בסיפורי השואה שגדלנו עליהם, הובלטה בכל פעם מחדש עובדת מפתח אחת: גם היהודים שעשו הכל כדי להתבולל, להתרחק מהשורשים היהודיים שלהם ולהפוך ליותר אירופים מהאירופים, מצאו את עצמם בסוף בגיא ההריגה. הצורר הנאצי לא הפריד בין חרדי לבין פעיל ה"בונד" שראה בעצמו אזרח העולם. מוצא יהודי שווה מיתה, אי אפשר לחמוק ממנו.
זה היה נכון בייחוד לרבים מיהודי גרמניה, או צרפת, שאימצו החל מהמאה ה־19 את המושג “בני דת משה", שקדמה לו במשפט מדינת הלאום. כלומר, גרמנים בני דת משה וכו'. בניסיון להדגיש את ההקשר הלאומי, ולצמצם למינימום את הזיהוי הדתי. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.
מאז שהתרגשה עלינו התופת בעוטף עזה, נשמעים משפטים כמעט זהים על ישראל 2023. חיות חמאס לא הבדילו בין דם לדם, כל עוד הוא היה דם יהודי. לראיה: הם שחטו המוני קיבוצניקים חילונים, מרביתם מהצד היותר שמאלי של המפה הפוליטית. זה היה טבח שנבע מטעמים דתיים, הרבה יותר מלאומיים. והעובדה היא שהשנאה הזו מקרינה גם למקומות רבים בעולם, שבהם יש התגברות דרמטית באנטישמיות. תקריות כנגד יהודים שאי אפשר להאשים אותם בכיבוש, או בנישול פלסטינים.
אז ההיסטוריה חוזרת על עצמה. ואנחנו שוב למדים שאתה לא יכול לברוח מהיהדות שלך. כי גם אם תנסה, תמיד יהיה מי שיזכיר לך אותה, ובדרך הכי מכאיבה. אבל מה המסקנה שנובעת מהתובנה החותכת הזו? ובייחוד, מה המסקנה עבור ישראלי חילוני? האם עיקר ההגדרה שלי כיהודי היא על דרך השלילה - כלומר, אני יהודי כי יש מי שרוצה לרצוח אותי בגלל זה?
השאלה הזו רק מסתעפת בהקשר של מדינת ישראל. נניח שהיהדות שלי היא אכן רק נתון מולד, שגורם לי בעיקר לצרות. מדוע, אם כן, לחיות דווקא כאן? הרי הסיכוי שלי להיפגע, כיהודי, גבוה משמעותית כתושב ישראל, מאשר כתושב - נאמר - אוסטרליה, שפשוט מוריד פרופיל ולא מקיים אורח חיים דתי.
התשובה האישית שלי, שביטאתי לא פעם במסגרת הטור הזה אבל מתחדדת עכשיו בהרבה, היא הכאה על חטא. והכרה בכך שלא השכלתי לפתח זהות יהודית פוזיטיבית. לא במובן הדתי, חד־משמעית לא, אלא המסורתי. התרבותי. ההיסטורי. בדומה למרבית בני דורי, ויתרתי מראש על הקרב באשר לזהותה היהודית של המדינה. והנחתי לציבורים הדתיים למיניהם להשתלט לחלוטין על הנרטיב, בזמן שאני משחק אותה אזרח העולם.
אבל בינתיים, גם היום, יש בכולנו יסוד בסיסי מאוד של יהדות. והוא נקרא עבריות. תחשבו על זה, אנחנו מדברים בשפה שבה דיברו אבותינו לפני אלפי שנים. מדובר בדבר בלתי נתפס. בכל עת שבה אני נתקל, למשל, במגילות הגנוזות ממדבר יהודה, אני נרגש עד דמעות מהעובדה שאני מסוגל לקרוא את מרבית הטקסט שלהן. טקסט שנכתב על פי ההערכה החל מהמאה השלישית לפני הספירה!
והחיבור הזה רק ילך ויתחזק. כי הגיעה העת להבין מהי היהדות עבורנו, במובן החיובי. ולא רק מפוזיציה של קורבנות.
התרעות פיקוד העורף