנותן ביטוי הולם לדעותיו ולרעיונותיו. הוא למד שהשד העדתי לא באמת הוכנס לתוך בקבוק ונכלא בתוכו באמצעות פקק. הוא גילה שהשד הזה חי ובועט, צובר גובה ולועג בפרצופם של הנאיבים שסברו שהוא פס מן העולם.
גם אם יקרה לשמאל נס, וחרף הדמוגרפיה היהודית הפועלת לרעתו הוא יצליח לעלות לשלטון, הוא יגלה שאין בכוחו יותר לקדם שום מדיניות שהוא ירצה בה.
זה יהיה לגיטימי לחלוטין להשבית את המשק באופן עצמאי ופרטיזני, לחסום את הכבישים, להשתולל ברחובות, לרוץ בריצת אמוק לעבר פוליטיקאים מהשמאל ונשותיהם כשהן תבקרנה אצל הספר השכונתי או אצל הקוסמטיקאית, ולהלום בראשם של חברי כנסת בקצה המקל שעליו ניצב דגל המדינה. זה יהיה לגיטימי לגמרי לסרב פקודה, לסרב להתנדב למילואים, לערוק מהשירות הסדיר ולרשום נפקדות המונית.
ימי הזעם של הימין יבוצעו במקבצים: ביום א' ישבתו הטבחים בצה"ל, ואז הטייסים ילמדו שהצבא טס על קיבתו. ביום ב' ישבתו הנהגים בצה"ל, ואז המפקדים ילמדו שהצבא נע על המערך הלוגיסטי שלו. ביום ג' טכנאי המטוסים יישבו בבית, וכן הלאה. התמונה כבר ברורה.
אני רוצה רק להזכיר שכוחו של הימין בקולות החיילים גבוה יותר מכוחו בקרב האוכלוסייה הכללית. מחאת הטובים שהלכו לטיס והודיעו כי יסרבו להגן על ביטחון המדינה, משום שלא מצא חן בעיניהם שלבית המשפט העליון ימונו שני שופטים שמרנים, סללה את הדרך לכך שהטובים פחות או הרעים, שלא הלכו לטיס, יוכלו לנהוג בדיוק באותו האופן כאשר משהו לא ימצא חן בעיניהם.
היה בשמאל מישהו שהתרברב ביכולתו לקרוא תהליכים. לא ברור אם הוא יודע לקרוא תהליכים הטופחים על הפנים. כל אנשי השמאל ושונאי החרדים שהוציאו את כספם לחו"ל, אולי כדי להשקיע במפעל של מריצות כדי להוביל את החרדים למזבלה, עלולים לגלות שכמו המן שנתלה על העץ שהוא הקים, גם הם עלולים למצוא את עצמם על המריצות שלהם בדרך למזבלה של ההיסטוריה.
כל נושאי הלפיד שמשגרים לחלל אזהרות בדבר מומרים להכעיס, שיגיעו לבתי החולים וירגמו אותם במהלך הפסח בלחמניות, בפיצות ובפיתות כדי להפגין את היותם "עם חופשי בארצו", עלולים לגלות שהם יצאו פיתה.
בעיתוי שבו מידת האמון שרוחש הציבור הישראלי לעיתונות שואפת לאפס, שבו מידת האמון בפרקליטות שואפת לאפס, מידת האמון בכנסת ובממשלה - כנ"ל, מידת האמון בהסתדרות, בראשי המשק, בפרופסורים באקדמיה, במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט – כנ"ל, אנשים מחפשים במה להאמין.
עכשיו, כשגם רמת האמון בצה"ל תגיע לתהומות חדשות, הכתובת היחידה שתיוותר להם יציבה ומחבקת – היא אביהם שבשמיים. הכנסת חמץ דווקנית ומכוערת, שנועדה לפגוע במה שקדוש לעם היהודי, תוסיף גל חדש של חזרה בתשובה ואמונה באלוהים, ורק תחזק את המדינה היהודית ברוח נביאי ישראל.
אנשי שמאל יקרים, אין בעיה. תמשיכו לירוק לבאר היהודית שהחזיקה את העם הזה אלפיים שנות גלות, ותגלו שפיצות יודעות להכות בחזרה, לפחות כמו לחי של חמור.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]