שמשון נתניהו | נתן זהבי

לאחר למעלה משמונה חודשי לחימה, הצבא הכי חזק, הכי חכם, הכי מצויד והכי אמיץ בעולם לא הצליח להביא לניצחון מוחלט, למרות הבטחת המנהיג בנימין נתניהו. הוא לא הצליח, כפי שהבטיח, לחסל, למוטט, למחוק, לשטח ולהשמיד את ארגון חמאס השולט במדינת עזה. למרות ההצהרות השחצניות של המנהיג וחבר עוזריו, לא הצליחו צה"ל, השב"כ, המוסד והכוחות המיוחדים לחסל כמובטח את מנהיג ארגון הטרור יחיא סנוואר ואת שותפיו מוחמד דף ואיסמעיל הנייה.

למרות התקווה שנטעו מנהיגי ישראל באזרחי ישראל המתגוררים ביישובי חוטף עזה, עשרות אלפי תושבים הוגלו מבתיהם, נעקרו מהשדות, המטעים ושאר העסקים, והם נאלצים לגור הרחק מבתיהם, הממשיכים לחטוף טילים ושאר מיני מעופפים קטלניים, ואין מושיע.

כמו שמשון הגיבור, המנהיג המיתולוגי האגדי ששלט באזור, גם המנהיג בעת הזאת ביבי מלך ישראל נמצא בקשיים אישיים וציבוריים, שעלולים להביא אותו אל סף הייאוש ולעשות מעשה שבו יחליט כי מחוסר ברירה הוא הולך עד הסוף, ובאקט שייזכר לעולם ועד ויכניס אותו לדפי ההיסטוריה הוא יצהיר "תמות נפשי עם הפלשתינאים", ויביא עליהם ועלינו חורבן.

יש לא מעט דברים משותפים לביבי ולשמשון. המשעשעים שבהם קשורים לשער ראשם של שני המנהיגים. לא נחזור על פרשת שערו של שמשון ואיך עשתה בו דלילה אשתו שימוש, ובטח לא נשוב לענייני עיצוב השיער הכחול־סגול של מנהיגנו, שמקדיש לעיצוב שערו וצביעתו זמן רב יותר מהזמן שהוא מקדיש למשפחות החטופים בעזה.

יש בעברם של שני המנהיגים גם עניין נישואיהם לגויות. אבל מדור זה אינו עוסק ברכילות צהובה. וכמובן, ישנם שירי הלל שנכתבו על שני המנהיגים ומפארים אותם, את מעשיהם, את מראם ואת יכולותיהם המופלאות.

ממש בעיצומם של ימים אלו, המערכת השלטונית שבראשה עומד נתניהו נראית לפני קריסה. לצדו של המנהיג השולט עומדים עשרות עושי דברו: שרים, ח"ככים ומנכ"לים. חלקם מטומטמים, חלקם בורים, חלקם משתמטים, חלקם עבריינים והאחרים עסקנצ'יקים חנפנים שנוגסים בכל חלקה שהייתה פעם טובה והם הפכו אותה לרעילה והרסנית.

בזמן שהעם בחלקו הגדול שרוי בדיכאון מהמצב, מנסים עושי דברו של המנהיג להגניב חוקים שייטיבו עם צאן מרעיתם: חוק המשתמטים, חוק הרבנים, חוקי בן גביר בענייני המשטרה ועוד כהנה וכהנה "מהפכות משפטיות", שמדרדרות את ישראל ממדינה דמוקרטית מערבית, ליברלית ומתקדמת למדינה הצועדת אחורה בצעדי ענק, לקראת הגדרתה כמדינה דיקטטורית מפגרת. ולהמחשה, ישראל מזוהה כיום בחלק ממדינות העולם המערבי כמו קוריאה הצפונית, דאע"ש וחמאס וזוכה ליחס דומה. מי היה מאמין?

כוחותיו של השר האחראי על המשטרה נמצאים לאחרונה באטרף על המפגינים. בין הנפגעים מנחת זרועם של השוטרים נמצאים באופן מפתיע דווקא רופאים שהולכים עם ביגוד המזהה אותם כאנשי רפואה.

אזכיר שלושה מקרים מהעת האחרונה: ד"ר טל וייסבך, שנפגעה בפניה ממכת"זית באזור בית ראש הממשלה בירושלים והועברה לטיפול בבית החולים, שם מבררים אם נגרם נזק קבוע לעינה; ד"ר אודי בהרב הוכה על ידי שוטרים ונעצר בעת שטיפל במפגינה שהייתה שרועה על המדרכה בהפגנה ברחוב קפלן בתל אביב; פרופ' שמואל אורן בן ה־77, לשעבר מנהל מחלקה בבית החולים ברזילי, הופל על ידי שוטר שתקף אותו בגבו ועצר אותו באזור הווילה של המנהיג בקיסריה.

שלושת אנשי הרפואה מוקעים על ידי השופרות כשמאלנים, בוגדים, אנרכיסטים, משתפי פעולה עם האויבים, ועוד שאר כינויי גנאי מבית היוצר של מכונת הרעל.

כדי להבין עד כמה מעוותת התעמולה וההסתה נגד המפגינים, כדאי להציץ בהיסטוריה של פרופ' שמואל אורן. ביום 5 ביוני 1967, בעת הקרב על מערכי אבו עגילה, הוביל סג"ם שמואל אורן כוח טנקים לעבר היעד, בפאתי שדה מוקשים ובשטח כמעט בלתי עביר. תמרון זה וההסתערות שבאה בעקבותיו מוטטו את מערך האויב כליל. למחרת, בהמשך הלחימה, הוטל על פלוגת טנקים שבה שירת סג"ם אורן לשמש כוח חסימה. בביצוע הפעולה נתקל כוח החסימה בכוח טנקים של האויב, הסב לאויב אבידות ורדף אחרי כוחותיו הנסוגים.

בעת התנועה נתקל סג"ם אורן במצוק שבתחתיתו הסתתר טנק טי־34 אשר סיכן את המשך תנועת הטנקים. סג"ם אורן זחל אל שפת המצוק, זרק אל טנק האויב ארבעה רימונים, שאחד מהם חדר דרך הצריח ושיתק את הטנק וצוותו. על מעשה זה הוענק לו אות העוז.

זהו פרופ' שמואל אורן בן ה־77, שהותקף על ידי שוטר ממשטרת חדרה ועוכב לחקירה ומוקע עם חבריו על ידי אנשי תעשיית הרעל כמפר חוק אנרכיסט, שמאלני, בלה בלה בלה.