"בתוכנית חיסכון" עם גדעון אוקו שודרה כתבה כואבת על רובוט שפיתחה תעשייה ישראלית, אשר ישמש כחבר לחיים לאנשים בודדים. הוא יקדם את האדם השב לביתו בברכת שלום, ייתן לו מתכון קל להכנה או יזמין עבורו ארוחה, יזכיר לו את מועדי לקיחת התרופות, יקריא לו הודעות וואטסאפ או פודקאסט, ישמיע מוזיקה אהובה - הכל כדי להפיג את הבדידות.
ולמה אמרתי כי נושא הכתבה כואב? כי הבדידות כואבת. לא לשווא נאמר “אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני" (תהילים עא, ט).
בדידות מוגדרת כתחושה סובייקטיבית שמבטאת את הפער הקיים בין הקשרים החברתיים שאדם רוצה בהם לבין אלה שיש לו. בדידות מעין זו קיימת בכל גיל ותלויה בתפיסה של האדם ובציפיות שלו מסביבתו. אם האדם נמצא לבד אבל אינו מרגיש כל חסך חברתי - הוא אינו בודד. להפך, יש המעדיפים את חברתם שלהם, מצב שמאפשר להם לעשות כל מה שעולה על רוחם ללא דין וחשבון לאיש. זה ההבדל בין בדידות, שנכפית על האדם, לבין סולנות (מהמילה “סולו"), שבאה מבחירה ומיכולת להעסיק את עצמנו וליהנות להיות לבד.
קשה ביותר היא גם הבדידות החברתית - חסר של הרשת החברתית עקב יציאה לפנסיה, מעבר למגורים באזור או בארץ אחרת, פטירה של חברים משכבר הימים או כל סיבה המנתקת אדם מחבריו. הזדקנות מלווה באופן ישיר באובדנים ובירידה בקשרים החברתיים, ביחד עם הידלדלות של המשאבים הפיזיים והכלכליים.
תהיה הסיבה אשר תהיה - בדידות שנכפית על האדם קשורה בתחלואה פיזית ונפשית, ומחקרים רבים מראים כי שמירה על קשרים חברתיים מפחיתה סיכונים למחלות גופניות ונפשיות. אנשים אשר חווים בדידות הם יותר מדוכאים, יותר עייפים, שנתם טרופה ולא איכותית, והם נוטים לסבול מדמנציה ואלצהיימר, ממחלות לב, מלחץ דם ומכאבים מסוגים שונים. הם מבקרים יותר אצל רופאים ונוטלים יותר תרופות.
רבים מהקשישים הבודדים אף מפתחים באופן לא מודע מחלות ומיחושים כדי שבני משפחתם יתעניינו בהם יותר, יתקשרו לעתים קרובות ויגיעו לביקורים בתדירות גבוהה יותר.
קשר אנושי הוא צורך חיוני. מבט, מגע, חיוך, מילה טובה - אלה אבני הבניין החיוניות לחוזקה של בריאות נפשית וגופנית. חבקו עכשיו מישהו קרוב או תתקשרו ותגידו מילה טובה.
התרעות פיקוד העורף