כדי להשלים את התחקיר על הפריבילגים, בואו נמשיך במעלה הדורות: לאורי ברנר יש בן, יוחי שמו, שקרוי על שם הסבא שנרצח. יו"חי, על שם יוסף חיים. יוחי הוא אביו של אלון, מתחילת הטור. זה שנהרג לפני שבועיים בתאונת העבודה בקיבוצו. יוחי נולד וגדל במעוז חיים, התגייס לצנחנים ומשם המשיך לסיירת מטכ"ל, שבה שירת גם בקבע. אלון, נינו של הפריבילג י.ח ברנר, שירת כלוחם בגולני, בטרם פגע בו הטרקטור.
יש לו ארבעה ילדים, הצעיר התגייס לאחרונה לנח"ל. דיברתי השבוע עם יוחי, האב השכול, ועם עמית, האח. הם חזקים. משפחות כאלה לא נשברות בנקל. הם סיפרו לי שאלון נהג לקרוא בקנאות את הטור הזה, שאתם קוראים עכשיו. אני פורע לו את החוב ההוא, כשלא טרחתי להתפנות ולפגוש אותו ואת אחיו בדרך לירושלים.
מה היה חושב אורי ברנר, שהקים את מעוז חיים לפני 86 שנה, על המצור שהוטל עליו לאחרונה בידי הביביסטים? אני מניח שהוא היה שואל את עצמו מה או מי הם הגורמים שהפכו את המקום הזה למאכלת של אש ושנאה. אלון, נכדו של אורי, הספיק לתרום בשנת 2013 כליה לרופא המשפחה בקיבוץ, שלקה באי־ספיקת כליות. למה? כי נראה לו שזה חשוב. לאחרונה, סיפר לי השבוע אחיו עמית, התעניין אלון בתרומת אונת כבד, אבל בבית החולים סירבו לקצור ממנו את התרומה בטענה שמי שכבר תרם כליה, לא יכול לתרום כבד. אלון ברנר תכנן לעתור לבג"ץ כדי לקבל אישור לתרום חלק מהכבד שלו, אבל לא הספיק. הטרקטור הרג אותו במקום.
התרעות פיקוד העורף