המלחמה בעזה, כפי שהכרנו אותה בחצי השנה האחרונה, הסתיימה השבוע עם נסיגת כוחות צה"ל מדרום הרצועה. נכנסנו למעין הפוגה, בהמתנה להפוגה משמעותית יותר, אם נגיע לעסקת חטופים. זה זמן טוב לבחון את מה שהושג, את מה שלא הושג ואיך ממשיכים מכאן.
האתגר מהשלב הזה של המלחמה יהיה למנוע מחמאס להתחמש מחדש: לגדוע באיבו כל ניסיון שלו לחדש ייצור של נשק ולבנות מנגנון שיבטיח שנשק נוסף לא מגיע ממצרים. לשם כך, צריך להקים מפקדה משימתית בשיתוף עם המצרים ועם האמריקאים שתוביל מאמץ להשמדת המנהרות שעוד נותרו תחת ציר פילדלפי.
כדאי שננצל את המעין-הפוגה בלחימה גם להסתכלות פנימית. כל אזרח שעיניו בראשו רואה שההנהגה המדינית שלנו לא מתעניינת בניצחון במלחמה, ועוד פחות מזה בהשבת החטופים. מבחינת נתניהו, הניצחון המוחלט יהיה תיחזוק הקואליציה שלו עד לבחירות ב־2026, ועבור המטרה הזאת הוא מוכן להקריב הרבה, מאיתנו.
אלא שגם הצמרת הצבאית, שהובילה את צה"ל להישגים מרשימים בחודשים הראשונים של המערכה, נראית כאילו איבדה את המיקוד. מי שמינה את קצין המודיעין המודח של פיקוד הדרום להוביל את התחקיר על תפקוד המודיעין בפיקוד ב-7 באוקטובר מתמקד כנראה יותר בתוצאות הרצויות של התחקיר מאשר בחתירה לאמת. גם אחרי שהמינוי נחשף בחדשות 12, היה מי ששלח את דובר צה"ל להוציא הכחשה שגם היא לא הייתה בקרבת האמת. יום לאחר מכן נאלץ דו"צ להודות ששגה.
אם לא היה די בכובד האחריות שרובץ על בכירי הצבא מאז הכישלון המחפיר, רובצת עכשיו מעליהם גם עננת התחקירים הפנימיים שמעיבה על תפקודם. חשוב מאוד לחקור את מה שהיה, אבל חשוב לא פחות שנושאי התפקידים המרכזיים יהיו אנשים שמשוחררים להסתכל קדימה, כי אתגרים כבדים ומורכבים מצפים לנו בעתיד הקרוב מאוד.
התרעות פיקוד העורף